ליקוטי חבר בן חיים ח קיד

תוס' ד"ה ולר"מ כוונת דברי' דלכאורה י"ל דייעוד הוה דבר שבממון דע"י תנאי זה מרויח האב שיוכל לקב' כסף קידושין מאחר קמ"ל דוה לא מקרי דבר שבממון משום דהא ממילא קאתי ועיקר האישות ולאו דבר שבממון הוא ואמנם התינח לד' רש"י דעונה לא ניתן למחילה משא"כ לד' הראשונים דעונה כשאר וכסות הדרא קו' לדוכתא וצ"ל דאד' חכמי' לא מק' דלמא הני חכמי' בעלמא כר"מ ס"ל וממ"ש סיוע לשטת רש"י: והנה בהא שכ' דיש לצדד אי תנאי תליא באתי דיבור ומבטל מעשה יש לתלות צידוד מהר"א ששון במ"ל אי במתנה עמ"ש בתורה מהני כולל או לא דאי טעמא משום לא אתי דיבור ומבטל מעשה זולת ע"ד שמצינו בב"ג וב"ר וא"כ גם כולל לא מהני מטעם זה משא"כ אם רק מטעם דלא יוכל להתנות נגד התורה אתי' עלה שפיר י"ל דע"י כולל מהני: הסבר קו' ג' בתוס' כתובות נ"ו ע"ד מ"ש הריטב"א דע"כ טעמא דר"י דבדבר שבממון תנאו קיים משום דהו"ל כאומר ע"מ שתמחלי לי דזולת זה לא מהני כדאמרינן באונאה וא"כ ק' להו מ"ט דר"מ וע"ז תי' דבהא גופא פליגי אי ע"מ שאין לך עלי ל' מחילה או לא: והנה מה שהק' תוס' על רש"י בע"כ בעי' תנאו קודם למעשה אם ד' רש"י דבע"מ לא בעי דיני תנאי לק"מ ואמנם גם קו' ראשונה של תוס' ל"ק ע"ד זה דהרי גם תנאי כפיל לא בעי' בע"מ אמנם לפי מה שתי' תוס' דטעמא דדיני תנאי הוא משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה א"כ ל"ש לחלק בין ע"מ לאם דמ"מ דיבור היה: אלא דאסוגי' דידן יש להק' על רש"י לישני הש"ס התם הוא דקאמר ר"מ משום דקאמר תחלה הרי את מקודשת משא"כ בויעוד מצי מיירי דהתנה תחלה וצ"ע: ובתי' קמא צריך להוסיף שכ' דאין דין שומרין שוה אף דפחות משומר חנם לא אשכחן מ"מ כיון דדיני שומרין חלוקין ל"ש לדמויי לאין אישות לחצאין: ובתי' בתרא צריך להוסיף דשו"ח הנאתו דנפיק עלי' קלא דאינש מהימנא הוא: האי לאמה מאי עבדי' לי' ע' רש"א י"נ דהש"ס דהכא ס"ל דמוהוא נחלתם ילפי מע"י הבת לאב: והלא דין הוא ע' רש"א לכאורה באב י"ל דאפי' לכתחילה יכול לקדשה לפסולי' אלא כיון דבלאו דידי' לא מצי מקדשה הו"ל לפני עור ואין כאן לכתחלה וכ"ת בנערה דהיא יכולה ג"כ לקדש עצמה מא"ל התם היא לא תתקדש עצמה דלוקה אלאו דלא יבא: והלא דין הוא אם מוכרה לפסולין ע' ריטב"א וי"ל דה"פ דכיון דהתורה אסרה לפסולין לייעד ע"כ הך מכירה לפסולין ע"כ לאו לייעוד ואם לאינן קרובי' התירה תורה מכירה ולא ייעוד לקרוביי לא כ"ש וע"ז דחה הש"ס דלא היא התם משום דעכ"פ בת ייעוד הוה ובאינה בת ייעוד לא נתנה תורה מכירה: ע' רשב"א שדייק מל' הגמ' לעיל דלא קאמר נ"מ למע"י ש"מ דמע"י לאדון ולי נ' משום דהש"ס פשיט מדריב"י ולדידי' עכ"פ מע"י לבעלה דס"ל לאו לקידושין ניתנו להכי לא קאמר כלום ממע"י: תוס' ד"ה שאינו יוצא ואמנם באמת מ"ט אמרה תורה עבד כנעני יוצא בראשי איברים וע"ע אינו יוצא ואמנם בשלמא אם שן ועין הי' דווקא לא הי' קשה מידי דבשן ועין כ' במ' דחם נתקלל להיות זרעו עבדי' משום וירא ויגד וכיון שאין לו עין אין כאן וירא שן אין כאן ויגד וא"כ בע"ע ל"ש זה ואמנם מאחר דקיי"ל שן ועין לאו דווקא כ"א כל כ"ד ראשי איברי' הדרא קו' לדוכתא ונ' דבשלמא עבד כנעני שמותר לרדות בג בפרך לזה קנסה תורה לאדון שנתאכזר על עבדו והכה שנו או עינו שיצא ממנו כמ"ש הרמב"ן בפי' החומש משא"כ בע"ע דמוזהר עלי' בלא תרדה בו בפרך ממילא לא יבא למדה זו א"נ י"ל והוא העיקר לדעתו דבשלמא בעבד כנעני שעובד לעולם א"כ היציאה בשן ועין טובה לי לעולם משא"כ בע"ע שאינו עובד כ"א ו' שנים אם אתה אומר שיוצא בשן ועין לסוף שש יכה לו שינו או עינו ויוציאנו ריקם לכך אמרה תורה יתן לו דמי שנו ועינו וממילא יכול לגרוע פדיונו ויוצא: ובזה מסולק קי' הרא"ם ברש"א פה דלפי המסקנא באמת אין כאן ק"ו ורק ס"ד הוא דכ' תוס' ואמנם בלא"ה הק' תמוה בעיני דבשלמא אי באמה לא הוה האי ק"ו שפיר ק' אמנם אדרבא באמה עדיף עוד הק"ו דהרי גם בסימני' יוצאה ואפי' בן אינה עובדת וא"כ ע"כ קרא אפיק מק"ו באמה ולמה לא נימא היקש בעבד: מוסר לו כ' רש"י בע"כ אין כוונתו לד' הריטב"א דמדעתו מותר כ"א כוונתו דלהכי לא נקט תנא מותר ונקט מוסר לאשמועי' דאפי' בע"כ מוסר לו: וגוף הענין נ' טעם האיסור למען יצא בסוף שש ולא יאמר אהבתי את אשתי פי אם הי' לו אשה ובנים תחלה מסתמא לא יאהב אשתו הכנרני' השני יותר: וא"כ בנישואין תלי' מלתא שאם הי' נשוי מתחלה מותר