ליקוטי חבר בן חיים ח קא

תוס' ד"ה עד שתכנס בסו"ד כולהו אית להו ע' רש"א ועדן לא יישב מה דחק להתוס' לפ' כן א"וו ט"ס בד' תוס' וכצ"ל דכולהו אית לי' ר"ל לבן בתירה ומפ' תוס' מאי כולהו דעולא וסתפון: וע' ברשב"א יישב ד' הר' משה ומ"מ למ"ש קו' רש"א למה לא הק' מקיבל לק"מ: תוס' ד"ה קוביוסטוס נ' ד' רש"י דהתם הק' לו ב' קו' וחדא מלוים ובכורי' ואהא קאמר לי' קוביוסטוס הי' ולק"מ: תוס' ד"ה קיבל ע' ברשב"א ובד' תוס' פ' נערה מ"ח שם: בענין פלוגתת ב"ש וב"ה רפ"ק. רש"י ד"ה תרקבא דדינרי כ' רש"י זהובי' כוונתו מדנקט הש"ס ל' גוזמא וודאי זהובי' ר"ל דינר זהב קאמר דאל"כ סלעי' הו"ל למנקט: רש"י ד"ה כל כסף יל"ד דבמוש"ר ואונס ומפתה בגמ' פ' נערה ג"כ כ' כסף סתם והתם שקלי' קאמר ונ' משום דבמפתה כ' כסף ישקול והו"ל כמו שקל וגמרי' אונס ומיש"ר במה מצינו דכל שלשתן הם בלא יוכל לשלחה: תוס' ד"ה והרי טענה ע' רש"א בשם תו"י לכאורה לק"מ דכיון דלמסקנא מכהף סתם לא מיירי רב אסי א"כ מסרו הכ' לחכמים כמ"ש רש"י לעיל ד"ה והרי טענה: ומה שהק' עוד רש"א לרבותי דרש"י אמאי לא פריך הש"ס מב"ה דלמה לא יהי' סגי התם בטענה בב' פרוטות נ' דלרבותי דרש"י לס"ד רב אסי רב"ש ולא גרסי' גופא וא"כ אין קו' מב"ה והש"ס הו"מ למפרך אטו רב אסי כב"ש אלא דעדיפא מני' פריך: פרוטה כ' רש"י של נחשת האטלקי של כסף נ' כוונת רש"י דלהכי לא פריך הש"ס וכמה הוא דינר וכן כמה היא איסר האטלקי דכל המטבעות של כסף הי' שוים לפי משקלם ובמשקלם הי' ידועי' משא"כ של נחשת הי' רק לפי מה שטבען המלכות ולזה הוצרכו לשער המטבעות של נחשת לפי שיעור המטבע של כסף: וכלפי שכ' רש"י איטלקי של כסף כ' תוס' דלאו משום שהוא של כסף וקרא איטלקי כ"א ע"ש שנטבע באיטליא: בענין קדשה בתמרה. קדשה באמרה ע' רש"י ובשם קאו"ו נמצא כתיב משום דעל מדי כ' קרא אשר כסף לא יחשיבו וא"כ כסף זל בעיני' וממילא כל פירות יקרי': ולד' הרמב' תמרה דווקא משום דהוה דשר המתקיים ונ' דמזה דייק מהרי"ק דהרמב' ר"ל אפי' ביובש דתמרים לחים וודאי לא מתקיימו: ולד' ש"פ צ"ל משום דתמרי' בבבל זילי טובא כדאמר עולא במס' תעני' מלא צנא דתמרי בזוזא: רש"י ד"ה יתיב ר"ח כוונתו לד' תוס' דמעשה שהי' אחר שכבר נתקדשה ולזה קאמר הש"ס דלית לי' לדשמואל: וע' רש"א ואפשר ד' תוס' דל' אדבתרא מורה דהעיקר הי' ושלא יוכל האחרון לישאנה דאל"כ למה דייק הש"ס וקאמר אבתרא הלא ידעי' דאבתרא אסרה: ואמנם הריטבא קאמר דמלקמן מוכח מהא דאמרו לי' רבנן דלחוש לקלא דאיכא סהדי נ' דק' לי' דמהכא אין ראי' כלל דא"ל דאסרת מדאוריי' קאמר: והנה הא דאצטריך ר"א להביא ראי' מר' חייא נ' דהוה כהא דאמרי' אי מהימנת כבי תרי דמהני לכ"ע כמו ב' עדים בדבר והנה אם ההוא אימא קאי אר"ח וודאי דהוה מהימנא לי' כדאמר בכתובות בהכותב גבי בת ר"ח קים לי' בגווה ואם היתה אמו של המקדש בתרא עלי' דידי' הוה מהימנא וע"ז הביא ר"ח ראי' מר' חייא דלא אמר לאשתו לאו כל כמינך כ"א לאו כמינא דאימיך כלומר אפי' אימיך אי הוה קיימא ימוך דהות מהימנא לי לא האמנתי לה הרי דאפי' היכא דבעלמא מהימנא אינו חייב להאמינה תמיד: תוס' ד"ה והאיכא סהדי על רש"א אבל ל' תוס' לא מ' כן וע' ברשב"א דכוונת תוס' דא"כ עדי' ל"ל אנן נחוש דלמא הוה בי' שוה פרוטה: ולאו משום דס"ל עי' ח"מ ובי"ש ולד' בי"ש מיושב מ"ט פסק הרי"ף כשמואל: וע' בב"י כבד"ה שרצה להוכיח דהרמ"ה משו"ה פסק לאביי ורבא משום דל"ל כשמואל ולא זכר מה שהביא הטור בשם הרמ"ה דאין הוולד ס' ממזר ש"מ דס"ל כשמואל: וממילא מיושב קו' ב"י דנ"מ לענין הוולד ולהכי פסקן כאביי ורבא ותימא על הלח"מ ג"כ שלא זכר זה: וע' ברשב"א יישוב יפה על קו' זאת: בענין שאר עניני קידושין דפ"ק שם. ציפתא דאסא ע' ברא"ש וד' ק"נ דגם הרא"ש הי גורס כהריטב"א אמרה לי' ואין צורך כ"א כוונת הראש דמאחר דשמעה אומרי' ולא אמרה לדידי שוה לי ש"מ אין דעתה להתקדש בכך: