ליקוטי חבר בן חיים ח יא

אמות ישבתיך ועיי' מ"ש בהגהות הטור החדשים בשם מהרל"ח איך אמרה הנצבת עמך הלא הוא היה יושב לפענ"ד שידע שהתפללה אלא שחשבה לשכורה מטעם הנ"ל ומש"ה אע"פ שהיה יושב מ"מ אחר שהתחילה להתפלל עמד ומש"ה ללישנ' קמא הוחלט שאין רוח הקודש שורה עליו דאל"כ לא היה לו לעמוד. שאני מבזה אותך להטריחך לעמוד אלא היה לך לדון אותי לזכות שאני מחזיקך בשריית שכינה ורוה"ק: שם מחבר סעיף ב' בצד המתפלל נ"ב עיי' טו"ז סק"ד ודברי' צריכין עיין גדול שהרי כתב בשוחר טוב אותו היום מנהו כה"ג כמ"ש הרב ב"י בסימן זה והוא שפט ישראל מ' שנה נמצא שהיה אז בן מ' שנה שהרי כל שנותי' שמונים שנה והש"ס דחולין קאי ביום מיתתו: סימן ק"ז טו"ז ס"ק א' נ"ב עיי' ב"י שהאריך ונדחק מהבין שיטת הר"י ורב האי ועיי' גם בב"ח ולפענ"ד דלהר"י ר"י קאי אספק התפלל א"כ יש לפרש ביכול ולחדש בו דבר כדעת הרא"ש שנתחדש אצלו דבר כמ"ש הרמ"א בהג"ה סעיף ב' משא"כ לרב האי דר"י קאי איכול לחדש בו דבר א"כ ע"כ סגי בשיכול לחדש וכו' ולא שיתחדש אצלו דבר דאל"כ איך יאמר ר"י על זה ולואי שיתפלל כל היום וכי יושב ומצפה מתי תעבור צרה על שונאי ישראל ויצטרך לשפוך שיח וק"ל: שם מג"א סק"ב שאומר ומוספים נ"ב צריך עיי' א"כ איך אנו מתפללין מוסף כלל ואומרי' תמידין כסדרן והו' ליה כשני תמידין שהרי כבר התפלל שחרית אלא ע"כ שבשביל זה שאמר כמתפלל שיזכה להעלות ומוספין אין בו חשש והיותר נראה מטעם שכתבו תוס' ריש פרק תפלת השחר בד"ה אל בעי' להו עיי"ש: סימן ק"ח מג"א ס"ק וצ"ע כיון נ"ב ולפענ"ד משם מוכח כהרמ"א דהרי תירוץ של הרב האי ור"מ הוא פשוט מאוד ומאי טעמא הניחו הש"ס בקושי' אלא ע"כ ס"ל לש"ס דא"כ מ"ש הבדיל בשניהם דנקט תיפק ליה דאפי' במחשבה בעלמ' נמי לא יצא אלא ע"כ ברייתא מיירי שנתכוין בראשונה לשם חובה ושנייה לשם תשלומין ואפ"ה לא יצא ידי חובתו והוי ס"ד משום הבדלה מחזירין אותו ופריך שפיר והניח בקושי' מ"מ ס"ל להרי"ף ורב האי דאע"פ דחישב בראשונה לשם חובה כיון שהבדיל בשניה אתי דבור ומבטל מחשבתו אבל לעולם מוכח דבמחשבה בעלמא לא יצא ידי חובתו וכהרמ"א: שם ס"ק ו' מקרי תפילה הסמוכה נ"ב ומזה למד בספר אליה רב' אם לא התפלל ערבית יכול להתפלל אחר מוסף לתשלומי ערבית: שם מג"א ס"ק י"א חלק ב' סימן קצ"ב כצ"ל: שם מיקרי אונס נ"ב ועיי' מג"א סימן שי"ח ס"ק ג' ועיי' מתני' ב' פרק ג' מסכת תרומות פליגי תנא קמא ור"י: שם אבל הטו"ז נ"ב ולפענ"ד ראיית האגודה נכונה דלאיזה צורך תקו כן הלל הא מן התורה נמי כן הוא ועיי' היטיב בקצות חושן ריש סימן נ"ה ומש"כ אני בחדושי ריש כתובות ובסוגי' דאונס בגיטין: שם בחושן משפט נ"ב ר"ז: סימן ק"י מג"א ס"ק י"ב נ"ב באליה רב' כתב כשהוא במלון יכול לאמרה בבוקר עם ברכת השחר במלון: שם ס"ק י"ג אשר יצר נ"ב ומורי ז"ל נהג שברך על הריח ומסתימת הפוסקי' האלו משמ' דמה שמריח בשמים הוי' הפסק בין סמיכת הברכות: סימן קי"ד מחבר סעי' ט' צז פעמים נ"ב עיי' תשובותי: סימן קכ"ה מג"א סיף ס"ק ב' ובתוס' סנהדרין נ"ב עיי"ש ל"ז ע"ב בד"ה מכנף ובילקוט האזינו אית' שמשה רבינו ע"ה אמר די לי להיות אחד משבעה ממלאכי השרת שהם מזכירין השם אחר ג' תיבות וז' פעמים ג' עולה כ"א ויש לדקדק מה שאמר דוקא ז' פעמים אלא התוס' בסנהדרין שם כתבו דבכל יום משבחים בכנף אחד משש כנפים ובשבת משבחין ישראל ע"כ ז' פעמים ג' וק"ל: סימן קכ"ז מחבר סעיף ב' עיי' תשובותי: שם בטו"ז ס"ק ד' יאמר [וכאן] שני כתובים נ"ב וכעין ש"כ רצ"ל שיעשה פסיק בן פסוק לפסוק: סימן קכ"ח מג"א סוף ס"ק א' נ"ב דבריו צ"ע וכבר אמד עליה שער המלך פרק י"ט מהלכ' שבת ובתשוב' הארכתי בזה והעיקר נ"ל דהמעיי' בד"מ יבין הדבר לאשורו בלי שום דוחק ופקפוק והוא דס"ל דאי איכ' בלאו הכי כהנים העולים לדוכן הישראל העולה עמהם הוי לי' הידור מצוה ברוב עם הדרת מלך וכל שיש הידור מצוה ליכ' בל תוסיף כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכ' סוכה ולולב הלכה ז' ועיי"ש בכ"מ וה"ה הכא ליכא משום עשה דכה תברכו וזה נראה לי אמת: שם ס"ק ג' שנית מברך נ"ב עיי' תשובותי: שם מחבר סעי' ג' נ"ב דין זה הוא מהגהת מימינו ומתוס' דראש השנה פרק ג' ותמה בפרי מגדים מנ"ל דלא אי לא בעי פרוש' אינו נכנס לבית הכנס' משא"כ בכור דע"כ יקריבנו עיי"ש ולדידי נמי ק' בלא"ה יום מאן דכר שמיה הלא בקרא לא נזכר שום זמן רק רחמני' תלי' בעבודת בהמ"ק דכתיב וירד מעשות החטאת כדאיתא ריש פרק ב' דמגילה ובגבולין תפילה שהיא