ליקוטי חבר בן חיים ח קטז

עם אדוני ור"ל אשתי ובני הכנעני' שעם אדוני לכך אצטריך ואהבך: עוד הק' למה אינו מעכב אם אינו אוהב אשת רבו ונ' דהרי בעי' עמך וא"כ יצטרך שגם היא תאהוב אותו וח"ו שכזה יהי' רצון התורה: כ' הראש דדווקא בעבד הוא דעמך במאכל אבל לא בפועל והביא ראי' מר"י בן מתיא וק' הרי סיים הראש דתנאי בכ"ג מהני ונ' דעיקר ראי' הראש כיון דהתורה פסקה מזונות לעבד דהיינו עמך א"כ למה אמר ר"י אפי' אתה עושה להם כסעודת שלמה או"ו דווקא בעבד פסקה תורה: והנה כ' הק"נ דע"כ במכרוהו ב"ד מיירי ברייתא דאינו מוחל ואין הב"ד יכולין להתנות עליו וכזה מסולק קו' התוס' לעיל ט"ו ע"א שרצו להגוה כשכיר כתושב ילד' הראש אדרבא ע"כ כי טוב לו נקט דמיירי דמכרוהו ב"ד דכי ימכר כ': והנה יל"ד על ד' הרא"ש דהכא פשיטא לי' דצערא דגופה ניתן למחילה ולעיל פסק כרש"י דעונה לא ניתן למחילה וצ"ל דהכא כיון דמחיל אמרי' שאינו מצטער בכך משא"כ בעונה דעינוי קריא רחמנא אנן סהדי דאית לה ועד"ז יש ליישב קו' הק"נ על המ"א סי' קס"ט גבי שמש כיון דהתם בשמש הסעודה מיירי א"כ בכל פעם שמשמש מתעורר הצער מחדש להכי כ' המ"א דלא מהני מחילה: נ' דהו"מ למימר ואי אשמעי' אשתו דמחייב במזוונותי' מדאוריי' משא"כ בני' אא"כ הוה שמעי' דמזונות אשה דאורייתא להכי קאמר הש"ס טעמא אחרינא: אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים יל"ד היכן נאמר זה על הר סיני ונ' דהאי מבית עבדי' שפת יתר הוא דמארץ מצרי' סגי אלא ש"מ ה"ק אשר הוצאתיך שלא תהי' בבית עבדי' והיינו כדכ' קרא עבדי' הם אשר הוצאתי אותם מהיות עבדי' ובאול האי קרא פ' בהר כ' וישממה ל"ד: בענין עבד כנעני קידושין פ"ק. והא קיי"ל גיטו וידו ע' רש"י והראשוני' הביאו מהך דרבא פ' הזורק וד' רש"י נ' דהו"ל למימר גיטה וידה כיון דגבי עבד לא מצינו דקיי"ל כן: ואמנם הריטב"א כ' מהא דתנן גט לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה הא מחיים נותנין וק' דלמא התם ע"י אחרים וצ"ע: בענין מ"ש הרשב"א דלהכי במתנה אם צווח לא מהני זכיי' שלו בפניו משא"כ בעבד דהתם שונא מתנות יחי והכא מתירו בבת ישראל צריך ליישב דאכתי גבי גר קטן אמאי הגדיל יכול למחות וצ"ל דהתם משום עול מצות ואם לא ישמור הפסדו מרובה משכרו משא"כ הכא דאיכא עלי' עול מצות כאשה בלא"ה וא"כ שפיר הוה זכות מה שמתירו בבת ישראל: כ' הרשב"א בשם הירושלמי דבמודה בקנס א"צ אפי' לצאת ידי שמים מדר"ג דא"ל ר' יושע פטור אתה ולכאורה יש לדחות דהתם השום עשה דלעולם בהם תעבודו: כ' הרמב"ן דמטעם תפיסה לכ"ע צריך גט שחרור וק' א"כ למה ולאיזו ענין נקט הרי"ף לקמן אי הל' כר"ע או כמכריעין הרי בחו"ל לכ"ע צריך גט שחרור: הק' רש"א והרשב"א משנו נדודה ונ' דכיון דמעופות ילפי' והתם לא הוה כה"ג מחוסר אבר: והנה תוס' בב"ק הקשו למה נקרא אזנו וחרשה מום בעבד הא לא הוה גלוי ותי' דכיון דניכר המום ע"י שלא ישמע הוה גלוי וק' מלשונו לקמן דלא הוה מום לת"ק הא ג"כ ניכר אלא ש"מ לכאורה כאידך תי' דהאבר הוא דבעינן גלוי וזה לא הוה בלשון: הק' הלח"מ מ"ט פסק הרמב' ראשי דדי' שבאיש אין עבד יוצא בו לחירות ונ' טעם הרמב' דבאשת שייך בדד בטל ממלאכתו דגם ההנקה בכלל מלאכה משא"כ באיש מאי ביטל מלאכה שייך בדד: והנה ל"ק על הרמב' דפסק הכא בסירוס אין עבד יוצא והתם פסק ניטלו ביצי' הוה מומא דהתם ניטלו לגמרי וכמ"ש הרא"ש והכא מיירי שנשתיירו בכיס: הק' תוס' במנחות מנ"ל הכא דבעי' ראוי לביאת מים כלל ונ' דהנה ל' רחיצה לאו דווקא במים כ"א מצינו רחצו הזכו והנה אלו הוה כ' ורחץ במים את כל בשרו וודאי הוה אמרי' דהכל בעי ביאת מים אמנם עכשיו כ' ורחץ את כל והיינו שיהא הכל נקי ואח"כ כ' בשרו במים ואמרי' בשרו במים ולא בית הסתרי' במים: עוד הקשו שם מנקטעה יד העדים ונ' דהתם היינו טעמא כי עי"ז יבורר שהעידו עדות אמת ואמנם גם ברגל ושאר הגוף יכולי' לברר זה ולא הואינו ראוי לבילה אא"כ בעי' קרא כדכ': בענין מכירת בהמה גסה קידושין פ"ק. מ"ש ר"ת בתוס' ב"ב פ' הספינה דמסירה עדיף משום דהוה בפניו דווקא הכוונה וידעי' דבשעת הקנין לא חזר בו מוכח משא"כ במשיכה דלמא בשעת משיכה כבר חזר בו: