ליקוטי חבר בן חיים ח קטו

וכן מ' הל' בגפו יחידי כי העיקר אם נכנס יחידי ואין כאן מקום לספק המ"ל שאם נשא אח"כ אם מותר דכיון דיחידי נכנס ממילא אסור ואמנם מ"מ נ' דלכך דייק רש"י בחומש שאם לא הי' נשוי מתחלה כלומר אפי' נשא אח"כ לא מהני ומסולק קו' המ"ל עליו: ת"ל שכיר שכיר מזה יש לדחות ד' הש"ך חו"מ שכ' דהרמב' מה"ט פסק כת"ק דמוכר עצמו אין מעניקין לו אף דאי' לי' שעבודא דר"נ משום דס"ל טעמא דת"ק דלא יליף שכיר שכיר דכיון דהרמב' פסק כאן כתנא דברייתא ממילא יליף שכיר שכיר וכ"ת מנמכר לנכרי יליף וממכרוהו ב"ד לא יליף א"כ הדרא קו' רש"א בתו' הש"ס לעיל לדוכתא: רש"י כקליפת השום נ' הכוונה כי חריפותם עדן אינו חריפות עצמיי כ"א ממה שקיבלו מאחרי' כמו קליפת השום שיש לו חריפות מחמת שהוא דבק לשום: נדרשינהו לחומרא יל"ד מהי"ת נדרוש גבי גוי לחומרא ואפשר משום אבקה של שביעית במסקנא פריך ויע"ל כיון דאית לן גזי"ש א"כ חומרא דגוי היינו חומרא דישראל וקולא קולא דישראל מאי חזית שיפסיד הישראל מכח הגוי נימא ירויח הגוי מכח הישראל: תוס' ד"ה הא קמ"ל כוונת דברי' דלא קאמר ברתא נפקא ממילא משום דאם יש לו לאב הרי הוא הקרוב שבמשפחה וכופין אותו וע"כ נקט דמ"מ מגרעא ונפקא: רש"י לע"א עצמה וכו' כ"כ דלא נימא שמכר עצמו שיעבדוהו: תוס' ד"ה עבד וכו' נ' דרש"י נדחק לפ' כן משום קו' הריטב"א דלפי' הר' אלחנן א"כ לד' המק' אם עבד שלש מה דינו לא כ' קרא: אמר אביי את"ל ע' בריטב"א אמנם מד' הרמב' למדנו פי' אחר דהרמב' הביא ד' אביו בנמכר לנכרי והביא ד' רב ששת בנמכר לישראל א"כ ס"ל דתרתי אתנהו וצ"ל דל"ג לעיל כ"א עבד עברי לא זול וצ"ל דהתרצן דפשיט לא פשיט מתיבת ונגאל דההוא בנמכר לנכרי כ' כ"א ה"ק כמכירתו כך גאולתו מה זה אינו לחצאין כך זה וכן פי' הראשונים לעיל גבי והפדה: שלוה וגואל יל"ד הא לענין לוה וגואל לא קמבעיא לי' ונ' דרש"י בא ליישב זה לזה כ' דכשם שלוה וגואל כך גואל לחצאין ואמנם מ"מ הא גופא קשיא הרי גם לענין גואל לחצאין יליף ר"ש כמו לענין לוה וגואל ונ' כוונת רש"י דמ"מ עיקר ילפותא דר"ש לענין לוה וגואל דהתם מסתבר דביוצא ביובל לא יהא לוה וגואל דכיון דבין כך ובין כך יוצא ביובל למה זה יפקיע מזה וישעבד לזה משא"כ באינו יוצא שפיר עבד למען לא יפסיד ביובל ואמנם לענין גאולת לחצאין י"ל דגאולה מ' גאולת כולו ולא גאולת חציו אמנם מהי"ת לומר כן משום שדה אחוזה וכיון דלענין לוה וגואל לא ילפי' משדה אחוזה מסתבר דגם לענין חצאין לא ילפי': תוס' ד"ה איתיביה בסו"ד ע' רש"א בשם תו"י ונ' דוודאי משכחת לה יפה כחו ג"כ באינו גואל לחצאין אבל בפ"ע מקרי הא דאינו גיאל לחצאין הורע כחו: וגאל לקרובי' נ' דמיבעי' לי' אי הוה הך גאולתו רק גילוי מלתא בעלמא ולגופא דווקא או דלמא הוה גזי"ש גמורה ואין גזי"ש למחצה ולענין קרובי' נמי: ואיש כי לא יהי' לו גואל ע' רש"י כוונתו ליישב דליכא למימר דר"ל גר דגרי' לא נטלו אחוזה בארץ: בענין מ"ש תוס' רי"ד בשם ר"ח דאי נקנה בשטר יוצא בגירעון כסף א"כ דלמא והפדה מיירי בנקנה בשטר יש להשיב בשלמא אי שייך קנין בכסף א"כ גם בשטר מהני גירעון כסף אבל אי לא שייך כלל קנין בכסף מהי"ת יהא מהני גירעון כסף: והנה אם הנרצע יוצא בשטר אין לדייק דהרי שטר לא תנן במתני' כלל: כ' המ"ל מהא דאמרי' ב"ק כ' ע"ב דרב"ח אמר לר"ת שהי' כהן לכי תשמש לי ש"מ בשכר מותר להשתמש ולי נ' דה"ק לי' האם אלמוד לך דבר זה תחשבני לרב ותלמיד לרב' מותר להשתמש אפי' הוא כהן למאן דפסק כן: צ"ע איך אפשר לומר ד' רש"י המרצע המיוחד כיון דגם בגו"ה לא קיי"ל כר"י וצ"ע: יש להסביר מ"ש הלח"מ דאיכא רבותא בא' לו ע"ד דאי זכי לפנוי' זכי נמי לחברי' אי בעי זכי לנפשיה לא אמרי': אם אמור יאמר כ' המ"ל בשם מהרי"ט דלראב"ע דאמר דברה תורה כל' ב"א גם כאן לא דריש ודחה דברי' ולי נ' דבשלמא בהענקה דהש"י רוצה שיעניק לו ואורח ארעא בדבר שאדם רוצה כופל לבקש משא"כ כאן דאדרבא אין התורה רוצה ברציע' למה זה יכפל קרא או"ו לדרשא: ואת בני נסתפק אי בעי' שנים דווקא ובמ"ל בשם כה"ג דאין מקום לספק ולא כ' למה ונ' דאדרבא בבן יחיד שייך אהבה יתירה ודלא כ' בני ל' יחיד דס"ד ולא בתו משא"כ בבנו הכל בכלל: הק' המ"ל ל"ל קרא דאהבך שיאהוב את רב תיפוק לי' מאהבתי את אדוני ונ' דנוכל לפ' אח אדוני כמו