ליקוטי חבר בן חיים ח קכד

הו"ל האב שמצוה כן אינו עושה מעשה עמך אלא דק' למאי הל' אצטריך הראש לזה ונ' דס"ד דבאמת עיקר הל"ת היא לא תשנא בלבבך וס"ד דהבן יעשה עצמו מפני כבוד האב שצוה כאילו הוא שונא לאותו פלוני ובלב לא ישנא אותו לזה כ' הראש כיון דהאב בזה אינו עושה מעשה עמך א"צ לכבדו בזה כלל: ומ"מ מבואר מד' הראש אלו דס"ל כד' הטור סי' ר"מ דבאינו עושה מעשה עמך א"צ לכבדו כלל ואף דהרא"ש גופא תי' ביבמות שם כהרי"ף דהחילוק בין לחייב ובין לאי' ש"מ כד' הטו"ז דדווקא להכותו אמרי איכא איסורא אבל לכבדו פטור ובזה מיושב שלא הביא הטור כלל ד' אביו הרא"ש בזה: ואמנם מ"ש הלח"מ לחלק בין מחיים ולאחר מיתה דלאח"מ פטור יש ראי' לזה מחזקי' שגירר עצמות אביו והודו לו: והנה מה דלא ניחא לתוס' ביבמות מעוברא דלקללו מיירי בעשה תשובה דמ' להו לקללו משום דלא ציית דינא וא"כ לא עשה תשובה ולבסוף מסקי דמיירי לקללו מחמת עונש: האב שמחל והרמב' הוסיף כי ראוי לו למחול נ' דיליף לה ממכה בנו הגדול שאז"ל יהא בנידוי ואפי' אם הי' בן ראוי להכית והיינו כי האב ראוי לו למחול: שנאמר וה' הולך לפניהם ש"מ דאפי' אביו והוא רבו אינו יכול למחול למ"ד אין כבודו מחול דאל"כ מאי ראי' מהש"י וע' תוס' פ' ע"פ לענין היסיבה שכ' במסקנא דחביו והוא רבו א"צ היסיבה וצ"ע מכאן: עלמא דיליה נ' כוונתו דמלך לכ"ע אין כבודו מחול וא"כ הרי הש"י ממ"ה וצ"ל דהיינו משום דעלמא דיליה ומצי מחיל וא"כ ה"ה תורה דיליה: ואמנם ענין פלפול הזה נ' דוודאי התורה שלומד הת"ח לאו דיליה אמנם מה שמחדש היא דהוה דילי' והנה אז"ל על ר"ע משמת בטל כבוד התורה ואז"ל מאי כבוד התורה שהי' דורש על כל קוץ תלי הלכות אלמא דכבוד התורה היינו החי"ת והנה כ' סלסלי' ותרי ממך א"כ י"ל דעיקר הכבוד על תורת הת"ח עצמו וממילא יכול למחול וי"ל לא היא כ"א עיקר החשיבות של הת"ח על שהוא אוצר התורה וכבודו וכבוד ס"ת שוין וכמ"ש אם מפני' עומדין מפני לומדי' לא כ"ש וא"כ אינו יכול למחול והנה סוף ברכות איבעי' לן סיכי ועוקר הרים למדן ופלפלן הי עדיף ומסקי' סיכי עדיף וא"כ הי' ראוי שלא יהי' ביכלתו למחול אלא דרב יוסף אמרי' בברכות לא קיבל עליו להיות אב"ד בימי רבה דהוה מ' לי' עוקר הרים עדיף ושפיר קאמר הכא דיכול למחול והיינו דכ' הרי"ף דמן הסברה כיון דקיי"ל סיני עדיף לא יהא הל' כרב יוסף אף דרבא מסיק כוותי' ולזה כ' הרי"ף דסוגיין דעלמא כרב יוסף: ואקפד כ' הר"ן ואי יכול למחול לא הו"ל להקפיד כ"א למחול וזה דוחק ומד' הרמב' למדתי דהאי שימוש ששימש להם רבא היינו התחילה ומה"ט כ' הרמב' דאפי' בשעת מחילה צריך לעשות לו הידור: מוריד גשמי' וכו' הכוונה כי בכל אלה כ' כביכול על עצמו כמו לעיל גבי וה' הולך: זקן אשמאי ע' רש"י ותוס' ונ' דק' לרש"י פתח בשיבה וסיים בזקן או"ו ה"ק שיבה מ' כל שיבה אפי' ע"ה וזקן מ' חכם אפי' רשע ולהכי ילפי' מאספה חרויי' ואמנם איסי דריש זקן כר' יוסי ולהכי אין רשע כלל במ': רש"י ד"ה אספה כי הם זקני העם ועדן לא היו זקנים או"ו חכמי העם קאמר: יכול יקים מרחוק וא"כ ברבו דבעי' חלא עיניו ע"כ הטעם משום מורא רבך כמורא שמים ולא בעי' וע' תשו' מ"ע סי' ע"א בזה: יניק וחכי' כ' ב"י בשם שבילו לקט דיניק ממש שאינו בן י"ג שני' והיינו דיליף מאספה דהתם כ' איש ואמנם ד' רש"י דינוק לאפוקי שיבה ויליף מאספה דהתם כ' כי הם זקני העם דמ' זקני' ממש: תוס' ד"ה מ"ש ע' רש"א שכ' ויש ליישב נ' כוונתו דמדכ' תוס' לעיל דלרבנן גזי"ש לאו דווקא א"כ ממילא ידעי' דאי לא כ' שיבה לא הוה ילפי' מזקן כלל משא"כ לר' יום דדריש נוטריקין וזה בכ"ג הוה דריש: מ"ש הראשוני' דהרי"ף ס"ל דאיפי כת"ק ס"ל נ' דהיינו מדלא קאמר בהדי' וכר"י ש"מ דס"ל הל' כת"ק דיחיד ורבים הל' כרבי': הק' הלח"מ אד' הרמב' שכ' מה הידור שאין בו חסרון כיס וכו' ונ' דמאחר דהרמב' כבר ביאר דוהדרת קאי אתקום שלא יעמוד כ"א במקום הידור ממילא ידעי' דהידור אינו בממון ותנא דברייתא וגמ' הק' מנ"ל למדרש הידור הכי: אביי מכי חזי וכו' הנה רב יוסף לא הי' רבו מובהק של אביי כ"א רבה ויש מכאן ראי' להר"פ בטור דמופלג בדורו כמובהק דמי: תוס' ד"ה אין ת"ח ובד' נדחה קו' הראש הא כבוד שמי' ג"כ רשאי לקבל דה"נ חייבי' קאמר: בענין מ"ש הרמב' בנו והוא רבו חייב הבן ופטור האב נ' דד' הרמב' דבמצוה לא אמרי רבנן ס' דאוריי' לחומרא כי אם הכל תלוי באינו יודע אם