ליקוטי חבר בן חיים ח קי

הנה מסיק המ"ל בשם מהרי"ט דלרש"י דאיבה היינו משום מזונות ע"כ איבה דאמה רק לאחר שתצא ונ' דגם לתוס' לכאורה צריך להאי טעמא דתינח למ"ד דאם מייעדה האדון צריך כסף קידושין אבל למ"ד דכסף מכירה היינו כסף ייעוד א"כ דמי קידושין של האדון אם ירצה לייעדה קודמין ואיך בידו של אב למוסרה למנוול אלא ש"מ דלאחר מיכן קאמר ואמנם מה שהק' המ"ל מבן שאינו סמוך נ' דלק"מ דבשלמא אם אנו רואין דאב זה אינו מפרנס בניו למה זה נחיש לאיבה מש"כ כאן מה שמכרה לאדון היינו פרנסה דהרי האדון חייב לזונה וא"כ שפיר חיישי' לאחר שתצא לא יזונה: אותם לבניכם ע' מ"ל שכ' דתרתי ש"מ מאותם חזקה ומלבניכם ולא בנו' ונ' להסביר הענין דל' והתנחלתם משמש ב' לשונו' חדא ל' נחלת קרקע לומר דעבד כנעני נקנה ע"ד שקונין קרקע דהיינו בחזקה ודווקא עבד כנעני ולא עברי מאותם ותו ל' נחלת ירושה ודווקא שוב כנעני ולא בתו העבריה: דקדק המ"ל מדוע השמיט הרמב' דשכר בטלה לרבה ונ' דהיינו בכלל ברח כיון שעוסק במלאכת ענמה וכבר כ' הרמב' דחייב להשלים אלא דשכר בטלה לא גרע מגרעון כסף: יו"ד קרת לולי דמסתפינא הייתי אומר משום דאות י' הרבה פעמי' יתר במקרא כמו מקימי המגביהי וכיוצא ויו"ד קרת ר"ל יו"ד של מקרא דהיינו שפת יתר: כ' הרמב' הענקה ניתן לעשה וע' מ"ל דהענקה לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו ומ"מ כ' הרמב' דניתק לעשה לומר שישתדל ע"י העשה לתקן הלאו ועד"ז יתיישבו גם ד' הרמב' בה' ק"פ גבי מותיר בפסח ע"ש: הק' המ"ל מ"ש השבת העביט שכ' הרשב"א דלא מקרי לאו כ"א עשה משום דניתק לעשה ושילוח הקן לוקין אף דניתק ולי דבריו צ"ע דשילח הקן כשלוקין היינו אם ביטל העשה דאז לא הוה כ"א לאו משא"כ השבת עביט דל"ש כלל ביטל מ"ע כדאמרי' במכות א"כ לעולם לא הוה כ"א עשה: ואמנם כולא שקלא וטריא בהענקה במ"ל שם תמה דמידי אשר יברכך כ' כמו בצדקה אשר ברכך ל' עבר כ' ומאי מתן שכר שייך בזה: תוס' ד"ה אמה לכאורה למ"ש המ"ל דאצטריך וכי תשלחנו אף דכ' מעמך לסימני' א"כ גם סימני' ידעי' לי' ונוכל לומר בויציאה בשש וע"ד אם אין ענין ואמנם מדכ לאמתך ע"כ מכי תשלחנו סימני' מרבי': גמ' מניין לבורח שחייב להשלים פי' דס"ד מדכ' ובשביעית יצא אפי' ברח בתוך שש ת"ל יעבוד דווקא וכ"ת א"כ מאי ובשבועי' להכי קאמר דס"ד אפי' חלה קמ"ל דחלה לא: כ' רש"י אם פגע בו יובל למחרתו נ' דעתו כד' הסמ"ג בכ"מ כאן דיובל אינו מפקיע השלמה כדאמרי' בירושלמי דאינו ברשותו והכא בגוונא דלא שייך השלמה דהיינו שפגע בו יובל למחרת ומיושבי' ד' הפמ"ג: ולדחות זה כ' הריטב"א דאין זה ענין דמה שמשלום אחר היובל הוה כפורע חובו אבל עבדות יובל מפקיע: תוס' ד"ה חלה לכאורה עדיפא הו"ל לאתובי דאי באונס מקבל שכרו משלם למה יחזור בו כלל באונס: בסו"ד ע' רש"א ונ' דמשום קו' רש"א נקט הרמב' כשכיר כתושב ולא משנה שכר שכיר: כ' רש"י ד"ה מעלות ראי' דבעי' שתי כסף והוא שלא אליבא דהל' ונ' ד' רש"י דאי למ"ד כ"ש מאי הענקה שייך בכ"ש דאין מקרא יוצא מידי פשוטו: תוס' ד"ה חדא וכו' ונ' לכאורה בלא"ה מאי תפשת מרובה לא תפשת שייך כאן הרי יותר מחמשי' ע"כ לא הוה ונ' דה"ק אי מאשר ברכך בעית נתינה מרובה א"כ נילף מצדקה דאין לה שיעור דכ' נתן חתן אפי' ק' פעמי' והיינו לא תפשת: גמר מיניה נ' דאף ר"י גמר מיניה מיניה דאל"כ מסדרון לב"ח מנ"ל ולי נ' דאדרבא מאן דדריש מינה מינה כאן לית לי' מסדרון לב"ח ומאן דלא דריש כאן היא ניהו דדריש למסדרין לב"ח ממינה מינה ועד"ז יש ליישב שם בב"מ דקדק עצום רבה בר אבוה אשכחי' לאלי' דהוה קאי בביה"ק של נכרי' אין מטמאין באוהל וק' הא הוה לי' לשואלי' תחלה ועוד היאיך הי' לטעמי' רשאי להשהותי בשאלה ותשובה ולמ"ש א"ש דמתחלה כד חזי' קאים בביה"ק של נכרי' הי' יודע דכר"ש ס"ל אלא דלר"ש דדריש מינה מינה להענקה א"כ מסדרין לב"ח מנ"ל וא"ל גמר מיכה מיכה וא"כ לאו כר"ש ס"ל ומ"ט קאים מר בביה"ק א"ל בהא מיהת כר"ש ס"ל: ולר"י ור"ש האי צאן וגי' ע' רש"א לר"י שפיר כ' דנתינה כ' לבסוף משא"כ לר"ש דגמר מינה מינה שפיר כ' בתחלה וע' בריטב"א מ"ש ליישב: רש"י ד"ה עובד את הבן ואנו עובד את הבת וכו' לכאורה כוונתו דדוקא בתורת ירושה אינו עובד