ליקוטי חבר בן חיים ח קכח

תוס' ד"ה משום כפרה ס"ל דהצריכותא אקראי קאי ומשו"ה ק' להו דכיון דהשוה הכ' לעונשין ע"כ לגמרי אתקשי דאי לחיובא לא אתקשי עונשין מנ"ל וא"כ אכתי מחיוכא נילף וע"ז תיו דהא דילפי' חיובא ג"כ היינו משום דלגמרי אתקשא בדינין ומיתה משא"כ או לאו דינא ומיתא הייתי אומר דה"ק קרא היכא דאשה בת עונשין כגון בעריות דכ' קרא בהדי' מהני לה בשוגג הך כפרה גופא כמו באנשי' אלא שיש לדקדק דעיקר חסר מן הספר דהו"ל לש"ס למימר אי לאו הכי ס"ד קרא לכפרה אתי דחס עלה אמנם לולי דברי תוס' הייתי אומר דהצריכותא לאו אקרא קאי כלל דקראי כולהו צריכא חד לאיסורי לאוין וחד לדיני ממונות וממונא מאי' לא ילפי' וחד לדיני מיתה דג"כ לא ילפי' אלא הש"ס אלישנא דתנא דבי ר' ישמעאל קאי דקאמר לעונשין והנה בכלל עונשין הכל בכלל וע"ז עבד צריכותא וע"ז קאמר הש"ס שפיר דס"ד דווקי עונשי לאוין דלכפרה אתי ואכתי דיני' ומיתה דאחריני לא ידענא ולזה נ' דדייק רש"י תרי זמני דמיתה היינו דאחריני כלומר דלא שייך לכפרה אתי: ותוס' ד"ה דבר בן מצות יל"ד למאו הל' הביאו ראי' מהא דילפי' לה לה מאשה הרי בהדי' תנן במתני' מ"ע שאין הז"ג א' אנשי' וא' נשים חייבות ויש ליישב קצח דלכאורה הי' אפשר לומר דהש"ס נקט האי לישנא להני תנאי דס"ל תפלין לאו זמן גרמא ומ' לש"ס כד' רש"י והריטב"א שאעפי"כ נשים פטורות משום דאתקש תפילין לת"ת וא"כ י"ל דלדדהו ג"כ אתקש כ' התורה לתפילין ואפי' שלא הזמן גרמא פטורות ודלא כש"ס לעיל והיינו דקאמר דלאו בת מצוה וע"ז כ' תוס' דליכא למ"ד נשים פטורות מכל מצות דא"כ גזי"ש דלה לה מאי עביד לה: אב"א סברא צריך להוסיף דר"ל דכיון דקרא קאמר זקניך מ' דקאי אמי שדרכו להוות לו זקן משא"כ אשה דל"ש למימר בה זקניך: והנה כ' הכ"מ פי"ב מה' עכו"ם דהא דכ' הראב"ד דאשה רק מדרבנן אסורה לגלח לקטן היינו מדלא קאמר הש"ס דלוקין וצ"ע דרב אדא תקברי' לבניו קאמר התם בנזיר ומלקות לא הי' שייך דהרי ח"ה נחלק עליו וכן מ"ש לא הי' ר"ה טועה בכך צ"ע יותר דהרי ר"ה נחלק ע"ז ויליף טעמא התם ואמנם לדעתי טעם הראב"ד דס"ל דאין הפי' התם כד' רש"י דרב אדא לדבריו דר"ה קאמר כ"א כיון דקיי"ל דגם הניקף עובר א"כ אדרבא גדול שרי לרב אדא משום דאיהו מצי מקיף לעצמו ואשה לאו מידי עבדא אמנם בקטן הו"ל כמאכיל נבילות בידי' ואמנם כן גם בגדיל מידי מסייע ידי עוברי עבירה לא נפקא ור"ה לא מיירי אלא דהיא לא עבדא מצ"ע איסור לאפוקי ודרב אדא וס"ל להראב"ד דגם מאכיל אי' בידי' לאו דאוריי' דהו"ל ג' כתובין הבאי' כא' והיינו דכ' דאפי' קטן ג"כ מדרבנן דווקא כמו גדול: והנה הרי"ף במכות שם פסק כר"ה והביא ראי' ממתני' דידן וק' אטו רב אדא ב"א אמתני' פליג או לא ידעי' והש"ס מ"ט לא פריך מנה לרב אדא ונ' כוונת הרי"ף דיל"ד מ"ט שינה תנא דידן ל' דקרא וקאמר בל תקיף הו"ל למימר בל תקיפו כדכ' קרא או"ו דלא נימא דדווקא אפאת ראשה אינה מצווה אבל אפאת איש מצווה כרב אדא להכי שינה תנא וקאמר בל תקיף כלומר דכלל וכלל אינה חייבת וזה כוונת הרי"ף: ולא והתניא צ' דבל"ז ל"ק ברייתא אמתני' דדלמא מתני' ה"ק דבבל תשחית אין משפט האיש והאשה שוה דבאיש בעינן השחתה דרך גילוח משא"כ באשה דבחדא סגי וברייתא קאמרה מ"מ שפיר דדין זקן יש לה אמנם השתא דאמרי' דכלל וכלל לא מיחייבא שפיר פריך מברייתא: תוס' ד"ה תפילין גופיי' ע' בריטב"א שחי' בזה כתי' הר"ן לעיל גבי נשים בכלאי' והנה יש להק' לפי דברי' לרבא מ"ט באמת ילפי' מהך גזי"ש גם פטורא דקרחה ונ' ד' רבא דלכאורה כיון דג"פ כ' קרא בתפילין בין עיניך למה שינה פ"א וכ' בין עיניכם וכ"ת משום דקרחה גם בין עיניכם כ' א"כ גם בקרחה לכתוב קרא בין עיניך אלא ש"מ לדרשא יתירא ואף דרבא קרח קרחה לא דריש הכא דג"פ כ' בל' יחיד גם רבא מודה: והנה הביא הרא"ש ג"כ הירושלמי דהל' כתנא דידן והוסיף דכ' כי עם קדוש ולכאורה הא ל"ל וכי אצטריך קרא לחיובא הרי מהשוה הכ' ילפי' ונ' דהרא"ש בא ג"כ ליישב קו' תוס' למה לא נילף מהך גזי"ש הא גופא דנשים פטורות מקרחה וע"ז כ' הראש משום דכ' כי עם קדוש אתה: בין לאביי וכו' לתנא דידן לא פריך דמ' לי' דהאי בני' אתם לטעמא דלא תתגודדו אתא וכמ"ש הרמב"ן דהכוונה כיון שבני' אתם והרוח תשיב אל אלקי' דאצטריך האי קרא דבנו' אתם למה לא נימא דה"ט דאיסי: אם אין אתם נוהגי' מנהג בני' אינם קרויי' בני' יל"ד למאי הל' ותו מאי ענין זה לכאן דווקא ונ' ע"ד הרמב"ן דענין ל"ת זו הוא להאמין בהשארת הנפש ואמנם הכופר בהשארת הנפש אין לו חלק בהשארת הנפש וז"ש אם אתם נוהגי' מנהג בני' שלא תתגודדו