ליקוטי חבר בן חיים ח קיט

הוה מנוקה מעון משא"כ כאן דמיירי בעידי סתירה שפיר מקרי אינו מנוקה מעון כיון דבא עלי' באיסור: תוס' ד"ה הג' בסו"ד ובדברי' אלו בצירוף דברי' ד"ה אינן נתיישבו לי ד' הריטב"א שכ' במסקנא ד"ה סופק דקרקעות משומרת יבם ילפי' דלאו בת שבועה היא כלל וק' א"כ דלמא באמת דווקא אארוסה מגלגלין דבת שבועה היא כגון שבא עלי' ארוס בבית אביה ולא אשומרת יבם ומנ"ל לתנא דגם אשומרת יבם מגלגלין ואמנם עפ"י ד' תוס' א"ש דהנה מאיש אחר ידעי' מגופא של פרשה ושלא נכתב איש זה דווקא אלא דאיש אחר בר שבועה הוא וא"כ עכ"פ גם אארוסה דבת שבועה היא לא אצטריך אמן יתירה אלא ש"מ דאשומרת יבם וכיוצא בה אתו דלאו בת שבועה היא: ממון שניתן להתבע בע"א דייק הריטבא מכאן דע"כ ע"א לא בעי טענת ברי דא"כ אין כאן קו' ולהחולקי' לכאורה צ"ל דס"ל דגם סוטה מקרי ברי דרגלים לדבר ושוב הוה ק"ו ואמנם על הרשב"א בשמעתין ק' דמסיק סוטה הוה שמא ומ"מ מסיק דע"א בעי ברי דווקא וצ"ל דמ"מ עביד הש"ס ק"ו כיון דבסוטה לא קפיד רחמנא אברי א"כ גם ע"א ליסגי: ספק מנ"ל כ' רש"י כגון שותפין ולכאורה הא כל עיקר שבועת שותפין לא הוה כ"א דרבנן והאיך שייך להקשות מנ"ל אלא ש"מ ד' רש"י וכן דייק ל' הש"ס כמ"ש הש"ך סוף סי' צ"ד דאפי' היכא דעיקר שבועה בפ"ע דרבנן אם תובע אותה שבועה ע"י גלגול הוה דאוריי' ותימא שלא זכר הש"ך ד' רש"י אלו: וכ' עוד רש"י דמכי יתן איש ילפי' דבעי' טענת וודאי וק' לכאורה הא כי יתן איש בשומרין כ' והתם בספק נשבע ונ' עפ"י מ"ש הרא"ש פ' הנשבעין בשם הרמב"ן דתרתי זמני כ' כי יתן איש חדא בשומר חנם וחדא בשו"ש וק' תרתי ל"ל הא ויו מוסיף על ענין ראשון והוקשו כל השומרין זה לזה אלא ש"מ האי דשומר שכר אתא פרט לקטן וקאי אף אשומרין והאי דשו"ח קאי אעירוב פרשיות ואתי לטענת וודאי ומ"מ עיקר כוונת רש"י בזה למה באמת הא גופא לא נילף מסוטה דנשבעין על טענת שמא לזה כ' רש"י דא"א דקרא כ' דבעי' טענת ברי: ועד"ז יש ליישב קו' תוס' ד"ה נאמרה דאי במה מצינו ילפי' א"כ אית לן למילף אפי' עיקר שבועה שיהא בטענת שמא וזה אי אפשר דהרי גלי קרא כי יתן איש כמ"ש רש"י וא"כ שוב ליכא מה מצינו ואמנם מאחר דילפי' גלגול בק"ו אלא דשמא לא ידעי' שפיר ילפי' מה מצינו אגלגול לחוד: דאמר לי' עבדי אתה ע' רש"י שכ' ובמסקנא מפ' כוונתו דמיד מ"מ הש"ס להק' היינו קרקע אלא דעדיפא מק': כוונתו דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין א"כ גם בזה"ז אין לקנוס הקורא ממזר אלא שתקנו כן למגדר מלתא: ד"ה בשר שור הנה בשמעתין יישב רש"י אף לפי שטתו הגי' בשר שור ובב"מ מחק רש"י הגי' נ' דל"מ לי' משום רבותא בעלמא מגיה ל' דמתני' כיון דבאמת שור ג"כ פירי לשטת רש"י: ומ"מ מ"ש רש"ל דמד' רש"י בשמעתין מ' דשור לא הוה פירי הוא תמוה דא"כ האיך כ' רש"י דלר"נ גם במסקנא לא ניחא וז"נ כוונת רש"א: ואידך קו' של רש"ל היא ברשב"א ע"ש: הנה היש משני' ברש"י דייקי להו דשור ע"כ כלי מקרי מדאצטריך למטבע טעמא דדעתא אצורתא ש"מ דאל"ה כלי הוה ומכ"ש שור דחזי טפי ורש"י דחה דבריו דא"כ הו"ל להש"ס ב"מ לר"נ למימר כלי אין פירי לא אמנם מדקאמר מידי אחרינא לא מ' כלי דווקא בעי' ודק' להו מטעמא דמטבע הא לרב ששת אצטריך דדריש כל דבר בכל דבר אבל לא לר"נ ובזה מיושב למאי נ"מ הביא רש"י ממטבע דהוה כעין ראי' לסתור: הנה התוס' בב"מ יישבו להיש משנים הא דמק' אס"ד לר"נ משום דלמ"ד מטבע נעשה חליפין ע"כ גם במסקנא ס"ל כהס"ד וא"כ אית לי' פירי עבדי חליפין ואידך בפירי לא פליג עלי' כוונת דברי' דאל"כ לי פלגו בפירי ויש לומר לד' רש"י דלעולם גם בפירי פליגו אליבא דר"נ ונקט מטבע להודיעך כחא דהיתירא ר"ל דמאן דס"ל דאפי' מטבע דאיכא תרתי לאו כלי ודעתא אצורתא וח"מ קני ולעולם גם בפירי פליגי: והנה הרי"ף מהך קו' גופא למה זה נדחק הש"ס לפרוקי לר"נ אליבא דס"ד אלא ש"מ דקושטא הוא ותה"ט כ' דהאי פירוקא הל' היא זה כוונת דברי' בב"מ שם בענין קנין הקדש קידושין פ"ק. יל"ד הקדש קונה בכסף הו"ל למתני ותו דרישא קשי' לסיפא בסיפא תנן באמירה סגי וברישא קאמר דבעי כסף דווקא ובאמת יש תימא על הראשוני' שדקדקו בברייתא לקמן דקתני גזבר שנתן מעות ולא דקדקו ג"כ במתני' ולפנינו אי"ה נדבר בזה ונ' דהנה אמירה לגבוה לא מהני כ"א כ"ז שאינו נשא' על נדר