ליקוטי חבר בן חיים ח יב

במקום עבודה וכיש ב' עבודות ביום אחד כגון שחרית ומוסף וה"ה ב' תפילות תרויהו דאוריית' אבל במנחה בטלו חכמינו ז"ל משום שכרות כמביא ריש פרק בתר' דתענית וא"כ אי נשאו כפיהן בשחרית שוב במוסף אפי' באותו צבור אם אמרו עלה לדוכן עובר בעשה אך באות' תפילה גופה כגון בשחרית אי מזדמן ליה צבורה אחרית' אע"ג דאי בעי עולה ומברך אבל אי לא בעי אין עובר ובה' מיירי התוס' וסתם יום שאין בו אלא תפילה אחת אז אינו עובר אפי' בצבור' אחרינ' דהרי במקדש לא אשכחן דכותיה שיהי' עולה פעמים לתמיד של שחר וה"נ בתפילה אינו עובר עכ"פ אבל בשתי תפלות פשוט שחייב לעלות כנ"ל לפענ"ד עיי' תשובותי: מג"א ס"ק י"ג לעלות ביחד נ"ב אבל אם שונא את הצבור או בהיפך אז סכנה לעלות זהר פרשת נשא ומביאו הטו"ז לקמן סימן זה ומג"א ס"ק י"ח: שם סעיף מ"א בהג"ה בת שהמירה נ"ב וכתב בשירי כנה"ג שאין נוהגין כן לפסול כהן בשביל זה ומה שכתב שהמירה לע"ז רצ"ל שהלכה ונתדבקה באומ' אחרת שאנחנו תולים בזה חזקה זינת' עמהם כי מסתמא מחמת תאוה המיר' ולולי אביה היה משמרה כראוי בילדות' לא באת' לידי מדה זו וע"כ אביה היא מחללת ולזה נתכוון מג"א סוף ס"ק ס"ב וכל זה במומר בזמנינו שהולך לאומה אחרת ומתדבק בה אבל בת כהן העובדת ע"ז ואינה מתדבקת לאומה מן האומות כמו שהיו עובדי' ע"ז כשהיו יושבים על אדמתם בעו"ה לזאת אין כאן חזקת שזינת' כי מי מישראל ישמע לה לזנות עמה ע"כ בת כהן שעבדה ע"ז בזמן סנהדרין נא היתה בשריפ' ולא חללה אביה ובזה יובנו דברי מג"א בכאן: שם מג"א ס"ק נ"ט וצ"ע דהא אמרי' נ"ב לא ראה בפנים בתשוב' דהמעשה היה שרצה שתשאר אשתו עמו עד שיעבור האונס וישבע עתה שעתיד הוא לדור הנאה ולגרשה אחר עבור המקר' והור' הגאון ז"ל דע"כ לא התירו אלא בעומד בצד המזבח התירו לו עבודה אחת לעבוד וא"חכ יגרשנה מיד אבל זה שרוצה שתשאר עמו אין שום הוי אמינא אפי' מחמת אונס נפשות דהוי ליה בכלל גלוי עריות עיי"ש באריכות ולא ק"מ קושי' מג"א ועיי' היטיב תשובותי: [חת"ם סיפר חלק י']: סימן קל"א בהג"ה סעיף ב' וס"ת בתוכו נ"ב כתב בעשרה מאמרות פרק כ"ז מחלק אי ממאמר חיקור הדין שהיודע לכוון כל צרכו בכח מחשבתו משוי ליה מקום ס"ח ולא כל הרוצה לטול את השם יטול עכ"ל אמנם בשירי כה"ג בסימן זה כתב דלאו דוק' ס"ת אף מקום ספרים וכתב שעל זה נהג שנפל על אפיו היכ' דגרס עיי"ש: שם מג"א ס"ק י' סוף הדיבור נ"ב ובאלי' רבה העלה לאמר' בחנוכה וכ"נ עיקר: סימן קל"ב מג"א ס"ק ב' עכ"ל וראיתי נ"ב ומבואר בלבוש ומנהגים דתפילא קדישים דוקא הם ליארצייט והיינו ב' בחול ערבית ושחרית וג' בשבת ערבית מוסף מנחה ואי איכא בשחרית שיר השירים אי רות שייך לו ג"כ ומה שכתב במג"א של פרקים הוסיף בכנסת יחזקאל גם של ברכי נפשי ומ"מ אין בכלל זה שיר של יום ולא שום מזמור קדיש דאל"כ משכחת ליה ג' בחול וד' בשבת שהרי מזמור של יום הוא מדינ' לאמר' בכל יום ומסתמ' אומרים קדיש אחריו כמ"ש מג"א בסימן זה ס"ק ד' ומאי טעמא כתב ב' בחול אלא ע"כ שאין זה תפילה קדיש ובתשובת כנסת יחזקאל דשיר הכבוד קדיש שייך ליארצייט וצ"ל דמשום הכי לא חש לג' בחול וד' בשבת משום שלא נהגו לומר שיר הכבוד בכל מקומו' מ"מ לא ידעתי מנ"ל הא וכן מצאתי כתוב בגליון שתמה עליו בזה מ"מ אין אחר המנהג כלום: שם בא"ד לכן קונין קדיש נ"ב נראה לי ראיה מילקוט ישעיה כ"ט יעקב פדה אברהם ועיי' מ"ש תוס' מסכת סנהדרין ט' ע"ב ד"ה שפדאו עיי"ש ובמחילת כבודו מבעל כנסת יחזקאל שנעלם ממנו: בא"ד שיכול לומר במוצאי שבת נ"ב משום שאינו יכול לומר כנ"ל להגיה וקאי אבן ז' ושבת כיון שאינו יכול לומר בלילה שאסור לילך לביהכ"נ במוצאי שבת לכן יש לו כל הקדישים משא"כ בחול כנ"ל והיותר נראה דגרסא שלפנינו עיקר וקאי איארצייוט שיש לו זמן להתפלל במוצאי שבת כמ"ש בלבוש סימן זה דלא אמרינ' בזה עבר זמנו בטל קרבנו עיי"ש: שם באותו סימן נ"ב עיי' ביו"ד ס"ס שע"ו ובש"ך שם מס"ק י"ט ואילך מדיני תושב ואורח ועקרו מתשוב' מהרי"ל סימן ל"ז עיי"ש בד"מ ועיינתי בתשובת מהרי"ל שם וכתב משו' שבני התושבי' יכולי' למכור הבהכ"נ ואפי' של כרכים ומבלי רשות האורחים להראבי"ה שבמרדכי פרק ב' דמגלה משום כן גם כל זכיות של בהכ"נ של התושבי' וא"כ למאי דקיי"ל דלא כראבי"ה כדלקמן סימן קנ"ג סעיף ז' ובמג"א שם סקי"א א"כ היכ' דליכ' מנהג עדיין צריך להתישב בדין זה: שם בטו"ז סק"ב שם של בזיון נ"ב אמנם בירושלמי סוף פרק ד' דיומ' הלכ' ה' אית' שאין מכניסין ריח רע בעזרה: