ליקוטי חבר בן חיים ז צה

ואלא בהא פליגא ר' אשי ס"ל כשהיא במטה ותושיט ידה תחת הכר צריכה בדיקה גמורה בחורין וסדקין מפני שאז עדיין היא שוכבת פרקדון ולכשתרד סגי בקינוח ובקל וא"כ שפיר אדא ואדא חד שיעורא הוא דמה שמפסדת בהורדה מהמטה חוזרת ומרוחת בקינוח ור"ח ס"ל לעולם בעי בדיקה מעליותא דלא כנב"י הנ"ל וא"כ לא הוה חד שיעורא וכבר הוכחנו דבשמעתן ס"ל ע"כ כנב"י דסגי בקינוח וא"כ ע"כ ס"ל כרב אשי ושפיר פי' רש"י וק"ל וצע"ק בלשון רש"י לעיל י"ב ע"א ד"ה לקינוח וק"ל: אימא שמש ערבי' לדם תי' תוס' אינו מספיק וכ"כ בסדרי טהרה וצריך להוסיף על דבריהם דרוב דמים באים בהרגשה והאי כיון דלא ארגשה אמרינן בשעת תשמיש בא ואומר הרגשת שמש הוא ולולי דבריהם נ"ל משום דתשמיש גורם זיבת הדם לכן תלינן בתשמיש וזה רמז לן אביי שהוסיף במשלו משל דר' ירמי' לומר לך כמו שהאצבע גורם לדמע שבעיין והוא גם הוא מעכבי' מלצאת ה"נ גבי תשמיש גורם זיבת הדם והשמש בעצמו חוזר ומעכבו: דף ס"א זילו אתן טמרו נפשייכו לפי' צ"ל דה"ק הא מן הראוי' שאפי' אי טמרו נפשייכו להגיד עליכם ולגלות מצפוניכם אל המלך אלא כיון דהאי לישנא לא בעי לקבולא א"א למסור אתכם ומ"מ משום חששא בעלמא דלמיחש בעי לא בעיין למעבד עובדא להצילכם בידים ובלאה"נ לר' טרפון ק' למסרם למלכות אפי' בהרגו בודאי דהא ר"ט חייש שמא במקום סייף נקב כדאמר בפ"ק דמכות כתבתי זאת כי לא הבנתי דברי חו"י סי' קמ"ו ע"ש היטיב: אמר שמא תעמוד לו זכות אברהם וכו' י"ל זה הי' ברור למרע"ה שארץ קיני וקניזי וקדמוני כשאמר הקב"ה לתת לאאע"ה נהי דעתה נתנה לאדום ומואב ועמון משום שגם הם לאברהם יחשבו על שהלך לוט עם אברהם כפי' רש"י בחומש ג"כ מ"מ זה ברור ואמת שאם יזדמן שאקח ארצם מידם ע"י שום אומה כמו ע"י סיחון עיקר הכונה לטהר עמון ומואב באותה אומה ולבסוף תשיב הנחלה לישראל ומשו"ה לא מסתפי מסיחון כיון שהי' ארצו של מואב בידו ידע מרע"ה כי מתחילה לא בא לידו אלא שיוקח ישראל מידו וכאשר הארכתי בביאורו על התורה בעזהי"ת על דברי המושלים בואו חשבון וכו' ע"ש אמנם גבי עוג נתירא מרע"ה כיון שעוג הי' סבה להצלת לוט א"כ הוה הוא גרמא לעמון ומואב שאלמלא הוא הי' לוט נהרג ולא באו עמון ומואב לעולם וא"כ אפשר שלא יהי' רשות לישראל ליקח ארצו כשם שאין רשות ליקח עמון ומואב מידם וא"ש דמייתי לי' הכא בשמעתן דכשם שנקראו החללים על שם גדלי' הצדיק משום שהי' להם לחוש לעצת יוחנן ולא חש ה"כ בהיפך נקרא עמון ומואב על שם עוג משום שהי' סבה להצלתם ואפשר שאה"נ הי' ראוי להיות ניצל בשביל זה אי היתה כונתו רצוי אלא לבו הי' על שרה כמ"ש תוס' ואולי מה דאמר בשם מה הי' בלבו קאי על עוג מה הי' בלבו של עוג שפלט מדור המבול מ"ש רש"י דבחלק אי' שברח לא"י ליתא שם וצ"ע בזבחים קי"ג ע"ב: דף ס"א ע"ב בגד שאבד בו כלאים כ' תוס' כיון דע"י תערובת נאסר אינו מועיל ביטל פי' שהתערובת גורם איסור אינו בדין שיגרום היתר ומשו"ה צמר רחלים וצמר גמלים מבטלי' אהדדי משום שאין התערובת גורם איס' והנה בתוי"ט ריש מס' שקלים הק' נילף מבב"ת דמהני ביטל כה"ג גם לדידי צ"ע מהמעביר עציץ נקוב אם הוסיף מאתים אסור מ' פחות ממאתים בטל אע"ג דהתערובת של היתירא הוא וכ"כ להדיא רמב"ן ריש מס' בבא בתרא גבי מחיצת הכרם שנפרצה ע"ש: והנה בעט"ז יהיב טעמא אחרינא משום דהוא עומד במקומו ואינו מתערב והש"ך ריש הלכ' כלאים הק' הא כל יבש ביבש אינו מתערב ואפ"ה בטל ועוד צל"ע לעט"ז הנ"ל מסוגי' דתמורה דמייתי תוס' מאי פריך משיער נזיר לבטל ודחיק לאוקמא בציפורתא ות"ל דלא מתערב ע"כ נ"ל גם הלבוש עט"ז מודה דיבש ביבש מיבטל בטל אי' בהיתר וא"ש גמרא דתמורה הנ"ל אמנם היתר בהיתר היכא שהתערובת גורם איסור אז הדין נותן דלא ליבטל ברוב כמ"ש תוס' אלא דגלי רחמנא בבב"ח דאפי' בכה"ג מיבטל וילפי' מני' כקו' תוי"ט הנ"ל ומשו"ה מתבטל עציץ נקוב בכרם בפחות ממאתים אך היינו דוקא עציץ נקוב שההוספה הו' לח ומתערב בכלו דומיא דבב"ח משא"כ בגד שאבד בו כלאי' דאינו מתערב ליכא למילף מבב"ח אין לך בו אלא חידושו ולא מתבטל ואתי' הכל על נכון בעזהי"ת: ברוך אל רועי אשר עזרתני בפ' תשיעי הוא יאיר נירי בחידושי פרק עשירי: תינוקת ב"ש אומרי' נותני' לה בעילת מצוה הרז"ה מדייק מלשון נותני' לה דבעולת מצוה היא כולה דם טוהר ומותר לי' לבעול אח"כ אלא אנן לא מסקי' מיני' כדמסקינן תעלה דאפי' כב"ש נמי לא עבדי' אלא בועל בעולת מצוה ופורש ואסור לך אחרי' ונ"ל דבזה מיושב סברת הראב"ד בבעלי הנפש ומייתי לי'