ליקוטי חבר בן חיים ח קכו

דר"ל השבת אבידה וכוונתו דדרשינן והשיבותו לו שיהי' בו כדי השבה ואין כאן לאו כ"א עשה ומ"מ אשה חייבת: ואמנם מעקה ושילוח הקן ל"ק לי' לרש"י כלל דשני' יוכל לעבור בעשה ולא בלאו דבמעקה אם עומד בצד גגה ואינו מניח אדם לעלות אין כאן לא תשים דמים ומ"מ לא קיים העשה וכן בשילוח הקן יוכל להמתין עד שתעזוב האם את הבני' ואח"כ תקח נמצא דלא עבר בל"ת ומ"מ לא קיימה העשה משא"כ באבידה אם עומד בצד האבידה עד שיבאו הבעלי' אין לך השבת אבידה גדולה מזו: תוס' ד"ה מעקה שאם בנאו ע"מ לעשות וכו' כוונת דברי' דלא תשים היינו בידי' וזה דווקא אם בשעה שבנה בנה ע"מ שלא לעשות מעקה א"כ עבר בבניינו על הלאו משא"כ אם בשעת בנין הי' כוונתו לעשות מעקה ואח"כ נתחרט עכ"פ לא עבר על הלאו דהרי לא עשה מעשה וכן אם נפל המעקה וכן בשילוח הקן: אתקש לת"ת כ' רש"י דכ' ושננתם ואף דאנן בגמ' לעיל מולמדמם את בניכם ולא בנותיכם ילפי' מ"מ כ' רש"י ושננתם משום דמסקי' הכא דגם בפ' ראשונה אתקש ואמנם הש"ס לעיל דלא יליף מושננתם דמוקדם בקרא נ' ה"ט משום דס"ד משינון הוא דפטירי נשים דלא בני שינון נינהו דהיינו כדדרשינן לעיל שיהי' ד"ת מחודדי' בפיך ומ"מ בלימוד מיחייבי לזה נקט הש"ס קרא דולמדתם דגם מלימוד פטירי ואמנם לבתר דכ' ולמדתם א"כ שינין לאו דווקא ושפיר אתקש תפילין בין בפ' ראשונה בין בשניי' ואדרבא הא דכ' קרא תרי זמני למעט בנות היינו דלא נקיש למזוזה כדאמרי' הכא: הרי סוכה יל"ד מה ענין קו' זו לכאן אמתני' או אברייתא מקמי דמסיק מנ"ל הו"ל למפריך וכאן שייך קו' הש"ס לקמן אדגמר מתפילין ואמנם בד' רש"א בזה א"ש דבלא זה לא מצי הש"ס להק' והרי סוכה דלמא מסוכה ילפי' לכולא מלתא משא"כ השתא דאסיק גמר מתפילין שפיר מק': דכ' בסכות תשבו שבעת ימים יל"ד אטו בלא זה לא הוה זמן גרמא ונ' דלכאורה מדקרי רחמנא לחג זה חג הסכות שפיר ס"ד ע"ד דדרשי' הני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה אתנהו בזכירה ה"נ היינו אומרי' הואיל ומצות החג עליי' גם מצות סוכה רמי עלייהו משא"כ עכשיו דכ' בסכות תשבו שבעת ימים, וחג לכאורה מדאורייתא אין כאן כ"א ביום הראשון מקרא קדש א"כ ע"כ נשים פטורות ואזרח ל"ל והי' קצת ראי' מכאן להפוסקי' דחוה"מ לאו דאורייתא שייך לעיל: שמחה והקהל הנה בשמחה פי' רש"י מנ"ל דנשים חייבות אף דבתך כ' בהדי' ובהקהל סמיך רש"י אקרא דכ' בהדי' והר"ן באמת הביא גם קרא דהקהל ונ' כוונת רש"י דבשמחה יש לטעות ולומר דאאב רמו קרא אתה ובתך שישמח בתו ומ"מ הבת עצמה לא מיחייבא וכמו בסוכה דדירה איש ואשתו ואאיש הוה חיובא ולא אאשה לזה כ' רש"י דלא היש כ"א הבת עצמה חייבת משא"כ בהקהל דכ' בהדי' נשים זיל קרי כי רב הוא: והרי ראיי' כ' רש"י ראיי' מ"ע דכ' יראה וכו' נ' כוונתו דלכאורה מראיי' לא ק' דראי' עשה יל"ת ולא יראה את פני ה' ריקם וס"ד דגם בעשה חייבות כמו ביו"ט ושפיר אצטריך זבורך לזה כ' רש"י דראיי' מ"ע בפ"ע דהיינו ראיי' פני' והל"ת קאי אעולת ראיי' ושפיר פריך הש"ס: תוס' ד"ה נילף ממצה יש ליישב קו' דאי לא היקישא דמצה הוה ילפי' מסוכה לחיובא דבסוכה הוא דפטירי אבל בעלמא חייבות להכי אצטריך היקישא דמצה ושמעתי כי כן כ' ליישב בעל עצמות יוסף: נילף משמחה יל"ד הרי מהקהל סליק ולמה לא פריך נילף מהקהל ונ' דהמק' ידע דמצי לתרוצי שמחה והקהל ב' כתובין הבאי' כא' אלא משמחה פריך דמס' לי' אי חיובא דשמחה על האשה או על בעלה ולגלוי הא מלתא פריך וכדמשני אביי בעלה משמחה הוא דפריך נילף מהקהל: א"ה תפלין וראיי' ע' בריטב"א ונ' ליישב ע"ד אחר דבל"ז הוה סבר המק' כיון דראי' אצטריך תפלין לא הוה ב' כתובין דהרי לא כ' קרא בהדי' כ"א היקישא אמנם כן הרי גם הקהל אצטריך ומצה הוה רק היקישא וכיון דאמרת דמ"מ מקרי ב' כתובין ה"ה תפלין וראי' מקרי ב' כתובי': תוס' ראיי' מ' מדברי' דראיי' ראיי' גזי"ש גמורה היא כמו ט"ו ט"ו דלמלתא אחרינא אצטריך ה"נ ראיי' ראיי' ולולי דברי' י"ל דלאו גזי"ש כ"א גילוי מלתא בעלמא הוה דכיון דאמר קרא בהקהל בבא ליראות ש"מ דאמחוייבי' בראיי' קפיד קרא ואי לאו זכורך ונשים דהקהל ממילא חד דינא לתרווייהו: גמ' נקיש תפילין למזוזה פי' דתפילין ומזוזה ע"כ אצטריכי דנדע מה דליהוי כתיב בהו אלא דהיקישא דת"ת לא אצטריך ואהא קאמר דאי לא היקישא דת"ת הוה מקשינן למזוזה: תוס' ד"ה ואנא אמונא טפלים נ' כוונת קו' ותי' שכ' נשים דר"ל דטף דכ' גבי הקהל אפי' נקיבות