ליקוטי חבר בן חיים ח קכב

דעכ"פ מבניכם דק"ש ידעי' ולא בנותיכם אמנם ע"ד שכ' א"ש דלא כ' זרעך: אי לא איתרחיש ניסא הענין כמ"ש ההפלאה כי העוסק בתורה מזיקין בדלין הימנו ואמנם לולי ראה רב אחא כי השי"ת עושה לו נס והורג המזיק הי' מתבטל מחמת אימה מלמודו וממילא הי' בסכנה: תיפח עצמותיו כ' במק"א כי האשה נקראת עצם מעצתו והנה השי"ת מכין לכל אדם זיווגו ואתנם קבע זמן לנישואין י"ח שנה כדתנן בן י"ח לחופה אלא שאינו בר עונשין למעלה עד עשרי' הלכך עד עשרי' שנה צריך זיווגו להמתין עליו ואמנם כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר הקב"ה כי זווגו יפרד ממנו והיינו תיפח עצמותיו מל' נפחה נפשה: משכהו לבית המדרש שמעתי מפ' ע"ד שאז"ל רבה מקמי דפתח בשמעתא אמר מלתא דבדיחותא ובדחי רבנן ולבסוף יתיב באימתא והיינו משכהו על מלתא דבדיחותא: אם אבן הוא וכו' הכוונה כי ב' מיני יצ"ה יש הא' שמעצנל האדם מן התורה והמצוות וזו שנעשה קשה כאבן, אמנם תורה מביאה לידי זריזות ע"כ אם אבן הוא נימוח והשני שמיעצו להשחית והיינו הברזל הנקרא משחית והיינו אם ברזל הוא מתפוצץ: שכל משאו ומתנו בך ע' רש"י וי"ל ע"ד שאז"ל בסוכה פ' החליל מניח או"ה ומתגרה בישראל ומניח ישראל ומתגרה בת"ח והיינו כל משאו ומתנו בך: ויע"ל ע"ד שכ' החו"ה כי בת"ח בא היצ"ה מצד טענה וראי' וזה נקרא משא ומתן: בענין מצות האב על הבן קידושין פ"ק. תוס' ד"ה שיש רשות יל"ד הא קרא לענין מורא מיירי ומאי מע"י שייך ונ' קו' תוס' הי' עד"ז את"ל אם אין ענין למורא תנה ענין לכיבוד מ"מ ק' אמנם לתי' גם לענין מורא א"ש דאין הכוונה שבעלה ימחה בידה שלא תעמוד מפני אביה וכיוצא דוודאי כה"ג לא נתנה תורה רשות לבעל אלא מוחה בידה שלא תלך לביש אבי' ולא תביא עצמה לידי חיוב מורא ולזה הענין כ' רחמנא איש להורות דכה"ג יש סיפק ביד איש לעשות: נתגרשה שני' חייבין יל"ד פשיטא ותו למה שביק נתארמלה וברמב"ם איתנהו לתרווייהו ונ' דבא לתרץ קו' אלימתא דכיון דעכ"פ בעל יש בידו למתוח וא"כ לאיזו ענין כ' רחמנא תיראו דדרך התורה להשיא בתו בתחלת נערותה וקטנה הרי פטורה מכל המצוות ואי לנתאלמנה אטו אפורעניות כ' קרא ולזה קאמר דאנתגרשה אצטריך דלפעמי' אין כאן פורעניות: ויע"ל בגופא דמלתא דס"ד דכיון דאדם משיא בתו מדעתו ויודע כי לאחר נישואין פטורה מכיבוד א"כ הו"ל אב שמחל על כבודו וכבודו מחול קמ"ל דאין זה מחילה כלל אלא שהאיש אם מותה היא פטורה בלא מחילת האב: והנה בטו"ז רס"י ר"מ הק' ד' רמ"א אהדדי דהכא פסק דאין ב"ד כופין אכיבוד ובח"מ צ"ז פסק גבי השבת העבוט דכופין ונ' ד' רמא שלא כד' הראשוני' כ"א דאין ענין השבת העבוט לכיבוד כלל דבהשבת העבוט כ' ולך תהי' צדקה והנה כה"ג כ' בכל המצות וצדקה תהי' לנו דהיינו שיהא לנו שכר אמנם בכיבוד אב ואם דפרט הכ' השכר מהו הוא דשייך לומר מתן שכרה כ' בצדה: נ' דהא דפשיטא להפוסקי' דאחיו הגדול שחייב לכבודו ל"ש מאביו ל"ש מאמו היינו משום דהתורה רבתה איתו מואת אמך כלומר אפי' גדול מאמו וכ"ש מאביו: והנה יל"ד למ"ש הד"מ דאבי אביו ואמו חייב בכבודם דלמא להכי אתי את אביך ואת אמך ולא אאשת אביך ובעל אמך וצ"ל דאת היינו הטפל אליו והיינו בעל ואשה ולא אב ובן: וכ' הטור דכבוד חמיו ילפי' מאבי ראה וכ' בגליון שו"ע שלי דלמא התם משום דשאול מלך הי' וצ"ל דדוד הרי אז ג"כ כבר נמשח למלך ואין מלך חייב לנהוג כבוד במלך וכ"ת הרי אמרה לו אביגיל עדן לא יצא לך מיניטון הרי מעשה זה הי' קודם מעשה דאביגיל ואז הי' דוד מחזיק עצמו למלך: אמנם במכלתי' פ' יתרו למד כן ממה שהשתחוה משה ליתרו ורמז עליו הגאון מהראו"ו בביאורו יו"ד שלו: שמלמדו תורה פי' ומתיירא ממנו כמורא תלמיד לרב: כל העובר עבירה בסתר עניני לכאן משום דהמצער אביו ואמו בסתם מצערן דהאבות יסתירו הדבר ומה"ט השביע מרע"ה בהר עיבל ארור מקלה אביו ואמו שהוא מהעבירות בסתר על הרוב כאינך כולהו שם כמ"ש הרמב"ן שם: מלא כל הארץ ע' רש"י ולי נ' ע"ד אל תתהדר לתני מלך: מגילוי הרא"ש מבואר מכאן דעיקר טעם כיסוי הרא"ש שלא ילך בקומה זקופה כי הכיסוי מכביד עליו ואין כאן מקום למ"ש אפקורסי זמנינו: מ"ד יודוך כ' במק"א דמלכי ארץ לא רצו שיאמינו העם כי המהוה ההויות משגיח בעולם כי אם יוצר עין