ליקוטי חבר בן חיים ח קכז

במ' והיינו הק"ו דהני וודאי לא אתו לכלל חיובא ואי גדולות פטורות מ"ט קטנות חייבות אא"כ מאי קאמרי לבסוף דס"ד טפלי' אתו לכלל חיובא ונ' דה"ק דאי לאו דמצינו חיובא גבי מצה לנשים הו"א מאי טף דכ' גבי הקהל טף זכרים דווקא להכי אצטריך מצה וממילא טף אפי' נקיבות: ותו מ"ע שלא הז"ג נ' דבל"ז ל"ק דאמרי' מדמ"ע שהז"ג פטורות מכלל דשלא הז"ג חייבות משא"כ עכשיו דמצינו אפי' בזמן גרמא חייבות דהיינו מצה והקהל מהי"ת לן למילף מתפלין שהז"ג דווקא: וכיון דאין סיפק בידה ע' רש"י נ' כוונתו דלא נפ' כפי' רש"א דס"ד כיבוד דווקא קמ"ל דאי לאו קרא ה"ה ממורא פטירי לזה כ' רש"י דבמורא גופא שייך אין סיפק בידה משום דאימת בעלה עליה ולא ניחא לי' דמנהיג כבוד באבותי' ומ"מ פנויי' לא ידענא וע"ז קאמר כלל לא וכ' רש"י אפי' פנויי: הניחא למ"ד ע' רש"י לכאורה לפי דברי' הקו' רק לריב"ב ולמה לא כי' רש"י דאמ"ע שהז"ג קאי דנילף ממצה והקהל ונ' דק' לי' לרש"י חדא דא"כ הכי הו"ל להש"ס למימר מ"מ קשיא ותו א"כ לישני לי' דמצה ושמחה והקהל ג' כתובי' דהרי במסקנא עכ"פ נחתי' להכי ולמה לן דרב אחב"י או"ו לריב"ב ואשלא הז"ג מק' אלא א"כ מאי קו' דלמא ריב"ב לא ס"ל ב' כתובי' מלמדין ואי ידע זה הש"ס דס"ל לפריך בהדי' אמנם למ"ש רש"ל א"ש דל"ד לריב"ב ה"ה לדידן פ"ו אצטריך דלא נילף מאותם: אמנם מ"ש רש"ל בד' תוס' לר"י לקמן לכאורה אין צורך דנהי דת"ת ופ"ו לא מייתרא פדה"ב מיהו מיותר: בענין קו' תו"י על רש"י מגמ' דעירובין שהביא רש"א ע' בריטב"א דאדרבא סוגיין דהכא מוכח דס"ל דלא כסוגיי' דעירובין כ"א דנשים פטורות מתפילין מהיקישא דת"ת עיי"ש בריטב"א: מה"מ יל"ד מהי"ת נימא דיפטרו בשלמא לר"מ ור"י דילפי' למ"ע שהז"ג דפטורות ממצה והקהל א"כ י"ל כיון דמצה והקהל מיעטי נינהו א"כ מנ"ל דדווקא מ"ע שהז"ג ממעטי דלמא גם ל"ת שהז"ג אמנם לדידן דילפי' מהיקישא דתפילין א"כ כי היכי דבעי' זמן גרמא דומי' דתפילין ה"נ בעי' מ"ע דומי' דתפילין ונ' דבאמת קו' הש"ס לא הי' דיהא נשים פטורות לכתחלה דמנ"ל למפטר בל"ת כיון דלא הוה דומי' דתפילין אבל מל' דמתני' דקתני א' אונשים וא' נשים מ' כי היכי דאנשים חייבי' אם עברו על ל"ת שהז"ג ה"נ נשים וע"ז שפיר פריך מנ"ל להענישם דלמא לא בעי' דומיא דתפילין דהיינו זמן גרמא אבל אין חילוק בין עשה לל"ת ובזה. מיושב שפיר ל' התרצן השוה הכ' לעונשין וק' עונשין מאן דכר שמי' אמנם לפי הקדמתינו אדרבא רק לענין עונשין הוה מעיקרא קו' הש"ס לא זולת: רש"י ד"ה לעונשין ולאוין עונשין מלקות הנה מלבד דיש לדקדק מאי בעי רש"י בזה יל"ד ג"כ אטו כל לאוין עונשין מלקות הן ונ' דלכאורה יל"ד אפכא דקאמר הש"ס השוה הכ' לעונשין א"כ היכא דליכא עונש כגון בל יראה דחמץ אם אינו עושה מעשה לא תותירו דפסח אי שה לבית אבות דאוריי' נשים פטורות ותנא קאמר חוץ מבל תקיף וכו' מ' הא בכולהו לאוי מיחייבי ומעתה נ' דזה בא רש"י ליישב והנה לכאורה כיון דבאמת לאו שאין בו מעשה אין לנקין ל"ל דכ' רחמנא בי' לאו כלל הוה לי' למכללא מעשה או"ו כיון דכ' רחמנא לאו יש כאן עונש מלקות אלא שלא נמסר לב"ד והנה אז"ל אעפ"י שחרב ביהמ"ק דין ארבע מיתות לא בטלו וה"נ בלאו שאין בו מעשה עונש מלקות יש כאן וז"ש רש"י דבכלל עונשין דקאמר הש"ס כל לאוין שבתורה דלאוין עונשין מלקות הן: ואיידי דאיירין נ' דמה שנתקשו האחרוני' בד' הרמב' מ"י מחמץ שכ' הקונה חמץ בפסח לוקה הרי ניתק לעשה וכל התי' במ"ל שם אינם עולי' לשטת הרמב' שפסק דבעי' בטלו ולא ביטלו וע' בשער המלך שם אמנם לדידי נ' ליישב ד' הרמב' ע"ד אחר דלכאורה יל"ד מ"ט לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו דלמא מקיים לי' לעשה הי' מכיון דחזינן דעבר אלאו למשל שגזל או לקח אם על הבני' למה לא נימא דוודאי לא יקיים העשה מ"ש מהא דכ' תוס' בכמה דוכתין דנזיר שהתרו בו לא מקרי התראת ספק משום דאמרי' אוקי אחזקה כיון דנדר וודאי לא ישאל על נדרו וצ"ל דהכא ענין אחר הוא למשל בגזל לס"ד דמכות הוה ניתק לעשה דאמרי' לא לעכב הגזילה לעולם בידו הוא דגזל כ"א לצורך זמן ידוע וכן באם על הבני' עד שיגדלו הבני' רוצה לעכבם ואח"כ ישלחנה וא"כ שפיר דלא לקי משא"כ בקונה חמץ בפסח אם דעתו לשרוף החמץ למה זה קנה א"כ שפיר לא מהני לי' הא דניתק לעשה: רש"י ד"ה לדיני' בסו"ד לחייב ההורגן כוונת דבריו דלדינא לאו דומי' דלמיתה דלדינא יש נ"מ בין לדידה בין לאחרוני לדידה דס"ד כשם דבנכרי א' תם וא' מועד משלם נ"ש ה"נ באשה דלאו בת מצוה ולאחרוני' דאפי' במועד פטירי משא"כ במיתה לחייב אחריני אצטריך אבל בדידה בין כך ובי"כ חייבת דומי' דנכרי: