ליקוטי חבר בן חיים ח קיח

שדה במכר וכו' לכאורה אפשר לומר דווקא כה"ג מהני דקנין מכירה אלים לקנות אגבו מתנה אבל אפכא לא אמנם הרמב' כ' בפשיטות דה"ה מ' לי' משום דכה"ג פשיט הש"ס לכך איבעי' מעיקרא ג"כ כה"ג אמנם מנ"ל הא ונ' דמ' להרמב"ם אדרבא לא מיבעיא שדה במתנה דבמתנה דשייך לא סמכא דעתא נעשה הקנין ומטלטלין שיש להם להיות נקנה באגב במכר ובמכר הרי סמכא דעתא וודאי מהני אגב משא"כ שדה במכר ומטלטלין במתנה דבמתנה שייך לא סמכא דעתא ודלמא הדר בי' קמ"ל דאפ"ה קנה באגב: ומקומו מושכר לו ש"מ הק' מזה הש"ך על הרמ"א קצ"ב שכ' וי"א דה"ה בשכירות דהרי אדרבא בשכירות מצינו עיקר הדין ונ' ליישב דוודאי שכירות דהתם דהוה בכסף כדתני סיפא ונתקבלו שכר זה מזה ושפיר מהני גם בשכירות משום דמדאורייתא גם במטלטלין מהני קנין כסף משא"כ שכירות בחזקה דלא מהני במטלטלין י"ל דווקא במכירה דאלים קנינא מהני למקני באגב ולא בשכירות והש"ס פשיט מכירה משכירות בכסף לזה כ' רמ"א וי"א: ואמנם הי"א דבשאלה לא מהני נ' דס"ל שכירות קרקע נקנה בחליפין וק' להו קו' תוס' שרמז עלי' הש"ך ד"ה ומקומו מושכר וכ"ה ברבינו ירוחם שם מד' תוס' וא"כ ע"כ ה"ט דאצטריכי שכירות משום דשאלה לא מהני באגב: ואמנם הש"ך הק' מ"ש שאלה מ"ש שכירות ונ' דבשלמא שכירות אף דאינה משתלמות אלא לבסוף מ"מ הוה מכירה ליומא אחרי שעשה בה קנין משא"כ שאלה מצ"ע לא הוה קנין אלא שהתורה עבדה לשואל כקונה מחמת חיוב אחריות אונסין אמנם בקרקע דאין דין שומרין שפיר לא הוה שואל קונה: תוס' ד"ה עשר לכאורה לפי תי' צ"ל בהמה גסה נקנת במסירה דהרי אחז בטלפי' לא הוה כ"א מסירה ואפשר דבהא פליגו הני תרי לישני: בענין גלגול שבועה קידושין פ"ק. וזוקקין את הנכסים כ' רש"י לאו אב"ד קאי וסבר הריטב"א דכוונת רש"י משום דתיבת ב"ד ליתא במשנה וכ' דלעולם אב"ד קאי אמנם באמת כוונת רש"י לדעתו דאי אב"ד קאי הכוונה בזוקקין כופין וק' אטו הנכסים כופין לבעלים כופין לזה כ' רש"י דאמטלטלין קאי והכוונה כי המטלטלין זוקקין כלומר מתחברי' כמו מזדקיק לי' בי דינא וכיוצא את כלומר עם הקרקעות לישבע עליהן ביחד: וכ' עוד הריטבא דהא דנקט תנא ענין גלגול דווקא במטלטלין וקרקע היינו אגב רישא דמיירי כה"ג נקט כה"ג אמנם י"ל דאי לא נקט בהדי' ס"ד דבקרקע כיון דלאו בת שבועה היא אפי' ע"י גלגול לא משתבע קמ"ל ואמנם יש להעמיק כאן יותר דהנה התוס' ריש פ"ק דב"מ הק' כיון דקיי"ל חשוד אממונא חשוד אשבועתא אלא דאשתמוטי משתשמוט ואמנם בקרקע דל"ש אשתמוטי וא"כ ממילא חשיד גם אשבועתא ול"ל קרא דקרקע לאו בת שבועה ותי' בדוחק ע"ש ונ' די"ל אדרבא אי לאו דגלי לן קרא דקרקע לאו בת שבועה הוה אמינא ש"מ מדלא חילקה תורה בין מטלטלין למקרקע ש"מ דחשיד אממינא לא חשיד אשבועתא אמנם עכשיו דגלי לן קרא דקרקע לאו בת שבועה אמרי' ה"ט משום דחשיד אממונא חשיד אשבועתא אלא דבמטלטלין מ"מ נשבע משום אשתמוטי משא"כ בקרקע וא"כ אדרבא מקרקע ולפי' אשתמוטי ואמנם א"כ היכא דחייב שבועה אמטלטלין ואמקרקעי גם אמטלטלין לא ישבע דהרי מחמת הקרקע הוא חשוד אממונא וצ"ל דלכאורה מ"ט נדינן מאידך אוקימתא דס' מלוה משנה י"ל עלי' וע"כ צ"ל ג"כ דא"כ למה שוב פטרה תורה בקרקע משבועה הרי גם בקרקע שייך ס' מלוה ישנה ואמנם י"ל דמ"מ הך סברא דס' מלוה ישנה קיימא אלא דבקרקע לחודא לא אלימא למיחייב שבועה מחמתה משא"כ אם חייב גם אמטלטלין שבועה ואתה בא לפוטרו מכח הקרקע אף אני נאמר דלמא ס' מלוה ישנה י"ל עליו ומ"מ מסברא הייתי אומר דקרקע פוטר המטלטלין וקמ"ל תנא דאדרבא המטלטלין זוקקין הקרקע: אמנם הא גופא דקיי"ל חשיד אממונא חשיד אשבועתא לכאורה צ"ע דמידי היא טעמא כיון דכל התורה מושבע ועומד ממילא חשיד אשבועתא וא"כ היאך השביעה תורה לסוטה דחשודה אניאוף דחמיר טפי ונ' דמסוטה לק"מ דהרי גם מחיקת שם שהוא איסור ברור התירה התורה שם לברר ההיתר מן האסור ה"ה דמסרה שבועה לחשוד לברר ע"י האלה משא"כ בעלמא לעולם אין מוסרין שבועה לחשוד: תוס' ד"ה ונקה הכוונה דאמר הכ' גם בלא דעת נפש לא טוב: אמנם נ' דרש"י יישב קו' תוס' ע"ד אחר שכ"כ רש"י שנאסרה עליו בסתירה זו הכוונה דאשה אפי' זנתה אינה נאסרת על בעלה אלא או בעדים ברורי' או בקינוי וסתירה ומעתה בשלמא למסקנא דמיירי בגלגול א"כ לא הוה סתירה מעולם אלא שאינו רוצה לקיימה אם היא זונה אמנם אינה אסורה עליו ממילא