ליקוטי חבר בן חיים ז צח

לא פי' רש"י כן וגם התוס' כ' בסוף הדיבור דלר"ת ניחא הך ולא לרש"י ולהנ"ל גם לרש"י א"ש אע"כ ס"ל דגם אחר שפופרת בעי נקיים: ותבדוק עצמה וכו' כ' בס' התרומה דרשי' נמי לא החמיר אלא באשה שלא הי' לה שעת הכושר מעולם עם בעל זה וכסברת ר"ח אבל אם היתה לה שעת הכושר עם בעל זה לא יחמיר רש"י כ"כ ע"ש ולפי"ז לא מק' התוס' מידי מהתוספתא דבס' התרומה מוכיח מלשון התוספתא דמיי' התם בהי' לה שעת הכושר ובזה מודה רש"י: בביאה ראשונה של בעל הק' תוס' דהו"ל להקשות כן אבעל שניי' וכ' הש"ך דלשיטת רש"י לק"מ ועיי' פלתי מה שפי' בזה והנלענ"ד בישוב קו' דודאי גם המקשן ידע אין כל הכוחות שוות שהרי מפני זה בעי ג' כחות אצל בעל הראשון אלא דהוה ס"ל כיון שכבר הוחזקו אצל אצבע של ראשון בכל מיני כוחותי' ועתה התחילה לראות גם באצבע של זה א"כ לא שייך תו לומר דהאי אתתא היא מרובא דלא חזינן מ"ת באופן שנאמר שביאה שניי' של שלישי הוא בודאי היתר ז"א דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דעכ"פ איתרע חזקתה אלא דבספיקא אזלי' בדרבנן לקולא אי הוה ס"ס וכה"ג ומשו"ה מתירין לבעול ומשו"ה הק' כיון שאין ההיתר ברור אלא מספיקא מקילין א"כ יותר הי' ראוי לבדוק ע"י שפופרת שזהו ברור יותר עכ"פ שאנו רואים בעינינו שיש כאן לפנינו כח של אצבע א' דהיינו השפופרת דלא חזי' בי' ומכש"כ כשימצא על צדדי השפופרת ולא עליה שהוא ברור יותר זהו סברת המקשן ועל זה תי' לו אין כל הכחות שוות כמו אין כל אצבעות שוות דלעיל דפירושו שאין כאן ס' כלל ואנו מחזיקין אזתה שבודאי לא תראה כרוב נשים עד שתחזק בג' כחות אצל כל בעל ובעל וא"כ עדיף זה משפופרת כן נ"ל בפשט הגמרא ומעתה מיושב קו' תוס' דגבי בעל שני לא הי' רוצה להקשות כן די"ל כיון שכל קושיתם הוא שיותר טוב הי' לברר ע"י שפופרת מלהיתירא בספק ולזה י"ל דהיינו אם לא תפסיד ע"י שפופרת אבל אי מפסדת ע"י זה שאם תמצא על ראשו תאסור לנשא לג' א"כ יותר טוב לבעול לשני בספק אבל בשלישי בלאה"נ תאסור לרביעי ואינה מפסדת ע"י השפופרת יותר ממה שמפסדת ע"י בעילתו של בעל וק' שפיר תבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל ג' ואה"נ הו"מ לשנוי עכ"פ מפסדת ביאה שניי' של זה הבעל אלא דעכ"פ הי' ק' תבדוק עצמה אחר ביאה שניי' ולמה תבעול פ"ג ולכן תי' לו האמת אין כל וכו' כנ"ל: האי דאתא לקמי דרבי וכו' הריף השמיט הך עובדא וי"ל דצ"ל הא בברייתא דרואה מ"ת נקט כל התיקוני' שאפשר לתלות בוסת ומכה ונאמנות אשה לומר מכה יש וכו' ובדיקת שפופרת וכה"ג ומ"ט שתיק מהך תקנתא דבעתה וצ"ל דהך דבעתה איננו תרופה גמורה לסמוך עליה אלא או למ"ד וסתות דאוריי' אז בין וסת לוסת יש לסמוך אהך דבעתה דהא במרדכי מקיל בלא"ה ביש לה וסת א"כ נוכל לסמוך עכ"פ אהך תרופה למ"ד וסתות דאורייתא ומשום כן אמר שמואל זיל בעתה דשמואל ס"ל לעיל ט"ו ע"א וסתות דאוריי' וא"כ למ"ד וסתות דרבנן אלא דלא אתחזקה רק בתרי זמני ורבי לטעמי דס"ל בתרי זמני הו' חזקה והו' נאסרת על בעלה ומכיון שבעתה ונפל ממנה חררה אז מודה דלא גרע מאכלה שום דלא מהני חזקה של ב' פעמים אבל למאי דקייל"ן וסתות לאו דאורייתא וכבר אתחזקה בג' כוחות תו לא מהני בעיתה ומשו"ה לא מייתי בברייתא הך תקנתא ומשו"ה השמיט הרי"ף: הוה עובדא בפומבדיתא ואתסי יל"ד מאי קמל"ן ר' יוסף וכי אי לא הוה עובדא לא היינו מאמינים לדברי ר' יוחנן וכה"ג הק' תוס' בחולין נ"ז ע"ב ד"ה אזיל ואחזי וא"ל דהלכה למעשה קמל"ן דא"כ הול"ל עביד ר"י עובדא בפומבדי' כר' יוחנן ותו לא למאי קמל"ן ואתסי וי"ל דהנה בש"ס אמר תרי לישנא לחד לישנא אמר תגלי לחברותיך כי היכא דטפוי עליך לאידך גיסא ולחד לישנא כי היכא דלבקשי רחמים והנפקותא בעיר שאנשיה בעלי עון רע ואינם מבקשים על אחיהם א"כ להך לישנא דמבקשי רחמים ובאותה עיר לא תסמוך אשה על זה לשמש עם בעלה אחר שנתחזקה ג"פ כי אעפ"י שתגלה לחברותיה מה יועיל לה זה אמנם לאידך לישנא דתהוי עליך לאידך גיסא מהני נמי בהך מתא מכש"כ לפי' הערוך ולברר אם נסמוך נמי אהך לישנא דתהוי עליך להך גיסא אמר ר"י דהוה כי הך עובדא בפומבדותא וידוע שאנשיה רעים ואמרינן בעלמא פומפדותא רמאה לויך שניא אושפזך ואפ"ה אתסי: שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו ז' נקיים עמ"ש הר"ן וכ' ר' יונה בברכות שיש אומרי' דהרבותא אעפ"י שהוא קטן כחרדל וי"א שמראה כמראה חרדל ור' יונה הק' עליהם הא מראה חרדל טמאה וגם קטן כחרדל אין כאן שום רבותא ועיי' מ"ש מע"מ בשמעתן ולפענ"ד לדעת הסוברי' דעכשי' דאית לן חומרא דר"ז תו לא מקילין במכה והק' עליהם מה ענין חומרא דר"ז לכאן וי"ל הכל בעזהי"ת דר"פ