ליקוטי חבר בן חיים ח קז

לנכרי אכתי כיון דבגאולה אצטריך מיעוט לשו"כ ואס"ד גם נקנה אינו בשו"כ בגאולה מיעוט ל"ל וד' הרמב"ם מיושבי' דלא די דל"פ ש"ס דידן אתו"כ וירושלמי כ"א גם מסתייעא הכי: עגל זה לפ"ב יל"ד למאי דמסקי' דברייתא בקבלה עלי' ומסקי' דבעי' גברא רבה כרב כהנא א"כ תינח טלית עגל מא"ל ונ' דצ"ל דבעגל מלתא אחריתי איכא דהנה אם גם עכשיו אינו שוה ה' סלעי' מ"מ בימי' מיעטי' יהא שוה ומי שאינו מקפיד על הוצאת הימי' מועטי' הללו ממילא יוכל לקבלו עכשיו כאילו כבר גדל בחדש יותר וא"כ תנא דבריית' תרי גוונא נקט עגל שיוכל להיות מצ"ע שוה לכהן ה' סלעי' וטלית אם גברא רבא הוא: ואמנם קו' זו נ' דק' לי' להרמב' ולזה מפ' דוודאי כי היכי דבעגל לא בעי' גברא רבא ה"נ בטלית ובדרב כהנא הוא דבעי' גברא רבא וזה תלי' בחלופי הגרסאות וזה דגרסא דידן שקיל סודרא מבי פה"ב וז"נ דהי' גי' הרמב' והי' מפ' כי באמת הבעה"ב אבי הבן הוה יהיב מלבד הסודרא עוד שאר חפצי' יען הסודר לא הי' שוה ה"ס ורב כהנא לא שקיל כ"א הסודרא ואמר לדידי שוה ה"ס והיינו מפה"ב וא"כ התם דווקא דהאב גופי' אודי דאין הסודר שוה בעי' דליהוי גברא רבא אבל בעלמא לא: אמנם החולקי' על הרמב' היו גורסי' גי' התוס' בפה"ב ומיירי שהאב נתן לו סודר בה"ס וא"כ בכ"ג בעי' גברא רבא: ואמנם מד' רש"י ד"ה עגל זה שהאריך מאוד והביא לישנא דקרא מ' דבא ליישב מדוע לא הי' רב יוסף מתרץ מעצמו דברייתא בקבלה עלוי' וזה דרב יוסף הוה סבר כיון דבקרא כ' תפדה בערכך חמשת שקלי' ח' דבעי' שיצא מיד האב שוה ה' סלעי' וכיון דבאמת אינו שוה ממילא לא קונם מצות פדיי' אפי' אם קבל הכהן עלי': ואמנם ד' הרמב' נ' דהא דאמר רב אשי לא אמרן אלא רב כהנא וכו' היינו ליישב דלא תימא דגם ארב כהנא פליג רב יוסף ולזה קאמר רב אשי דד' רב יוסף דדווקא רב כהנא דגברא רבא הוא ובריית' ע"כ לא מיירי בגברא רבא מדתני עגל ואמנם אנן לדידן בקבלה עלי' לחודא סגי: והנה עדן צריך ליישב למה נקט לרב יוסף תנא דברייתא עגל והנה למ"ש י"ל דלא תימא דבגברא רבא מיירי: אמנם ד' תוס' שכ' עגל זה ללי"ק מייתי ראי' נ' דל' עגל ק' להו ולזה נ' דכבר הקשינו לעיל דמאי אתתא לא סמכא דעתא שייך כאן ואמנם נ' דהנה ד' ר"ת לקמן דלהכי קאמר הש"ס והל' שיראי ל"צ שומא ולא קאמר הל' כרבה משום דבאמת דווקא דומי' דשיראי קיי"ל כרבה דהיינו דבר ששומתו ידוע ואמנם רבה דקאמר ל"צ שומא דהא שוה מ' כיון דשוה ללי"ב אם שמאו או לא ורב יוסף אפי' בדבר ששומתו ידוע כגון שיראי פלוג ואמנם בדבר שאין שומתו ידוע ל"ד אתתא ה"ה כל אדם לא סמיך דעתי' אבל דבר ששמתו ידוע דווקא אתתא דאינה בקיאה בשומא לא סמכא דעתא והנה הראי' דמייתי רב יוסף הוא רק מול רבה דס"ל דלא בעי' בכל דוכתא שומא דאא"ב היכא דאין שומתו ידוע בעי' שומא א"כ הך ברייתא נקט טלית דומי' דעגל מה עגל כל עגל יש לו שומא בפ"ע ואין שייך לומר שומתו ידוע ה"נ דומי' דהכי מיירי בטלית שאין שומתו ידוע והיינו דקאמר כיון דלא קיוצו דק' ללי"ק וכמ"ש לעיל אמנם ר"ל דאין שומתן ידוע לא וז"ש תוס' דמעגל עיקר ראיתי דעגל היינו דבר שאין שומתו ידוע וכ"ז אי ללי"ק מייתי משא"כ ללי"ב דבעי' שוה כסף דקוץ א"כ עגל זה דנקט תנא ל"ל לרב יוסף בשלמא למסקנא א"ש וכמ"ש אבל לר"י מא"ל א"וו ללי"ק מייתי ראיה דהיכי דאין שומתו ידוע לא סמיך דעתא ואצ"ל דתוס' לא גרסי נמי וכמ"ש רש"א: ומיושב ג"כ מ"ט באמת לא פסקא לגמרי כרבה והיינו משום דבאמת ברייתא דהכא ק' לן ולמיקמי בגברא רבא וקביל עלוי' נ' דוחק א"וו בדבר שאין שומתו ידוע לית הל' כרבה אבל בשומתו ידוע דפליג ר"י מטעם אתתא לא בקיאה בשומא לא קיי"ל כ"א נ' דאמרי' דסמכא דעתא כיון דשומתו ידוע הו"ל מלתא דעבודי לגלוי ולא שקרי אנשי: ועד"ז יש ליישב ג"כ קו' הלח"מ על הרמב' הרי עגל וטלית לא הוה דברי' שאדם מתאוה להן דגם הרמב' לא קאמר אלא דלא קיי"ל כרבה בדברי' שאין אשה מתאוה להן אבל רבה דקאמר הא לא שוה וודאי דלא מחלק בין מתאוה לאין מתאוה ורב יוסף לאפוקי מרבה מייתי ראי' ואפשר ג"כ דמשו"ה לא קיי"ל באין מתאוה כרבה משום דק' לן ברייתא אלא דלשיטת הרמב' דלא בעי גברא רבא אין דוחק כ"כ לאוקמא ברייתא בקביל עלי' וצ"ע: רש"י אע"פ שנתנן לכהן נ' כוונתו דבפה"ב לא שייך הפרשה בפ"ע ונתינה בפ"ע דעיקר פה"ב הנתינה דאלת"ה הו"א בהפרשה מיירי ברייתא ולהכי בעי' שומא דעדן לא קיבל הכהן אמנם בעי' נתינה דווקא: