ליקוטי חבר בן חיים ז צד

שבח לאל צורי וקוני אשר עזרני בפ' שמיני אתה אל רועי אמץ זרועי בפ' תשיעי: האשה שהי' עושה צרכי' וכו' ור"ש מטמא יראה דר"מ ור"י דמטהרי מס"ס ור"ש דלא מטהר בהא פליגי דהך ס"ס לאו ס"ס מעליא הוא דאינו יכול להתהפך ושם אונס חד הוא אלא כיון דאשה זו בחזקת טהרה עומדת סגי בס"ס כל דהוא כמ"ש לעיל בשם הפלתי וא"כ תנח לר"מ דס"ל וסתות דאוריי' וא"כ בין הוסתות הרי היא בחזקת מסולקת בדמים ולר' יוסי נמי אפי' אי ס"ל וסתות לאו דאורייתא מ"מ הא קייל"ן בריש מכילתן ביש לה וסת דיה שעתה דעכ"פ קרוב לודאי מיהת הוה דאורח בא בזמנו וא"כ לדדהו אפי' באשה שאין לה וסת ע"כ נאמר שמוחזקת שלא תראה כל שעה והרי הי' בחזקת טהרה ומהני ס"ס גרוע משא"כ רש"י מצי סבר כרבנן דפליגא אר' יוסי לעיל ד' ע"ב וס"ל אפי' יש לה וסת לא דיה שעתה מכש"כ באין לה וסת דלא מחשב בחזקת טהרה לכן לא מהני הך ס"ס גרוע כי האי: במזקנת עמ"ש לעיל י"ד ע"ב ד"ה ור' יוסי מטהר וכו' ולפי שיטת תוס' דשמעתן יש ליישב בקל דמתניתן בחדא לטבותא ובתרתי לריעותא נחתינן חד דרגא לר"מ טמא נדה ולר' יוסי משום כתם ועד שאינו בדוק לה להא דמיא ולפי"ז הא דאמרי' לעיל כי אתמר האי משום נדה אתמר ה"פ דאה"נ דמתניתן משום כתם קאמר מהאי דמיון של עד שאינו בדוק משום נדה הוא: דלמא בתר דתמו מי' עמ"ש חי' הר"ן דלר"מ דחייש למיעוטא הוא דפריך כן ולא לר' יוסי וצ"ע לעיל מ"ד ע"א וביבמות ס"ו מ' ר' יוסי נמי חייש למיעוטא ועמ"ש תוס' שם ביבמות: השאילה חלוקה לנכרי רבותא קמל"ן רש"י במ"ש שבתחילה השאילה ואח"כ לבשתה הי' ומצאה דאע"ג דנמצא הכתם ברשותה והגוי' נמי היתה רק שואל עלי' עמ"ש תוס' נ"ח ע"א ד"ה ולענין דינא וכו' ורשב"א בתה"א שכ' בהיפך שהגוי' הי' אחרינה נמי רבותא קמל"ן דהרי מסתמא אין הכתם לח דעיקר כתמים משום יבש נגזר דאומר ארגשה ולאו אדעתה כמ"ש תוס' לעיל נ"ז ע"ב ד"ה הרואה ולעיל נ' ע"א ד"ה שרצים וכו' וא"כ מסתמא ביבש מיירי ומסתמא יש לתלות בראשונה יותר מבאחרונה אפ"ה תולה באחרונה והי' הגוי' ודתנן לנכרית ואח"כ לנדה לא זו אף זו קאמר ולא מבעי לנכרית דאין לה שום טומאה כלל מן התורה אלא אפי' לנדה דעכ"פ הדם טמא ואי תלינן בנדה שלבשתה מאתמול א"כ כל מה שנוגע בחלוק מאתמול טמא משום דם הנדה שבו וגם אתתא דא טמא עכ"פ טומאת ערב מפני שנשאה דם נדתה והו"ל חזקת טומאה וה"א נטמאה לגמרי נמי קמל"ן: שלוש נשים הא דלא דיינינן הכא דין ב' שבילין לחלק בין באים בת א' ובין זא"ז עיימ"ש נקה"כ סי' ק"ץ ומ"ש פלתי שם ולפענ"ד יש לחלק עוד דבשני שבילין אלו לא הי' אלא אחד הי' טהור דתלינן בשביל הטהור הלך וע"כ לא באנו לטמאו אלא משום אידך דכיון שהי' שניים בודאי הלך א' בטמא א"כ נימא מנל"ן שזה הלך דילמא אידך משא"כ הכא בכתמים בהיפך הוא אלו הי' אשה א' בלבד הי' הכתם טמא ולא באנו לטהרו לכתם אלא משום אידך א"כ נאמר מנל"ן שתתלה בחברתך דלמא את נטמאת: ר"נ מטהר שהי' ר"נ אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים צ"ל דס"ל לר"נ כר"א בר"ש לעיל י"ט ע"א דבעיקור נקורות דאל"ה גם אבנים מקבל טומאת נגעים כמשתותא לעיל נ"ח ע"א וכמ"ש תוס' ד"ה כר"נ ע"ש: דף ס' ע"ב אמר ר"י אמר רב והוא שבדקה עצמה בשיעור וסת הטעם נ"ל משום דכשם דאי היתה א' מהן נדה קודם מציאת הכתם הי' תלינן הקלקלה במקולקלת ה"נ בשמצאה וסת דעדיין לא נחית שם טומאה לשום א' מהן אזי תלינן הקולקל בה משא"כ אחר הזמן הזה ובזה יבנו דברי הרמב"ם דס"ל ג"כ גבי ג' נשים שלבשו חלוק א' בזא"ז אי מצאה א' מהן בשיעור וסת תלינן בה ולפי הנ"ל סברתו נכונה ועמ"ש ע"ז נושאי כילי' סוה"ד: והוא שבדקה עצמה כשיעור וסת לכאורה הך בדיקה היינו קינוח כמבואר לעיל י"ב ע"א אלא דלפי"ז לא הוה בדקה ומצאה טמאה דמתני' כבדקה ומצאה טהורה דמתני' דלקמן בסמוך דהתם בודאי בעי בדיקה מעליא לטהרה ומזה ראי' לדברי נב"י דדוקא בבודקת במטה ומונחת פרקדין היא דבעי לחורין וסדקין והקינוח דשיעור וסת לא הו' בדיקה מעליותא משום דאפשר להדם להתעכב בבית הרחם אבל בעומדת ויורדת מהמיטה כבר אזי הקינוח הוא בדיקה מעליותא דכותלי בית הרחם לא מוקמי דם והוה שפיר בדיקה דב' המשניות שוה ובזה י"ל דברי רש"י בשמעתן דפי' דאחר זמן הוא כדי שתרד מהמטה והוא כר' אשי לעיל י"ד ע"ב והש"ס שם הק' עלי' ונשאר בקושיא ואמאי לא פי' בהלכתא כר"ח נ"ל דס"ל לרש"י דר' אשי ור"ח לא פליגא במציאת דודאי לכו"ע כדי שתרד מן המטה הוא זמן רב משתמרים