ליקוטי חבר בן חיים ח קט

דכ"ע יליף שכיר ע' רש"א וסיים ויש ליישב נ' כוונתו דאי ילפי' שכיר שכיר גם ממכריהו ב"ד ילפי' כמבואר בד' תוס' ד"ה שכיר דשם שכיר חד הוא: והנה המ"ל הק' ל"ל לי להענקה הרי מולאמתך תעשה כן מבואר דמוכר עצמו אין לו הענקה דאל"כ למה לי ולא זכר ג"כ ד' עצמו שכ' לעיל דס"ד דהענקה ל"ש כ"א היכי דשייך משנה שכר שכיר ובאמה ל"ש כן דאינו מוסר לה עבד ולזה אצטריך ואף לאמתך ולעולם במוכר עצמו יש לו הענקה: נ' דהא דנקטו תו' שאינו בתורת גיטין היינו דקידושין אולי מהני בנכרי אלא דלא בעי דבייחוד סגי אלא דקידושין בשטר ע"כ לא שייך בנכרי דילפי' מויצאה והיתה וגיטין אמרי' בהדי' כי שנא שלח אמר ה' אלקי ישראל בישראל נתתי גירושין ולא באומות: הק' הרא"מ הביאו ההפלא"ה מאי מסייע בפדיינה הלא כ"ז ששילם לה עבדה אצלו ונ' דהנה כל ענין אמה העבריה אינה כ"א עד י"ב שנים ויום א' דאז יוצאה בסימני' והנה ידוע דקטנה בת ו' שני' אינה שוה כלום ובת י"א וי"ב עיקר שויה ונמצא דמה שמגרעי' לו בעד שני' הראשוני' כמו בעד שני' האחרוני' שפיר נקרא מסייע בפדיינה: אחר כ' זאת מצאתי בהפלאה בשם הרא"מ: ג' ראי' לד' המ"ל דמכרוהו ב"ד יש ג"כ שייכות למכרו לפחות ואעפ"כ אמרי' גניבו ה' מאות ושוה אלף אינו נמכר דאם גנב ב' שני' או שנה א' לפני היובל אטו התם נמכר אפי' אם הגניבה אינה שוה לפי דמי' אלא ש"מ לא נתנה תורה דברי' לשיעורין: כ' רש"י דלא עבד איסורא דלא גנב ר"ל דאי' וודאי עבד שהרי עבר על כי לי בני ישראל עבדי' אלא שלא גנב ובגניבה דווקא קנסה תורה: הק' רש"א לעיל כי' ילפי' לכסף בשכיר ניפרוך מה למכרוהו ב"ד שכן בע"כ ונ' דהנה כ' תוס' ב"מ פ' המקבל דע"כ הך גזי"ש דהכא מופנה דאל"כ לא הוה פריך הש"ס מאן תנא דהרי ריבי בפ' המקבל לית לי' שכיר שכיר וא"כ כיון דמופנה לכאורה אין משיבין אלא כ"ז אם לא ידעי' למאי אתא ומעתה לבתר דילפי' מנה קנין כסף שפיר פרכי' הכא פרכא משא"כ לעיל ל"ש למפרך מידי: כ' רש"א ליישב קו' תו"י דאי לא הוה לן אלא חד קרא ע"כ הוה מוקמא לי' למכרוהו ב"ד ולא לנרצע נ' כוונתו משום דבנרצע כ' ועבדו לעולם ובמסקנא ע"כ דרשי' לעולמו של יובל אבל אי לא הוה לן אלא חד קרא הוה מקמי' לי' טפי למכרוהו ב"ד: תוס' ד"ה אמאי וא"ת היכא תיסק כוונתם דע"כ השתא גם מכרוהו ב"ד בעי למילף דאי לא א"כ נילף מוכר עצמו שכיר שכיר ממכרוהו ב"ד: מ"ש רש"א דגם נמכר לנכרי יוצא בשטר כוונתו דגם זה הוה ילפי' בק"ו: כ' הריטב"א דעבד עברי לא אתקש לקרקע וכו' וע' במגילה פ"ג גבי ואדם כיוצא בהן מבואר דגם עבד עברי אתקש לקרקע וע' תוס' שם ואמנם מ"ש הריטב"א דאס"ד אתקש א"כ גם בחזקה וחליפין יהא נקנה נ' דלק"מ דחזקה אימעיט מקרא בהדי' מאותם וכן חליפין מהאי קרא אימעיט כמ"ש המ"ל בשם מהרי"ט בה' עבדי'. והנה הכריח הרמב"ן דהא דע"ע גופו קנוי וצריך שטר שחרור דווקא לענין קנין אי' ואמנם הרמב"ם בה' עבדי' כ' בהדי' דגם לענין קנין ממון צריך שטר דווקא ונ' טעמו דאמרה תורה משנה שכר שכיר וא"כ הקיש הכ' שכירות היום בע"ע לשכירת הלילה וכשם שצריך שטר על שכירות הלילה צריך שטר על שכירות היום: יל"ד מנ"ל כלל דאמה העברי' יצאה בנערות מדכ' ויצאה וגם אין כסף חד לנערות וחד לבגרות דלמא חד לבגרות וחד למיתת אב ונ' דבשלמא השתא אצטריך תרי קראי דאף דנערה ברשות אב מ"מ יוצאה מאדון משא"כ אי קראי לבגרות ומיתת אב א"כ הטעם דמה מכר הראשון לשני כל זכות שתבא לידו ותרי קראי ל"ל: הק' הרשב"א אמ"ש רש"י דאיתא באיש היינו נרצע הרי האי יתירה לא קאי אנרצע כלל ונ' כוונת רש"י דאי הוה תנא מיתת אדון א"כ הי' מבואר דהאי יתירא לא קאי כלל אנרצע והייתי אומר דגם בסימני' יוצא נרצע: דאית לי' קצבה וצ"ל דגרעון כסף מקרי י"ל קצבה דבשעת מכירה ידעי' בכמה נמכר לשנה: כ' רש"א דל"ש בברייתא דר"ש למימר מאי שייר דשייר יובל של רציעה וק' דהיינו רציעה דקתני בברייתא ובשלמא לריטב"א היינו באמת קו' הש"ס אבל לרש"י ק' ונ' דשייר גרעון כסף: ענק אמה ומציאתה נ' דס"ד דאמרי' בבגדו בה כיון שבגד בה פ"א שוב לא יוכל למוכרה דאין שפחות אחר שפחות וא"כ בשעת מכירה פקעה זכות אב ומהי"ת יזכה בהענקה קמ"ל דלא פקע כל זכותי' דהרי מציאתה אינו לרבה וא"כ ממילא לא מכר לו זכות מציאתה וממילא דהוה לאביה וא"כ לא פקע זכותי' וגם הענקה שלו: