ליקוטי חבר בן חיים ח קיג

אין ייעוד אלא מדעת ע' ברשב"א שיטת רש"י והרמב' דבעי' מרצונה ושיטת ר"ת דגזיה"כ היא והרשב"א הק' אר"ת דלר"ת למה אצטריך לאוקמי כריב"י הרי גזיה"כ הוא ומ"מ הסכים להל' כר"ת ולא כ' טעם ונ' לפ' דהנה למאי דקאמר הש"ס דכריב"י אזלא גם ר"ת מודה דאין כאן גזיה"כ דהרי לית לן קרא אא"כ אנן לא קיי"ל כהא דר' ינאי דהרי לא קיי"ל כריב"י ואמנם למאי דאסקה רנב"י שפיר קיי"ל כר' ינאי ושוב אית לן קרא ושפיר אמרי' דגזיה"כ הוא דבעי' הודעה לא זולת: שאני הכא דאמר קרא והפדה ע' רש"י נמצא דיש חילוק גדול בפי' ד' ריב"י בין סתמא דש"ס לרנב"י דלסתמא דש"ס הך פרוטה דריב"י קאי אעבדות וא"כ סגי בשעה א' קודם הלילה משא"כ לרנב"י בעי' גירעון כסף פרוטה וזה תליא בדמי המקח ויוכל להיות אם קנאה בזול שאינו מגיע לחדש יותר מפרוטה: ד' הר"ן והאריך בענין הריטב"א בסו"ד בשם הרמב"ן דטעמא דרבא אר"נ משום זרוק מנה לים וכ' הבי"ש דלשטה זו גם בשטר מהני ונעלמו ממנו ד' הריטב"א שכ' בהדי' דעד"ז דווקא כסף ולא שטר וכן מסתבר דהנאה לא חשיבא כ"א חדא מתרתי או שמקבל דבר או שנהנה במה שחבירו מפסיד דבר וחשוב בעיניו כאלו הוא קבל אותו דבר וכיון דבשטר ל"ש זה מהי"ת תהי' מקודשת: ואמנם שטת תוס' דהא דקטנה אין לה יד היינו משום דידה אקני רחמנא לאבוה משא"כ אם אבי' ירשה אותה אית להיד והק' הרא"ש והריטב"א א"כ גם יתומה קטנה תהוי לה יד והריטב"א הק' עוד כיון דמייעוד ילפי' גם לאחר מיתת אב תהני ונ' ד' תוס' דהא מלתא תלי' בדר"ל לעיל דלר"ל לעיל דגם אמה יוצאה במיתת אב א"כ אדרבא מייעוד לא ילפי' אלא בחיי אב דשייך ייעוד וכ"ת הא דר"ל איתותב לעיל למאן איתתב לדידן דלא קיי"ל כריב"י משא"כ לריב"י שפיר קאמר רבא אר"נ דין זה דאיהי מצי סבר כר"ל ולא איכפת לי' בהנ' תנאי דהך ברייתא דלעיל ואמנם עד"ז מבואר כד' הפוסקי' דלא קיי"ל כהך דרבא אר"נ דלמאי דאיתותב ר"ל ליתא: ויש עוד סברא כיון דלר"נ בר יצחק גם לריב"י מעות הראשונות לקידושין ניתני ורנב"י בתרא הוא מ' ג"כ דאין הל' כהך: הנה מה שהניח הבי"ש כל הפוסקי' דלא כרבא אר"נ בקו' מהך דכ' לה על הנייר צ"ע שלא הק' כמו כן על הפוסקי' דמדין ערב הוו קידושין וא"כ ג"כ בשטר לא מהני כמ"ש הבי"ש עצמו ואמנם בתוס' רי"ד יישב סוגי' זו ותימא שנעלמו דבריו מעינו הב"ש: מ' מד' תוס' דאין חילוק לענין גופו קנוי בין ע"ע לאמה ול"מ כן מד'. הראשוני' והכי משתבר דהרי יצאה במיתת אדון: והנה הבי"ש תמה על הרמ"א בח"מ שהביא שטה דמלוה שיש עלי' משכון אם לא החזיר עדן המשכון אף שמחל יכול לחזור בו והרי כאן מקודשת לד' תוס' וכוונתו דאפי החולקי' על תוס' דווקא משום דלא סמכא דעתא וצ"ע על תמהתו דלמא באמת מה"ט לא סמכא דעתא משום דיוכל לחזור בו: ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות יל"ד כיון דנוהג בה מנהג אישות פשיטא שאינו נוהג בה מנהג שפחות ונ' דכאן רמז לן תנא דיועוד אירוסין עושה דא"כ מנהג אישות לאו דווקא כ"א לענין זה דאינו נוהג בה מנהג שפחות ותנא סיפא לגלוי רישא: משל לאומר לאשה וכו' ע' רשב"א הנה אף דבאמת במעשיו ולאחר ל' אין הדין כן היינו משום דמספקא לן מה היתה כוונתו אי לתנאה או לחזרה אבל אי הוה ידעי דלתנאה כוונתו היתה מקודשת לראשון וזה אני למדין מכאן: שיחק באדון יל"ד הא ע"כ אף שמקודשת לשני מ"מ אין קידושין אלא מפקיעין אותה מעבדות וכמ"ש תוס' לעיל בחופה דא"כ מי יקנה אמה עברי' וא"כ מאי שיחק באדון דקאמר ויש קצת הוכחה מל' זה לרנב"י דגם לריב"י מעות הראשונות לקידושין ניתנו ומ"מ מקודשת לשני וא"כ שפיר קאמר לענין קידושין שיחק באדון: תוס' ד"ה משל לריב"י ע' רש"א ותי' תו"י דחוק אמנם ע' בריטב"א שכ' דעיקר רבותא דמצו' למימר דריב"י סבר לקידושין ניתנו ואעפי"כ מקודשת לשני משום דהוה כלאחר ל' ומיושב ג"כ קו' תי"י: והתני' האומר לאשה יל"ד מאי אצטריך לאתוי מברייתא הרי בהדי' קאמר ר"מ במתני' לקמן בתנאי שיהי' כתנאי ב"ג ובני ראובן והתם לא הוה עמ"ש בתורה וצ"ל דמתנאי ב"ג וב"ר לא יליף ר"מ אלא כל מה שמיותר ומשנה התם כתנאי כפול וכן מ' מדקאמר ר"ח ב"ג הוצרך הדבר וכו' משא"כ גוף הענין כיון שמעשה שהי' כך הי' לא ילפי' מהתם ומבואר לפי"ז דלא כתוס' כתובות נ"ו דס"ל דלולי תנאי ב"ג וב"ר לא הוה מועיל שום תנאי דלא אתי דיבור ומבטל מעשה דא"כ ממתני' הו"ל להש"ס לאתוי: