ליקוטי חבר בן חיים ח קח

ואמנם ליישב ת"מ ד' הרמב"ם נ' דק' לי' מ"מ בשלמא פי' דרב יוסף מבואר בברייתא דרישא דלא תני שומא מיירי בלא נישום סיפא דתני שומא מיירי בנישום משא"כ תי' דידן דרישא בלא קיבל סיפא בקיבל היכא רמיזא הלכך מסתבר לן טפי מלתא דרב יוסף בהא: ואלא א"כ קשי' באמת היכי מתרץ לה רבה ונ' דגם זה יישב הרמב' בשיטפי' דלישנא בה' ביכורים שם שכ' באותה הל' עוד דין ממס' בכורות דהיינו שיכול האב ליתן הה"ס אפי' לי' כהני' ונ' כי בא ליישב בזה ברייתא דידן דבשלמא ברישא דלא אמר כ"א לפדיון בנו עדן לא ידע הכהן אם כוונתו על כל הה' סלעים וכסבור כי השאר יתן לכהן אחר משא"כ אם אומר בהדי' בחמש סלעים והכהן נתרצה הייני קבלה עלי' אמנם כ"ז אם דיו בקבלה עלי' משא"כ אי ס"ד כד' החולקי' דתרוויי' בעי' גברא רבה וקבלה א"כ היכי רמיזא בברייתא גברא רבא בסיפא טפי מרישא אלא ש"מ דבדר"כ מלתא אחריתי הוי' דבעי' גברא רבא אבל בעלמא בקיבלה עליו לחוד סגי: ולד' החולקי' על הרמב' באמת צ"ל דכולא ברייתא בגברא רבא מיירי ואמנם ברישא אף דגברא רבא הוא לא קיבל עלי' דהוה סבר דכוונתו השאר יתן לכהן אחר משא"כ בסיפא דוודאי קיבל עלי' וכיון דגברא רבא הוא מהני: והא דרב כהנא נ' ליישב לד' הרמב' דגריס ג"כ כגי' התוס' שקיל סודרא בפה"ב וס"ל דר"ל דהאב לא הזכיר שום שומא כ"א אמר סודר זה לפדיון בנו ולזה הוצרך רב כהנא לשום אותו וכה"ג באמת לא מהני כ"א בגברא רבא וכיוצא: ואפשר לכוון ג"כ ד' רש"י ד"ה לדידי שוה לי לזה אמנם יותר מסתבר דכוונת רש"י לד' הרשב"א דבסודר שאני דלא שוה לשום אדם: אמנם נ' ליישב ד' הרמב' עוד ע"ד אחר דהא גופא דס"ל להרמב' לחלק בין דברי' שאשה מתאוה להן למד מתי' הש"ס דמשני דקיבלה עלי' מהני א"כ חזי' דבעי' קבלה עלי' ומעתה בשלמא בדברי' שאשה מתאוה להן ומחמדתן הייני קבלה עלי' והייני דלבתר דמסקי' דבריית' מיהת בקיבלה עלי' מיירי אמרי' והל' שיראי לא צריכי שומא דהיינו דברי' שאשה מתאוה להן ומעתה מתי' הש"ס הלזה הוא דדייק הרמב' לפליגי בהא משא"כ רב יוסף דמק' ולא נחית לחלק בין קיבל ללא קיבל שפיר מק' דלדידי' ג"כ אין חילוק בין דברי' שאשה מתאוה להן לשאר דברי': ואמנם באידך שכ' הרמב' דלר' יוסף די בשומא מכאן ואילך לכאורה ע"כ הדין עם הלח"מ דהרמב' לא כ' כן כ"א ללי"ק ורב יוסף ללי"ב מייתי ראי' אלא שיק' מהיכן ראה הרמב' דהני תרי לישני פליגי בהא ונ' דק' לי' להרמב' מ"ט באמת לא מפ' לי"ק כלי"ב דטעמא דרב יוסף משום דבעי' שוה כסף דקיץ אא"ב דבהא גופא פליגי לי"ק מפ' צריכי שומא דקאמר רב יוסף ר"ל דעדן מועיל שומא מדלא קאמר אינה מקודשת ולי"ב מ"מ מפ' דר"ל צריכי ושומא מעיקרא ידענא בהא פליגי משא"כ אי כד' רש"י דגם ללי"ק לא מהני תו שומא א"כ מ"ט נאיד לי"ק מלי"ב דמסתבר טעמא: ואמנם לולי ד' תוס' היינו מפ' סדר הנך הל' דקאמרי' עד"ז דד' ר"ח דהך תגא דמלכא דקאמר ר"ל אפי' יהיב לה תגא דמלכא ג"כ אינה מקודשת ולכאורה יש לטעות דהטעם דתגא דמלכא אינה מקודשת משום שומא ולזה קאמר הש"ס דאף דתגא דמלכא אינה מקודשת מ"מ הל' שיראי ל"צ שומא וקאמר הטעם דהרי קיי"ל כר"א דהתקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת ואי לאו סמכא דעתה אמאי מקודשת או"ו אמרי' אשה סמכא דעתא ואמנם עי"ז יש לדחות לכאורה הא דרבא אר"נ ולמימר דגם טעמא דידי' משום דאמשכון לא סמכא דעתא ולזה קאמר דמ"מ הל' כרבא אר"נ דהתם הטעם משום מנה אין כאן משכון אין כאן: ברוך רחמנא דסייען מריש ועד כאן: תוס' ד"ה וכל קנינו הנה לכאורה למאי דקיי"ל עבדי כמקרקעי ואפי' עבד עברי כמבואר בפ"ג דמגילה גבי תשעה וכהן ע"ש בתוס' ל"מ הש"ס מידי וא"כ בלא"ה ע"כ אזיל הש"ס שלא אליבא דהל' וממילא גם להא מלתא אזלא שלא אליבא דהל' דלהל' ידעי' משדות בכסף יקנו: ואמנם תי' ר"ת ע"כ לא ס"ל לרש"י דמפ' בגיטין פ' השולח נכרי קונה ישראל בחזקה הלבישו והנעילו וא"כ גם בחזקה קונה ע"ע וע' ברשב"א בזה: והנה קו' תוס' ולאו ק"ו ג"כ ל"ק לרש"י דשפיר ס"ד דקונה בע"ע אפי' בשטר: וע' ברמב"ן בחומש פ' משפטי' בשם מכלתא דאין דין אמה העברי' בגוי מלעם נכרי ע"ש ותימא שלא זכר הרמב"ן בשמעתין ד' עצמו: תוס' ד"ה שפיר הביאו תחלה פי' הקונטרס דבלא זה י"ל דבאמת מנמכר לנכרי ילפי' ואמנם רש"י לא פי' כן מסוגי' דלקמן בפלוגתא דת"ק ור"א דע"כ אנמכר לישראל קאי: