ליקוטי חבר בן חיים ח קיז

בענין מ"ש הרמב"ם ה' גזילה דבמציאה לא קנה מסירה בבהמה נ' עיקר כוונתו דאעפ"י קנה המוסירה הרי לא רצה לקנות המוסירה אלא אגב הבהמה וכיון דלא קנה הבהמה גם המוסירה לא נקני קמ"ל: בענין קנין נכסי' שיש להם אחריות. לפי' רש"י על מלת אחריות ק' דה"ל למימר שיש עליהן אחריות ובערוך פי' מל' אחריתך לטוב מ"ש הר"ן בשם ר"ח דעאל ונפק אזוזי לא ר"ל דתיבעי הייני דא"כ כל שעה שירצה מוכר לחזור בו יתבענו: כמ"ש הראשוני' הספר מקנה היינו דהתם מפני רעתה הוה א"כ מוכח מקרא דכה"ג קנה ושפיר פסק הרמב' להאי תי': אין נקנין אלא במשיכה כ' הראשוני' לאפוקי מכסף שטר וחזקה ונ' דתנא דמתני' סמך אמתני' דלעיל דתנן בהמה גסה נקני' במסירה ודקה בהגבהה א"כ ידעי' דאלא משיכה ע"כ לאו דווקא: נקנית עם נכסי' שיש להם אחריות למאי דקיי"ל לא בעי' צבורין ק' טעמא דהאי קנינא דבשלמא אי בעי' צבורין הו"ל כי אורחא ביתא וכל אשר ונ' דאורח ארעא דהמקנה שדה לחבירו מקנה לו עמה כלי הצמד והמחרישה וכיוצא ע"כ משום לא פליג תקנו חכמים קנין זה בכל מקום: מיד ליד זו משיכה נ' הטעם דל' מיד אין הכוונה יד ממש כ"א רשות כמו ויקח את ארצו מידו ובשלמא במשיכה מושכה מרשות המוכר לרשותו משא"כ במסירה והגבהה ל"ש זה: עם ערי מצורות נ' דהכי דייק חזקי' דה"ל למכתב וערי מצורות מאי עם ש"מ דעם הערי מצורות ניתן להם המתנות: בעי' צבורין הק' הריטב"א אי בעי' צבורין ל"ל לתנא לאשמעי' האי דינא פשיטא הרי ידענא חצירו קונה ונ' דקמ"ל חצירו וקניינו באי' כא': נ' דמה שדחקו לרש"י לפ' כאן דווקא דהטעם דאין כותבין פרוזביל אלא על הקרקע הוא משום מלוה שאינו מצויי' ולא משום דכגבוי דמי דא"כ בקרקע כ"ש למה כותבין מאי כגבוי שייך ואמנם באמת ד' רש"י ק' בשלמא תקנה בפ"ע לדבר שאינו מצוי שפיר לא תקנו רבנן משא"כ הכא כיון דתקנו למצוי למה לא נתקן כמו כן לאינו מצוי ותו הרי להלות למי שיש לו קרקע כ"ש ג"כ אינו מצוי וע"כ משום לא פלוג הוא לזה כ' ר"ת דלעולם הטעם משום כגבוי דמי וכו': קבסתן אכפ' תנא וכו' נ' כוונת רב יוסף כיון דעיקר הדין כבר תנינן לי' במתני' ורק אגב אורחא הדר מתנייא ואס"ד בעי' צבורין ומתני' דאכפל אמחט קאי נוח הי' לי' לתנא דלא למתניית מדתניא ומאן דלא אסיק אדעתא דבמחט מיירי יאמר לא בעי' צבורין אלא ש"מ באמת לא בעי' ציבורון: תוס' ד"ה אלא מאי הנה הקו' שהקשו מקנינא אי בפני הקונה בעי ל"ל לעדי' לקבל הקנין כבר כ' במק"א לצאת בין לרב בין ללוי שיהיו כליו של קונה ושל מקנה ביחד שהעדי' מקנין לשני': והנה הרא"ש הק' כי היכי דכותבין במנא דכשר למקניא בי' לדעת כי הי' הקנין כדין למה לא יכתבו ג"כ בפני הקונה ונ' ליישב דבשלמא דכשר למקניא כותבין לאפוקי מדלוי דס"ל כליו של מקנה ודלמא העדים כלוי עבדי ולא אהני לדידן מידי משא"כ בפני הקונה כיון דלה"ר שמעי' ליכא מאן דפליג ל"ל למכתבי': ואמנם הרמב"ן הק' היאיך אמרי' כותבין ללוה אעפ"י שאין עמו מלוה כשתרי אקנייתא הרי באקנייתא ע"כ בעי' מלוה עמו לה"ר שמעי' גם קו' זו יש ליישב דלעולם קנו מלוה באפי מלוה ואמנם בשעת קנין לא אתרמי להו סופר ואמנם כיון דקנו כראוי שוב כד אתרמי להו ספרא מצו למכתב אעפ"י שאין מלוה: והנה אד' דש"י הק' ג"כ הרמב"ן מה היזק יש לקונה בשביל הזוכה הרי הדר סודר למרא וליכא למימר כוונת רש"י דלא הי' חפצי' כלל שיזכה א"כ מאי פריך הש"ס שוב ונזכינהו ע"י אחר הרי לא היו חפצי' אלא ש"מ כוונת רש"י היכא דאית להו פסידא ושפיר הקשה הרמב"ן: בענין קנין אגב קידושין פ"ק כ' רש"י ולא נתן רשות לחרום כוונתו לעשר דתרומה מאן דכר שמה כאן: תוס' ד"ה מעשה יאכלו המעשה זה אין קו' דטבל במיתה ולא מעשר אלא כוונתם דר"י בן חנינא הפריש מיש תרומת מעשר ממעשר זה וזה שוב במיתה: רש"י כאותה ששנינו ע' ברמב"ן דלשיטת רש"י הא לר"ה לא אתי' כ"א למ"ד עידיו בחתומיו זכין וא"כ הא דר"ה דלא כהל' ונ' דבהא באמת פליגי הני תרי אמוראי דמאן דמתני תרי לא ס"ל עידיו בחתומיו וא"כ לא הוה כ"א תרי וזה כוונת רבינו שמואל ברמב"ן דאס"ד בשטר אקנייתא לא מצי למיהדר בי' ליחשוב עוד חדא שטרי אקנייתא פי' דהאי אמורא לית לי' דר"ה ול"ש למימר הא כבר שמעי' כה"ג כוונת הרשב"א במ"ש דיש לחלק בין עציץ וזרעי' לקרקע ושטר דהתם אין זריעה בלא עציץ אבל הכא מי ליכא קרקע בלא שטר: