ליקוטי חבר בן חיים ז צג

בברייתא דאפי' מגיע גם לארוכה עי' הדחק מ"מ תלינן בקצרה כיון שמגיע לה בריוח ע"ש והיכא רמיזא דין זה בברייתא וי"ל דחזינן דבמתניתן נקט גבי חלוקה מחגורה ולמעלה ולא לשון בית התורפה והטעם לזה נ"ל משום דמחגורה ולמטה עדיין אינו בית התורפה אלא כשהיא שוחה אז מגיע מקום החלוק שמחגורה ולמטה מגיע לבית התורפה כנ"ל ואמנם בברייתא מדקדק ואמר בית התורפה לומר לך דוקא שמגיע לבית התורפה של גדולה ממש אבל אם אינו מגיע אלא לנגד חגורה טהורה הכא משום דלגבי קטנה מגיע נגד תורפה ממש אזלינן בתרה: אבל לענין טומאה הי' טהורה וחברתה תולה בה יל"ד לימא חברתה אינו מאמינך שבדקת כראוי' קודם שלבשת וגם אינו מאמינך שבדקת החלוק כלל ולא מצאת בו כתם והו"ל חלוק שאינו בדוק שאינו מטמא משום כתם ומזה ראי' למ"ש ט"ז סי' ק"ץ דכזה מיקרי בדוק כיון שאינו מצאתו בשוק ושוב מצאתי מ"ש בזה בפלתי ומ"מ המעיין יבחר ומ"ש תוס' כאן דלהוציא ממון רבי' ראי' כונתם לבטל המקח קרי לי' להוציא וכמ"ש תוס' תי' זה בביאור בחולין נ"א ע"א ד"ה המוציא וכו' ע"ש: רחב"א עד כגריס של פול במעיל צדקה טרח ויגע ומצא גריס גדול מאוד והמצויר נדפס לפנינו בספרו ואוציר לפניך פה עפ"י המחוגה שלא ישתנה והאריך בראיות ברורות ועצומות ואין להשיב עליהם אלא שבפלתי כ' דא"כ לעיל ב' נשים שנתעסקו בציפור ונמצא עליהם כסלע שמא פלגא דסלע ממאכולת הוא וע"כ צ"ל דמאכולת פחות מחצי סלע והסלע ידוע שליש טפח וא"כ הגריס הוא עכ"פ פחות מחצי שליש טפח שהוא חצי אצבע אגודל וא"כ הוא שיעור מועט ממש מעיל צדקה תמיה דלמא ברייתא אתיא כרבנן דרחב"א דלא תלי' במאכולת אא"כ הרגה והפוסקים שהביאו הברייתא לא דקדקו בשיעור סלע וכן מצאתי בסדרי סי' ק"ץ שכ' דבריי' מיירי בנמצא בבשרה שלא תלינן כלל במאכולת ע"ש אמנם בלאה"נ שפלתי טעה במ"ש ואראך כי חצי סלע ממש מכוון לשיעורו של מעיל צדקה הנ"ל ובתחילה אצייר לפניך פה שיעורא של מעיל צדקה במרובע ובעוגל: והנה מדדנו שיעור הנ"ל ע"י ט' עדשים בינונים שבזמנינו ובמדינתינו הוא עדיין מכוון בתמונה הנ"ל ולא נשתנה ממה שהי' בזמן מעיל צדקה והנה הסלע היא שליש טפח שהוא אצבע ושליש רוחבו ולרמב"ם בהל' ס"ת שכל עולה לרחבו זיין שעורים בינונים וגם זה מדדנו עתה בכיון ודקדק ומצאנו ג"כ שהוא מכוון שאצבע אדם בינוני הוא בזמנינו הוא כרוחב ז' שעורים ברחבן ונמצא עגילו הוא ג' פעמים כזה דהיינו כ"א שעורין ברחבן ומזה יעשה רובוע אורך י"ד שעורי' ברחבן על רוחב ד' וב' שלישי' וזה יעלה בינוני' לב' שעורי' ואיזה חלקי' ולא נדקדק בהם כי בלא"ה נצטרך לפחות מהם כדי שיה' המאכולת פחות מחצי סלע מ"מ החצי סלע הוא יותר מלמד שעורים קטנים בשום פנים דוק ותשכח: וי"ל שבדקדק נקט בברייתא שיעור סלע מפני שהחצי ממנו היא רק מעט יותר משיעור כתם וכמעיל צדקה הנ"ל ע"כ נ"ל דבכתמי' דרבנן שומעי' להקל כמעיל צדקה הנ"ל אעפ"י שהשיעור קצת תמוה שלא ימצא כעת דם מאכולת גדול כ"כ מ"מ כבר כתבנו לעיל בסמוך בזה אמנם בבדיקת עד שאינו בדוק דמקלינן נמי בפחות מכגריס ועוד לא מלאני לבי להקל וכל מורה לפי ראות עיני בשיעור דם מאכולת שבזמנו ובמדינתו כנ"ל: דם ולא כתם צ"ע מ"ט לא מייתי מקרא דשמואל בבשרה עד שתרגיש בבשרה ע"כ נ"ל דלא הי' הדבר ק' לתלמידים אלא משום שטיהר גם מטומאת ערב אע"ג דממקור מקומו טמא והנה בנמצא כתם לח אין תימה כ"כ משום שאינו מזמן רב ואלו ארגשה בשעת יציאה מגופה הי' יודעת ומדלא ארגשה ש"מ דמעלמא אתא דרוב פעמים היוצאים מהגוף אינם יוצאים אלא בהרגשה אלא שהי' כתם יבש ואפשר ארגשה ולאו אדעתה וס"ס לא הוה דהא טומאת ערב הוה אפי' בלא הרגשה וכיון דהוה כתם יבש שפיר שייך עלה הך דדם יהי' ולא כתם דמני' דרשי' ר"פ דם הנדה דמטמא לח ויבש ואמר השתא דהיינו דם ולא כתם וכיון דאתא לפנינו יבש כל הטומאות כשעת מציאתן ומטהרין לי': ולדברי' אנו מודי' מזה הלשון מ' שעדיין רשב"ג קם לי' בשיטתו קמייתא אלא שמודה גם לדרחב"א והיינו כי לרשב"ג אי הרגה מאכולת תולה בי' כמה שהרגה כמ"ש תוס' וא"כ הכי דינא אי לא הרגה תולה במאכולת א' ואי הרגה כמה מאכולת אי תולה בה כמה מאכילת והא"ש דאתיא משנתינו כרשב"ג אחר שהודה והכי הרגה מאכולת תולה בה ומסתמא כמה שהרגה כ"כ תולה בה ואמר עד כמה תולה בה רחב"א אומר עד כגריס אעפ"י שלא הרגה אמנם כשהרגה תולה אפי' כמה וכמה: עיר שיש בה חזרים כ' תוס' אור"י דאין לסמוך על זה עכשיו הטעם משום דבזמן הזה שאנו מפוזרין בין האומות אין לך עיר שאין בה חזירי' וא"כ בטלת תורת כתם והוה כמו לדברי חבירו אין סוף: