ליקוטי חבר בן חיים ח קיא

את הבת משא"כ בתורת מתנה אם נתן לה אבי' במחלק נכסיו וכיוצא אמנם הכ"מ כ' בשם רלב"ג דמברייתא זו שמעי' דאין עבד עברי נמכר לאחר או נתן במתנה כוונתו דמברייתא זו שמעי' לא מקרי נכסיו דאל"כ למה אין הבת יורשתו וא"כ כוונת רש"י אפכא דדווקא בתורת ירושה עובד הבן ולא הבת אבל אם בחייו נותנו במתנה אפי' לבנו לא מהני אלא שצל"ע ברש"י חומש פ' בהר ע"פ לא ימכרו ממכרת עבד שלא יעמידנו על אבן הלקח מ' הא שאר מכירה שייכא גבי' גמ' ולהוציא את האח נ' דלהוציא הבת ל"ק לר' דבבת כ' העברה דלא שייך ירושה גבה דלא מתקיי' שם המוריש משא"כ באח דהירשה חזרת לאב וודאי הוא יורש גמור כחו בן: תוס' ד"ה מרבה המשך דברי' דהנה בתוס' רי"ד תי' קו' התוס' דגם נחלה מייעוד שמעי' כדאי' בב"ב ואמנם גם שדה אחוזה מייעוד שממי' אלא דצ"ל דהמק' הוה סובר דאית לן שום קרא וא"כ מ"ש נחלה: ד"ת נכרי יורש את אבי' כ' הפוסקי' דנ"מ לגזל גוי וא"כ לכאורה רבא ור"י פשיטא לה' דגזל גוי אסור ונ' דהפוסקי' לא כ"כ אלא אהרי"ף והראש שהביאו להך דרבא ור"י משא"כ רבא ור"י לענין גוי עצמו שנהרג אם גזל ירושת נכרי קמ"ל וע' לקמן: גר את הנכרי ע' רש"י דלכאורה פשיטא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי לזה כ' רש"י דמ"מ נולד מאליו לא ידעי' קמ"ל רבא דהו"ל כנולד מאליו: אלא מדרבנן לכאורה כיון דירושת גוי דאוריי' וגר לאו דאוריי' היאיך הפקיעו חכמים ירושת הגוי והוה מ' דאפי' אגוים אמרי' הפקש ב"ד הפקר ואפשר דבדיני' דיינא להו: תוס' ד"ה חליפי הנה ד' דהכא צ"ע ובאמת בע"א שם נאדו מד' דהכא ונ' כוונתם דבאו לרשותו מ' אפי' בלא ידיעתו ובלא ידיעתו כיון דאח"כ אומר טיל אתה ע"א גלי דעתי' דלא ניחא לי' דלקני לי' רשותי' וא"כ עדן שייך ברירה: הק' הרשב"א על תי' התוס' רי"ד דבב' מינין אין ברירה מגמ' דתמורה דגדיא וכלב שייך בהו ברירה והנה מ"מ תו' תוס' רי"ד א"ש דעכ"פ תנא דדמאי לא ס"ל הכי והקו' על הש"ס דתמורה שהיא כנגד הך מ' דתמורה דאית לה ע"כ ברירה ומ"מ בב' מינין אין ברירה ונ' דעיקר החילוק בין מין א' וב' מינין הוא דב' מינין דרך לחלוק כל מין בפ"ע ולא מין כנגד מין ולהכי אין ברירה ואמנם תינח בב' מינין דחטין ושעורין וכיוצא משא"כ בגדיא וכלב דע"כ יחלקו גדיי' כנגד כלב א"כ גם בב' מינין יש ברירה ומה"ט נ' דנקט תנא ע"א ומעות ויי"נ ופירות דע"א אין דרכה ליחלק בפ"ע ושייך גבה ברירה משא"כ ביי"נ דשייך בו חלוקה ל"ש בו ברירה וע"כ מטעם ירושת גר לאו דאוריי' אתי' עלה: נכרי את הגר יל"ד פתח בתרתי וסיים בחדא דלא מייתי ראי' אנכרו את הגר ונ' דעיקר דצריך רבא להכריח היא דלא נימא כיון דתקנו רבנן ירושה. לגר אפי' לנכרי את הגר וגר את הגר נמי תקנו לזה הביא רבא ראי' דגר את הגר אינו יורש וע"כ הטעם דלא תקנו ירושה אלא לגר את הנכרי משום שמא יחזור לסורו וא"כ ממילא ה"ה בנכרי את הגר לא תקנו: רש"י ד"ה לא יחזיר לבני' אם מת האב כוונתו דבחיי האב כשם דאמרי' בעלמא כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד וה"ה אפכא דרשאי הנפקד להחזיר לבניו ה"נ כיון דהוא מחזיקם לבניו רשאי להחזיר להם: גמ' אין רוח חכמים נוחה הימנו ע' רש"י ור"נ וסמ"ע קכ"ז ולי נ' דאין רוח חכמי' נוחה הימנו דנ' כתפקפק על תורה שבע"פ: ע' ברא"ש מ"ש לתרץ מדרב מרי ולדברי' ק' א"כ בלידתו שלא בקדושה ח"ט לא גזרי' כיון דהראש לא מהפך הפשט דאי מהפך א"כ בלא"ה ל"ק מרב מרי דהתם דלידתו בקדושה הוה וא"כ למה בלידתו שלא בקדושה לא שייך יחזור לסורו וצ"ע: אמנם ע"ד הרא"ש אפשר לומר דלגבי גברא רבא כרב מרי לא שייך יחזור לסורו ואדרבא אם רבא מחויר לו הוה זילותא לגבי': ור"ח בר אבין מ"ט לא אמר כרבא יל"ד דרבא בתרא הוא ושמעה להא דר"י וא"כ מתחלה הו"ל להש"ס להק' ורבא מ"ט לא אמר כר"ח ב"א ונ' דלכאורה נ"מ טובא בין ילפותא דרבא לילפותא דר"ח ב"א דלרבא ש"מ תרתי חדא דנכרי י"ל יורשי' ותו דישראל מצווה על גזל גוי דאל"כ פשיטא דלא יחשוב עם יורשי' קוניהו כיון דמוירי בידינו תקופה כמ"ש תוס' לעיל משא"כ לר"ח ב"א לא שמעי' אלא דנכרי' י"ל יורשי' ונ"מ כמ"ש לעיל לגבי נכרי חברין ולזה לא מק' הש"ס כ"א ור"ת בר אבין מ"ט לא אמר כרבא ומשני דלמא אדרבא מה"ט אמר קרא קוניהו לאשמעי' דאין להם יורשי' ונ' דר"י לטעמי' דס"ל ביבמות דנכרי' י"ל חיים וא"כ מסברא יורש את אביו וא"כ ע"כ קרא אשמעי' דאינו יורש דליהוי יורש לא אצטריך אלא עכשיו דכ' קוניהו גילה לן לבני לוט וגו' דנכרי יורש ורבא יוכל להיות דסבר