ליקוטי חבר בן חיים ח קג

רש"י ד"ה וכתב לה כוונתו דלא תק' דלמא בגט ג"כ עשה מיהת איכא כדפריך הש"ס במיתה לזה כ' רש"י דבגט בהדי' כ' והיתה וגו': תוס' ד"ה אלא מיתת וכו' ע' רש"א ולי נ' דהנה באמת בעריות לא אצטריך קרא דווקא למיתה דאינה מתרת כ"א ה"ה לגט דאינו מתיר לקרובי' אלא למסקנא דגם מיתה מתיר א"כ נקט הש"ס קרא דעריות לענין מיתה אבל אי לא הוה מיתה מתרת הייתי אומר דאצטריך קרא לגירושין דאינו מתיר לקרובי': רש"י ד"ה היא וכו' כוונתו דאיסור א"א לפי שקשורה בבעלה וכיון שמת הותר הקשר: גמ' ודלמא אין לו בני' הק' תוס' רי"ד א"כ לא תהי' אשת המת החוצה ל"ל ע"ש ולי נ' דלא מבעי לרב דס"ל לא תהי' היינו אין הוי' אין קידושין תופסין פשיטא דלק"מ דאצטריך לאין קידושין תופסין דזה לא אמרי' דלאחר מיתה לא יהי' קידושין תופסין אפי' לשמואל דניס' לי' התם ביבמות האי קרא ללאו או לקידושין הייני למסקנא דמיתה מתרת אבל אי לא הוה ידעי' דמיתה מתרת גם שמואל מודה דהוה מוקמי לקרא לקידושין כרב: אמנם בר מן דין הנה בחליצה מתרת לעלמא פשיטא לן כדלקמן מינקרא שמו וכו' וכן מתבאר מד' מהר"י אבן לב רש"א כאן שכ' על קו' דחליצה תוכיח וכ"ת נילף מהתם דמיתה מתרת התם מיתה וחליצה ובאין לו בני' ומ"מ אצטריך לא תהי' אשת המת החוצה קידם חליצה אבל לאחר חליצה תהי': אלמנה לכ"ג יל"ד דלמא קרא באלמנה מן האירוסין והתם מיתה מתרת אבל בנישואין אינה מתרת אלא דהכא ל"ק כ"כ דא"ל אלמנה דומי' דגרושה דמיירי אפי' מן הנשואין אלא דלמסקנא דילפי' מאיש אחר יקחנה והתם אשר אירש וכו' כתיב ומנ"ל דבנישואין מתיר מיתה וצ"ל דמ' להש"ס מאחר דאי' אירוסין בסקילה ואי' נישואין בחוק א"כ מהי"ת נימא דאי' נישואין אינו מתיר ואי' אירוסין מתיר: תוס' ד"ה מדאמר ע' רש"א והק' בפני משה על הירושלמי מאי ק' לי' לרש"א כלל הרי בעצמו כ' דגרושה אגב אלמנה הו"ל לקרא למנקט בפ' יבמין ולא משום עצמו אמנם כוונת רש"א בשלמא אי שייך גרושה לייבום בכו"ג שפיר משום אלמנה דל"ש אלא בייבום הו"ל למנקט בפ' יבמין משא"כ אי גרושה לא משכחת לה בייבום כלל א"כ אדרבא משום גרושה דלא שייכא התם כלל נקט אלמנה בפ' יבמין: ואמנם כגון דא צריך מ"ש נישואי' אי' דאחיו דנ' דוחק לרש"א ונישואי' אי' דאב לא נ' לו דוחק ונ' כוונתו דאי לא משכחת לה כ"א באחיו א"כ י"ל דקרא לא בעי למנקט לה בפ' יבמין דנא נידוק דבכל נישואי איסור אין כאן ייבום ובאמת קיי"ל יש אסורות לבעלי' ומותרות ליבמיהן ואמנם אם גם באב משכחת לה וא"כ התם נישואי האח חלל בהיתר הוו ליכא למטעי ז"ל כוונת רש"א: רש"י ד"ה תוקמא אמלתא קמייתא ולא אצטריך לאו ר"ל בשלמא אי לא הוה בא"א לאחר מיתה כ"א אי' לאו הו"מ למימר דבכו"ג חייב עלי' בב' לאוין משא"כ דבמלתא קמייתא דהיינו חנק קאי א"כ מיתה ולאו ל"ל: בגיזה ועבודה אסירי יל"ד דהא התם קיי"ל אהדרא לאי' קמא וזה ע"כ לא שייך הכא ונ' דמ"מ לא הוה באי' קמא דמקמי דפרקינהו אפי' הגוזז ועובד עובר משום מועל דהרי נהנה משא"כ לבתר דפרקינהו דל"ש אי' איכא ונהי דלקי מ"מ מועל אינו: רש"י ד"ה אתקש מיתה ואמנם בירושלמי באמת ממיתת אחרון לחוד יליף אלא דמק' דלמא מיתת הראשון אינו מתיר ומשני דמה ראשון שמתירה בגט אפי' לאחרון מה שאין האחרון יכול להתירה דהרי לראשון באי' קיימא ומכ"ש שמיתת הראשון מתירה וא"כ שפיר אצטריך אתקש מיתה לגירושין דנא נימא מיתת אחרון דווקא מתירה ולא כשל ראשון: בביאה מנ"ל מד' רש"י בתי' הש"ס מבואר דמפ' מנ"ל דמיד יבא עלי' דלמא בעי' קידושין וחופה קו' שניי' הוא דהויא דלמא גם כסף ושטר אהני וע' בריטב"א דלא פי' כן: כיון שחלץ וכו' צ"ע היאך מ' קרא הכי ונ' לפ' דע"י שהיא נשאת לאחר אומרי' עלי' זו בית חלוץ הנעל כלומר היתה ראוי' לחלוץ הנעל ואי לאו דמותרת להנשא ולא תקרא עוד בית לא נקרא שמו כן: ותהא יבמה יוצאה בגט ע' רש"א ודלא קעביד הש"ס האי ק"ו דלעיל נ' ליישב דמק"ו דלעיל לא ידעי' כ"א אם נותן היבם גט לכל א' מחצרות כמו דצריך הבעל לגרש לכל נשיו לכ"א משא"כ השתא דעבדי' ק"ו מחליצה ובחליצה די אם חולץ לא' יכולן מותרות א"כ גם בגט נימא הכי: ואימא לה נ' אף דלכ"ע דרשי' לה לשמה מ"מ נוכל לומר תרתי ש"מ וא"כ שפיר פריך ואימא כלומר דלמא לשמה לחוד אתא קרא ולבתר דמשני לי' דתרי לה כתיב, א"כ לא אמרי' תרתי ש"מ שפיר פריך ואכתי מיבעי' לי' ולא קאמר אימא: