ליקוטי חבר בן חיים ז צו

הרא"ש בשמעתן דהבועל בתולה לא יפרוש באבר חי דס"ל לב"ש דמתניתן נמי לא בעילה אחרת והא דקאמר נותני' לה בעילת מצוה פי' דמותר באבר חי ואנן דלא מסקינן כדמסיק תעלה משום דמחמרי' טפי דאפי' באבר חי לא יפרוש כנ"ל וק"ל: כל זמן שנוחרת פי' צועקת מכאב שמרגשת בשעת תשמיש מלשון נחר בי' ר"א בר יאשי': והא דקאמר היכא דמי' נחירה דקאמר רב פי' אדיום קאי דודאי בלילה בשעת תשמיש יבחן זה מנחירתה אבל אם רואה ביום איזה סי' יש לה וקאמר ע"ג כלים ורואה וכו' ונפקא מיני' לדידן ברואה מחמת תשמיש דתלינן בדם בתולים כל זמן שנוחרת מ"מ לא בעי הכי סימנים עומדת ורואה וכו' אלא כל שצועקת בשעת תשמיש מחמת כאב סגי בהכי: ודעת הב"ח דרב מקיל טפי משמואל דלרב כל שהרוק בתוך הפה לא בעי נחירה וכל שנוחרת לא בעי רוק בתוך הפה ומה דמסתייעא מלשון הר"ן אין בו ממש אבל לשון הרמב"ם מורה כן להדיא למעיין והק' בסדרי טהרה איך מפרש רב הברייתא דלעיל י"א ע"א בד"א שלא פסקה מחמת תשמיש והך ברייתא קאי לפרש חיתה המכה דמשנתינו וקאמרה אי פסקה מ"ת אע"ג שלא חיתה המכה והיינו שעודנה נוחרת מ"מ טמאה כיון שפסקה מחמת תשמיש להרמב"ם הנ"ל לרב מהני בחדא מני' או נוחרת או רוק מצוי בתוך הפה ולפענ"ד מזה הוציא הרמב"ם מ"ש גם בנערה שנותני' לה ד' לילות דאם חיתה המכה תוך ד' לילות תו לא יהבינן לה דס"ל להרמב"ם לרב ע"כ לא קאי ברייתא ארישא דמתניתן עד שחיתה המכה דאז אפי' פסקה מ"ת נמי כיון שלא חיתה המכה אלא קאי אבבא דנותני' לה ד' לילות ואמר שאם פסקה פ"א מ"ת תו לא יהבינן לה ד' לילות ומיירי כשלא נחרה נמי דבחדא מינייהו סגי לרמב"ם כנ"ל ועמ"ש עוד בסמוך אי"ה מאי ד' לילות דקתני ד' עונות דומיא דסיפא כל הלילה שלה דמפורש בשמעתן דהיינו עונה שלימה ה"נ ד' עונות קאמר: ארבע לילות מתוך י"ב חודש פי' רש"י שבעל לילה ראשון והלך לו ועיי' מה שגמגם בזה בסדרי טהרה ולפענ"ד יש לדקדק עוד אהאי גברא דלא הוה ידע דנותני' לה ד' לילות מפוזרי' א"כ מ"ט לא שאל מיד אחר ביאה שנייה ע"כ נ"ל האי גברא אה"נ לפי טעותו פירש א"ע אחר ביאה שנייה והוצרך את אשתו ז' נקיים וכן בשלישית ורבעית ומכיון שראתה אשתו ג"פ מ"ת אתא שאל לרבי אם צריך לגרשה ואז הודיעו רבי שהכל הי' דם טוהר דנותנין לה ד' לילות מפוזרין וזה מדוקדק ברש"י שמונה שנייה ושלישית ולא קאמר שלישית ורבעית משום דלענין רואה מחמת תשמיש לא מחשב הבעילת מצוה כלל והאש"נ דקאמר מתוך י"ב חודש אע"ג דלא הו' רק ט' חדשים משום דכיון דראתה מ"ת בכל פעם בהפסק ג' חדשים ביניהם א"כ אפשר שקבעה וסת מג' חדשי' לג' חדשים וצריכה שתחוש עכ"פ לזמן ההוא לכשיגיע ג' חדשים אחרי' ועמ"ש רש"י לקמן ס"ו ע"א גבי ואם יש לה וסת תולה בוסתה יש לפקפק קצת מ"ת התיר לה רבי שאפי' אם יזדמן עוד ג' חדשי' מ"ת מותר לשמש כי הדמים הראשוני' הי' טהורי' וכיון שכל התירו של רבי לא הי' אלא על מה שיה' אחר ג' חדשי' שאחר ט' חדשי' שעברו דהו"ל י"ב חודש אומר שנתן לה ד' לילות מתוך י"ב חודש ואי תיקשי' הא רש"י פי' לקמן ס"ו ע"א דלרבי ס"ל ב' זמני הו' חזקה מתסרה אבעלה אם רואה ב' פעמים מ"ת והי' לבעלה לשאל מיד אחר ביאה ג' שהי' שניי' לרואה מ"ת וי"ל לפמ"ש לקמן אי"ה דרש"י ס"ל כראב"ד דביאה ראשונה שלא בדקה עצמה קודם תשמיש אינה ממנין ונותני' לה לר"ג ד' בעילות שהם ג' בלא ראשונה וא"כ ה"נ בעילה הראשונה שאחר בעילת מצוה הי' היתה בלי בדיקה שלפני' ולא מחשבה לכן בא אחר בעילה ד' כי ה"א הוא בעילת מצוה והב' הי' בלא בדיקה שלפני תשמיש ומכאן והלאה חושבנא וא"ש הכל בעזהי"ת: דף ס"ה ע"א עד שתחי' המכה ק"ק דלמא מיירי שפסקה כבר מלנחור ומ"מ כל ד' לילות יהבינא לה דלא גריעה מגדולה אלא מכאן ראיי' ברורה לרמב"ם דגדולה נמי אם חיתה המכה בתוך ד' לילות תו לא יהבי' לה מידי א"נ באידך פסק הרמב"ם דרב נמי מודה לשמואל דאם הרוק מצוי בתוך הפה אפי' אינה נוחרת נמי והכא הא הרוק מצוי בתוך הפה שהרי ראתה בתוך ד' לילות: מנימן סקסנאי הו' שקיל ואזיל לאתרי' דשמואל וכו' יל"ד מ"ש לאתרי' דשמואל ומאי קמל"ן בזה ועוד מה עולה דעתו למימר רב לא מפליג בין ראתה ללא ראתה הא מפליג בהדי' וגם קו' תוס' הא חזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש וי"ל דהרא"ש כ' דהטעם חומרא משום לא פליג נתנו אפי' לקטנה בין בוגרת שראתה ולכאורה ק' לשיטת הרז"ה דכל היכא דקתנו נותני' לה פירושא שאחר אותה בעילה יכול לבעול עוד וא"כ אפי' אי ראתה מ"ת נותני' לה בעילת מצוה ויכול הוא לבעול אחר אותה בעילה ומ"ט אנו