ליקוטי חבר בן חיים ח קכ

אבל אם בא לשאול קיי"ל נשאלין על ההקדש ואמנם אם בא ליד גזבר שוב אין נשאלין עליו ומעתה היינו דקאמר אף דאמירה מהני לגבוה מ"מ עדן אינו ברשות גבוה ועדן יוכל לשאול עלי' משא"כ אם קנה הגזבר בכסף הו"ל רשות גבוה ואפי' שאלה לא מהני ומיושב ג"כ קו' הראשוני' בברייתא לקמן ומובן מדוע תוס' לא הק' מיד ארישא דברייתא קו' לקמן ומעתה אי הוה תנן הקדש קונה בכסף הו"א כ' הדיוט דהיינו באמירה אלא דבהדיוט הוה מי שפרע ובהקדש נדר הוה וסיפא פירושא דרישא מ"ט קונה בכסף משום דאמירה לגבוה כמסירה דמיא משא"כ השתא דתנן רשות גבוה ידעי' דשאלה לא מהני: ואמנם לעיקר קו' וקו' הראשוני' דכסף ל"ל י"ל עוד נ"מ דקטן דאין הקדשו הקדש ואמנם אם קנה ממנו הגזבר מקחו מקח אם הגיע לפעוטות: ויש עוד לדקדק למה תנן רשות הגבוה ולא קאמר רשות הקדש ונ' דזה דחקו לרש"י שכ' בש"ס לקמן שנתן מעות בבהמה לקרבן ציבור כלומר דל' גבוה דתנן מורה לן לאפוקי מד' הר"ן דגם בצדקה כסף קונה לא היא גבוה דווקא תנן דהיינו קדשי מקדש ולא צדקה ומה"ט השמיט הרא"ש וכן לא הי' ברי"ף לפני הר"ן להמעיין בדבריו שכ' הר"ן וגרסי' בגמ' כולא סוגי' דס"ל בזה"ז ליכא נפקותא מסוגיין: ובזה מובן דקדק עצום בברייתא לפנינו דברישא נקט תנא בהמה לחוד ובסיפא נקט בהמה ובית א"וו דברישא דלענין כסף איירי ואין דין זה כ"א לגבוה חמש נקט בהמה כמ"ש רפ"י לקרבן ציבור אבל בסיפא האמירה כמסירה וזה הוה בכל גווני הקדש דגם בצדקה אמרי' בפיך זו צדקה נקט בית זה הקדש ג"כ: ואמנם הסברא לחלק בענין זה נ' פשוט דיש לעיין לכאורה לדידן דקיי"ל ד"ת מעות קונות אלא משום נשרפו חיטיך בטלי חכמים קנין כסף וא"כ למה בהקדש לא בטלי וצ"ל דאין אדם עושה קנוני' על ההקדש וא"כ היינו דווקא בהקדש גמור שבקו מה"ט אדין תורה משא"כ בהקדש לעניי' בטלו חכמים קניין כסף לטובת עניי' כמו בשאר הדיוט ומכ"ש דא"ש לר"ל דלא כ' ונתן הכסף כ"א בהקדש גבוה: ורשות ההדיוט בחזקה לכאורה הך משנה יתירא הוא דכבר תנינא לעיל ונ' דבא להורות לן כמ"ש לעיל דאין הסיפא פי' דרישא וכלומר דעיקר הקנין באמירה כ"א כשם שרשות ההדיוט בחזקה הוה קנין גמור ה"נ רשות הגבוה בכסף הוה קנין גמור: בחזקה כ' רש"י משיכא וכלישנא דברייתא לקמן ואין לומר משום דק' לרש"י הקדש למה יקנה קרקע הרי הוצרכו לשכור אוצרות ליינות שמני' וסלשות ושכירות קרקע כקרקע אלא דק' לרש"י הרי קרקע גם בהדיוט יקנה בכסף ונ' דאי משום הא לא אריא י"ל דלעולם הא דלא נקט תנא משיכה משום דחזקה תרתי מ' בין חזקה דקרקע בין משיכה ומ"מ ל"ק הא גם הדיוט קונה בכסף דלדיוקא אתא הדיוט בחזקה ולא הקדש בחזקה דאין להקדש קנין כ"א בכסף: אמירתו לגבוה יל"ד אמירה הו"ל למתני ולא אמירתו וי"ל דנקט אמירתו ולא אמירתה דאין הקדש אשה תחת בעלה הקדש דמה שקנתה אשה קנה בעלה: וי"ל עוד דס"ל אמירה ברורה פיו ולבו שוין כשם שבמסירה אם מכר לו שור שוה מנה וטעה ומסר לו שוה מאתים לא עשה ולא כלום ה"נ באמירה לגבוה: עד שימשיך לכאורה מברייתא זו הו"ל לתוס' לעיל להק' ארש"י דס"ל מסירה עדיף ממשיכה דהרי קתני עד שימשיך אלא דלרש"י דבעי' במסירה מיד ליד והכא מיירי בבהמה בסוף העולם א"כ שפיר קתני עד שימשיך דווקא: ומ"מ לד' תוס' דלא בעי' מסירה מיד ליד ממילא גם מכאן יש ראי' דמשיכה עדיף: שנתן מעות הקשו הראשוני' מעות ל"ל בהקדש והנה מדוע לא הקשו ממתני' דקתני רשות גבוה בכסף וצ"ל דדלמא מתני' מיירי בגוונא דהדיוט במי שפרע קאי ושפיר אצטריך קנין כסף דווקא דבלא כסף ליכא מי שפרע ואמנם ברייתא קתני כללו ופרטו מ' דבכ"ג דתני בסיפא מיירי אמנם ד' תוס' שלא הקשו מברייתא י"ל דלמא משו"ה נקט כסף משום סיפא דבעי' מי שפרע: והנה כ' ה"ה פ"ט ממכירה דד' הרמב"ם כד' הרמב"ן דבמקח וממכר ל"ש אמירה לגבוה ולהכי לא חילק בין נשתנה השער ולא נשתנה השער וק' על דבריו דעדן צריך לחלק משום הך דבנו של יוסף בן יועזר וצ"ע: תוס' ד"ה משכו במאתים וי"ל שלא ידע לכאורה כה"ג נולד מקרי ולא שייך לומר טעות ונ' כוונתם דכל הבקי בטוב משא ומתן יודע לפי הענין על הרוב אם משתנה השער או לא והי"ל לגבי זה חסרון ידיעה ולהכי בדבר שאין לו שער ידועה ל"ש זה: והנה הראי' שהביא הראב"ד מלספק סלתות תמוה אטו התם כבר קיבל מעות הרי אין הקדש יוצא בלא פדיון וכל זמן שלא קיבל ההקדש הסלתות לא קיבל המספק דמי הקדש וצ"ע::