ליקוטי חבר בן חיים ח קו

או"ו דס"ל דסמכא דעתא פי' דנהי דלא בקיאה בשומא כיון דבא לישאנה לא ינהג בה מנהג רמאות: וי"ל דרבה ורב יוסף פליגו בהני אוקימתא לקמן פ' האיש מקדש ר"מ ורבנן גבי התקדשי לי בשט"ח דר"י ס"ל דבסמכא דעתא פליגי וא"כ מה התם דמסתברא דלא שביק לדידה ויהיב לאחרוני קאמרו רבנן לא סמכא דעתא כ"ש הכא דס"ל דגם ר"מ מודה ורבה ס"ל דהתם באותיות נקנות במסירה או בדרזפ קמפלגי אבל בדשמואל לא דנהי דרבנן אי' להו דשמואל מ"מ צ"ל דלא סמכא דעתא ג"כ: ולכאורה הי' אפשר לומר דאתתא דנקט ר"י לרבותא קאמר ומשום דר"מ פליג וא"ש דמייתי לקמן מפה"ב אף דהתם לאו אתתא אא"כ דלמא בדלאו אתתא גם רבה מודה ומאי ראי' מייתי תו ר"י: מה כסף דקיץ ע' רש"י נ' מתוך דבריו לבאר במ"פ להאי לישנא רבה ור"י דר"י ס"ל דכיון דעיקר קידושי כסף משדה עפרון ילפי' והתם לא כ' שוה כסף אלא דשוה כסף מ' שוב דמ"מ ילפי' וכמ"ש תוס' בר"פ אם נימא דשו"כ דומיא דכסף ומה כסף דקוץ אף שו"כ דקוץ אמנם רבה ס"ל כיון דגם מויצאה חנם אין כסף ילפי' קידושי כסף והתם ממילא ידעי' גם שו"כ דהרי אנן כסף לאדון זה י"ל אף אין שו"כ לאדון זה וא"כ ה"ה יש שו"כ לאדון אחר וא"צ ללמוד בפ"ע ע"ז וממילא נוכל לומר דלא בעי' שו"כ דומיא דכסף: תוס' ד"ה אף שוה כסף והנה לפי מ"ש רש"א לקמן ד"ה עגל דד' תוס' דללי"ב ל"פ כ"א בכ"ד וא"כ דלמא בהך דזוודי דאורדי מיירי דאמר בהדיא בשו"פ אא"כ מאי מק' הש"ס עלי' דרב שימי ואי לית בה לא הא' אמר שמואל דהיכי דאמר בהדי' בשו"פ הרי ל"ש דשמואל אלא ש"מ דמיירי דאמר בכ"ד: והנה לד' הרמב' דמחלק בין שאשה מתאוה להן ק' הרי בהך דזוודי דאורדי ל"ש למימר דמתאוה להן ואמאי מהני שומא הרי גם רבה מודה והי' נ' דמהתם דייק הרמב' דלר"י ג"כ מהני שומא אח"כ וא"כ ה"ה ומכ"ש לרבה אי לדידן בדברי' שאינה מתאוה להן דמהני שומא גם בתר הכי: אמנם למ"ש הלח"מ דהרמב' לא אמר לסברת' כ"א ללי"ק וא"כ דווקא בחמשין ושוה חמשין יש לחלק בין דברי' שמתאוה להן אבל לקמן בע"כ מיירי באמר לה בכ"ד וכמ"ש לעיל וא"כ התם שוב גם ר"י מודה וה"ה לדידן וכמ"ש: תוס' ד"ה אין ע"ע נקנה בחליפין מבואר מדבריו דס"ל אף דנדין מהאי תי' מ"מ הדין דין אמת וכן ד' הר"ן במתני' נבא אי"ה על דבריו לקמן אמנם ד' תוס' בגיטין שם בההיא עובדא דמייתי הכא דלמסקנא ע"ע נקנה בחליפין ונ' דדייקי הכי דק' להו קו' הריטבא אמאי לא תי' הש"ס אינו בתורת תבואה וכלים להיות נקנה בחליפין אלא ש"מ דלא בעי הש"ס לשנויי הכי משום דלא קיי"ל כן למסקנא אמנם ד' תוס' בשמעתין נ' דס"ל כר"ת דמפ' לעיל גבי אין אשה נקנית בחליפין דחליפין בכלל כסף ולהכי אצטריך סברא מ"ט אין אשה נקנה וא"כ ל"ש למימר בתורת כסף נקנה ואינו נקנה בחליפין דהרי גם חליפין בכלל תורת כסף ובשלמא בס"ד אמרי' בכסף היא נקנה א"ש והיה דומיא דאשה אבל בתורת כסף גם חליפין בכלל נמצא דהני ב' דיבורי תוס' פליגי בפלוגת' רש"י ור"ח לעיל: ויע"ל דלכאורה יש לדייק דע"ע נקנה בחליפין מקו' הר"ן במתני' מ"ט לא קתני ע"ע נקנה בב' דרכים והוה ידעי' למעוטי חליפין א"כ מ' דבאמת אדרבא מה"ט לא קתני בשתי דרכי' אמנם הר"ן כ' ליישב זה דכיון דכבר אמעיטי חליפין באשה שוב לא אצטריך למעוטי בע"ע ואמנם תי' זה מספיק לר"ה דאמר חופה קונה א"כ שלש דרכי' למעוטי חליפין משא"כ למאן דלית לי' דר"ה ואצטריך שלש למעוטי חופה א"כ חליפין לא אמעוטי בהדי' הדרא קו' לדוכתא לתני ע"ע נקנה בשתי דרכי' אלא ש"מ דחליפין קונין בע"ע ומעתה הש"ס דהכא דמיעט ע"ע מחליפין קאי אליבא דר"ה דחופה קונה וחליפין משלש דרכי' אמעוטי משא"כ לדינא כ' תוס' ביבמות סוגי' דחופה דלא קיי"ל כר"ה ולית לן מיעוט לחליפין א"כ מ' דחליפין קונין בע"ע: והנה הרמב' פ"ב מה' עבדי' חילק בע"ע הנמכר לנכרי דאף דנקנה בשו"כ אינו נגאל בשו"כ והביא הכ"מ כי הוא מתו"כ ומירושלמי אמנם הלח"מ תמה מסוגי' דידן דאמרי' בפשיטות ישיב אמר רחמנא לרבות שו"כ והאי קרא בנגאל מן הנכרי' כ' ונ' לישב דהנה תוס' כ' במתני' דשו"כ באשה מע"ע ילפי' והק' נימא ע"ע ונזקין הוו כ' כתובין הבאי' כא' ואמנם לר' התו"כ א"ש דמדכ' רחמנא בפ' כסף למעוטי שו"כ בגאולה ס"ד דאפי' בנמכר לישראל אינו נגאל בשו"כ ומסתבר טפי למגמר ע"ע מע"ע מע"ע מנזיקין ולכך אצטריך ושוב לרבות שו"כ וכיון דסתרי קראי הכא ריבה והתם מיעוט ע"כ מסתבר דרובה קאי בנמכר לישראל ומיעוט קאי בנמכר לנכרי כדכ' קרא ומעתה קו' הש"ס הכא הוה הך ברייתא במאי מיירי אי בנמכר לישראל הרי יישוב גאולתו ואפי' נגאל בשו"כ ומכ"ש נקנה ואי בנמכר