ליקוטי חבר בן חיים ח קה

יועיל אם ישומו הב"ד אח"כ ולכאורה ע"כ צ"ל דמיירי שנאבד העגל קודם ששמאוהו וא"כ גם לרמב"ם לק"מ: ועתה נבא לתי' הלח"מ הנ"ל הנה כ"כ לעיל דבד' רש"א יש ליישב דהרמב' גרס נמי וס"ל דללוב גם בחמשין פליגי וא"כ יוכל להיות כי ס"ל להרמב' אשר ללי"ב קאי הראי' ובחמשין ואמנם לבאר זה צריכין אנו לבאר תחלה כוונת רש"א במ"ש דגם ללי"ב בחמשין פליגי דאם כוונתו דפליגי דמאחר דלא שמאו תחלה לא מקרי קוץ א"כ ק' ולרב יוסף מי ניחא מ"ש רישא ומ"ש סיפא וע"כ לכאורא כוונת רש"א דגם ללי"ב בסמכא דעתא פליגי נמי וכ"ת אכתי מ"ש סיפא י"ל דלכאורה בלא"ה ק' הא ללי"ק לא קאמר רב יוסף כ"א אתתא לא סמכא דעתא וא"כ בכהן מ"ט לא מהני וע"כ צ"ל דכוונת תוס' עד"ז דאם בגברא סמיך דעתי' היינו דווקא אם אומרי' הבעלי' כי הוא שוה וגם לפי ראות הכהן הוא שוה אמנם אם הבעלי' אינם מזכירי' שום סכום קסבר הכהן שמתייראי' הבעלי' לומר השום ושוב לא יסמכו אשומות עצמם כמו באתתא וא"כ היינו דבון רישא לסיפא וא"כ שוב ליתא לתי' הלח"מ דא"כ לחמשין מייתי ר"י ראי' עכ"פ משום דלא סמכא דעתא מייתי ראי' ושוב איתא לסברת הרמב"ם לחלק בין קודם שומא לאחר שומא וק' אכתי ישומו וצ"ע: אמנם ראה ראיתי ברשב"א דס"ל בהדי' דאדרבא ראי' ללי"ב הוה וכ"מ לכאורה ל' דר"י אלא משום דלא קייצי דמה ענין זה ללי"ק ואפשר דק' לי' להרשב"א ג"כ בכהן מאי לא סמכא דעתי' ועוד אכתי ישומו וכמ"ש וכל מן דין מפ' דללי"ב מייתי ראי' ומפ' דבסיפא מה"ט בנו פדוי דמיירי שכבר שמו ולרב יוסף בלי"ב בעי' שומא בעת הקידושין ואי לא"ה לא מקרי כסף וברישא מיירי דלא נישום ודקאמר בסיפא בה' סלעים ר"ל שנשום בה' סלעי' עיי"ש וא"כ ד' הלח"מ ברורין דר"ל דגם הרמב' מפ' כהרשב"א: ואמנם עפ"י ד' הרשב"א מיושב קו' הרש"א ג"כ ואצ"ל בתוס' לא גרסי נמי כ"א מטעם אחר הוכרחו לפ' דללי"ק מייתי וזה בנבאר ד' הרשב"א התמוהי' שנחלק על רש"י בפי' אמר לה בכ"ד וס"ל דאמר ל"ד כוונתו דאגב אמר לה בחמשין נקט אמר לה בכ"ד והביא ראי' מהא דמייתי רב יוסף מעגל זה והרי התם לא אמר לכהן בהדי' בכ"ד ואכתי אמר מנ"ל לרב יוסף וק' אטו עגל זה מיירי בכ"ד הרי התם חמשין הוה וכמ"ש רש"א אמנם כוונת רשב"א עד"ז דלרש"א רב יוסף בלי"ב תרתי בעי דליהוי מקרי מידי דקיץ שיאמר בהדי' שניתן בכך וכך ושיהי' נישום ג"כ וע"ז שפיר הק' הרשב"א א"כ נהי דבעגל ל"ש כ"ד מ"מ לא עדיף חמשין מכ"ד ואם בכ"ד בעי' אמר מכ"ש דבחמשין בעי אמר ואי לא אמר בהדי' לא מקרי כסף דקיץ וא"כ דלמא משום דלא אמר לא מהני אבל אי הוה אמר בהדי' הוה מהני אף דלא נישום ואכתי לרב יוסף היכא דאמר מנ"ל לר"י אכתי דבעי' נישום ג"כ מנ"ל או"ו אמר ל"ד והנה כ"ז אי הראי' דר"י ללי"ב וא"כ לד' רש"י ע"כ הראי' ללי"ק דללי"ב ק' קו' הרשב"א ומעתה התוס' כ' לעיל כד' רש"י וכמו שנבאר בס"ד וממילא הוצרכו לפ' דהראי' ללי"ק דיוקא ומיושב קו' רש"א: ונבאר מ"ש דתוס' ע"כ כרש"י ס"ל בפי' אמר בכ"ד דאל"כ למה הוצרכו תוס' לעיל ליישב הקו' משמין את הנייר ללי"ק הרי לקמן וודאי כיון דלא אמר כלום בכ"ד הוה אלא ש"מ משום דס"ל דאמר דווקא בעי' ולקמן הרי לא אמר דהרי בשטר רצה לקדשה וק' ללי"ק ג"כ הרי דתוס' כרש"י ס"ל: ואמנם סברתם דס"ל דבכ"ד אמר דווקא היינו כמ"ש הר"ן בשטת ר"ת לקמן דאפי' קדשה סתמא אם הדבר שוה הרבה אמרי' דדעתא אטפי ממה דשוה ישוב לא סמכא דעתא ולזה בעי' שיאמר בפי' בכ"ד דהיינו פרוטה וכמ"ש הבי"ש לדידן: אמנם לפי"ז י"ל דדווקא בשיראי' דשוין הרבה צ"ל כן משא"כ בנייר דעל הרוב אינו שוה יותר מפרוטה גם רש"י מודה דא"צ שיאמר בהדי' בכ"ד וממילא ללי"ק לק"מ מנייר וללי"ב י"ל ג"כ דהנה טעמא דרב יוסף משום דמשדה עפרון ילפי' והתם הוה כסף דקיץ אמנם למאן דיליף מאין כסף לא ידעי' כלל דבעי' קיץ ואף דלעיל מ' דתרוויי' בעי' ואמנם לקמן כ' תוס' גבי אין קרקע נקנה בפחות מפרוטה דאיכא מ"ד דיליף מאין כסף ומעתה י"ל בהא פליגי ר"מ ורבנן בנייר ר"מ משדה עפרון יליף וא"כ בעי' כסף דקיץ ולהכי לא מהני אם שמאו אח"כ וכרב יוסף ורבנן מאין כסף ילפי' ולא. בעי' כסף דקיץ וא"כ אין להקשות מרבנן על רב יוסף דאנן משדה עפרון ילפי': בחמשין ולא שוי חמשין וכו' אין להקשות פשיטא דרבה מודה בזה די"ל סד"א טעמא דרבה דקבלה עלי' כדאמרי' בסודרא דר"כ לקמן קמ"ל דלא כ"א דטעמא דרבה דאשה סמכה דעתא: ולכאורה הי' אפשר לומר דטעמא דרבה נהי דלא סמכא דעתא מ"מ לבתר דשמאוה מתקדשת למפרע דע"מ שישומו קבלה לקידושין וע"מ כמעכשיו וכמ"ש לעיל דא"כ היאך קאמר רבה לא צריכי שומא