ליקוטי חבר בן חיים ח קכג

הלא יביט ועי"ו יאמינו ע"ד שאמר שהע"ה לב מלך ביד ה' ויהי' זה גרעון בממשלתם וכשאמר השי"ת אנוכי ה' אלקיך אמרו כי אין זה המהוה ההויות כ"א קורא עצמו כך לכבוד עצמו, והנה אם נאמר דמטעם לב מלך ביד ה' אין מקום לכבוד מלך מכ"ש כי אין מקום לכבוד או"א דגלוי לעין כי לבם על בניהם מה' היא כמ"ש בזה החו"ה בשער הבחינה ואמנם מ"מ הש"י צוה בכך כי אין הש"י מחליף טבע האבות ולכל אב יש בחירה לפי טבעו אלא שהש"י תומך ביד הרחמן ומעצר קצת האכזרי והבחירה מ"מ נתנה וכן אמר שהע"ה כשם שפלגי מים ההולכי' מימי' ימימה יקיימו כ"א לפעמים יטו להם דרך אחר כן לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ המלך יטנו ה' ית' וז"ש כיון ששמעו כבד את אביך חזרו והודו ג"כ כי המהוה הוא המשגיח וז"ש אח"כ וישירו מל' וישר על ישראל כי מעתה ינהגו שררותם בדרכי ה' ומה הוא כי גדול ורם ה' ומ"מ ושפל יראה ומכ"ש כי גבוה של מטה מלך בו"ד ממרחק שיש בינו למקום יידע יקח מוסר: וע' בר"ן מ"ש דגמ' דידן במגילה ע"כ לא מוקי פלוגתא דר"י ורבנן בפורס שמע ביושב בבית אפל ולא ידענא למה הכי היושב בבית אפל לא צריך למאורות לאותן שחוץ לבית שיעשו מבוקשיו וצ"ע: ודריש מזמור לאסף ע' רש"י יל"ד הרי בהאי מזמור כ' מיד נתנו את נבלת עבדיך וגו' ואמרתי מאז ע"ד משל למדינה שמרדה במלך ושלח לו מלך אחר חיילותיו להנקם ממורדיו ואמנם החיילות האלו הרגו כטוב כחוטא לאמור כי לא ידעו להבחין והמלך לא הי' יכול מכח טענה זו להנקם מהם ואמנם סוף דבר הגיעו להיכל המלך עצמו והציתוהו ומיד קם המלך עלי' ולקח נקמתו מהם על כל עבדיו הצדיקים וכן הענין כ"ז שלא באו האויבי' גם למקדש ה' לא' הי' אסף יכול לבקש להנקם מהם דם עבדי ה' אך כאשר גם בנחלת ה' באו עשה מזמור כי עכשיו גם דם עבדי' יקום ה': ואמרתי ע"ד דרוש כי התינח אם לא הי' הצדיקים בני' למקום אך באשר הצדיקים בנים למקום א"כ למה זה הי' אסף צריך לשריפת ההיכל אמנם כ"ז אם גם הגוף הוא נקרא בן למקום אבל באמת הגוף לאב ואם והנפש לה' היא הנקראת בן והיא לא נהרגה והנה על כיבוד אב ב' טעמי' הא' מטעם הודאה ולטעם זה צריך דווקא הבן לכבד אביו אם אביו יודע מכיבודו ולא כשהוא ישן אמנם אבימי זה שכיבד אביו אפי' בעת שינתו הי' סבור טעם הכיבוד כדלעיל דג' שותפין והיינו הגוף לאב ואם ובן לה' נקראת הנשמה וע"כ שפיר דריש מזמור לאסף: ע' תוס' י"ל ג"כ דהשערי' אז"ל לא שלטה יד אויב בהם יען היו מעשי ידי דוד ובזה מבואר ג"כ כמו שאז"ל לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה כ"א להורות תשובה ואמר אסף כי גם זקנו קרח לא הי' ראוי לאותו מעשה כ"א להראות כי משה אמת ותורתו אמת כדאמרי' בב"ב אשר כל תלתין יום אומרי' כך בגיהנם והארכנו בזה במק"א ומ"מ גם הס עתודין לעלות: אמה זקינה ע' בר"ן שהק' חזה על הראב"ד ואפשר ד' הראב"ד דאמה זקונה היינו אם אביו או אם אמו ולא אמו ממש ולקראת אמא דקאמר לאו דווקא והי' מוכח מכאן דחייב אדם בכבוד זקנו: הריני כפרת ע' רש"י והוא דבר ק' מאוד שיבקש אדם עונש עוה"ב בעוה"ז ואמנם בסוכה כ' ע"א ד"ה הרני כפרת ר"ח ובניו כ' רש"י כל מה שאני סובל בעוה"ז ינוכה להם מעונתם וזה פי' מתקבל: ומל' משכבו למדתו כי קאי על חיבוט הקבר ובזה אין חילוק בין צדיק לרשע די"ב חדש מתקיים ונפשו עליו תאבל ומיושב קו' הטו"ז כ"מ אומרו אותו כל י"ב חדש: דבר שמועה כ' ב"י לאו דווקא ולו נ' דלרבותא קאמר דס"ד דמה שאומר דבר שמועה מפיו היינו זכרונו לברכה וז"נ באמת הטעם שאין אומרי' על חכמו התלמוד ז"ל משום דכל ד' ד' אלקי' חיים משא"כ בגאונים שאחר התלמוד: הביא כאן הרי"ף הא דמגילה דגדול ת"ת ויל"ד הא מסקי' כאן בהדיא דמצוה שא"א לעשות ע"י אחרי' קודם לכיבוד או"א וצ"ל דלמא הכא ה"ק דאיזו שרוצה עושה והתם גדול קאמרי' אמנם באמת ק' מאוד מנ"ל מיעקב דגדול ת"ת דלמא כהדדי נינהו ומשו"ה לא נענש וצ"ע: ואפשר דיעקב הי' בבית אבי' עוסק במצות כבוד ושבקה והלך לת"ת ש"מ דגדול וצ"ע: והנה כ' הראש בתשו' הביאה הב"י סי' ר"מ דאב שצוה לבנו לשנוא איש מישראל א"צ לשמוע לו וסיים שם בתשובה בפני' דהאב הו"ל בזה אינו עושה מעשה עמך וק' ח"כ ל"ל איש אמו ואביו וגו' כולכם חייבין בכבודי הא אם צוה לו אביו לחלל שבת הו"ל האב אינו עושה מעשה עמך וצ"ל דאי ס"ד דעשה דכבוד דוחה ל"ת דשבת א"כ הבן לא עבוד עברה וגם האב במה שמצוה לו כיון דמדינא שרי לא הו"ל אינו עושה מעשה ואמנם השתא דגלי קרא כולכם חייבי' בכבודי ממילא