ליקוטי חבר בן חיים ז צ

חמץ ולכאורה צ"ע א"כ תפשוט מגופא דמתניתן דחזקתו בדוק דאי חזקתו מתכבד א"כ מה קמל"ן עד שיאמר בדקנו הלא כיון שבדק הלא כיבוד ג"כ דלא מיבדק בלא כיבוד וכיון שחזקתו מתכבד א"כ הבדיקה היא שלא לצורך אע"כ אין חזקתו מתכבד ומאי קמבעי לי' אע"כ מדלא פשט ש"ס הכא ש"מ דלא כהמרדכי ונ"ל דבלאה"נ צ"ל דנפשוט דחזקתו בדוק דאל"כ מאי קמל"ן כלל כשאמר בדקנו שמועיל פשיטא ואמאי לא יועיל עדותו שבדק בשלמא אי אין חזקתו מתכבד אלא בדק א"ש ושיעור המשנה כך הוא לעולם המבוא טמא למפרע עד שיעיד א' שבדקה או לכל הפחות שתהי' בחזקת בדוקה היינו שעת הכיבוד אבל אי נימא דחזקתו מתכבד א"כ עד שיאמר בדקנו ל"ל אע"כ כהמרדכי הנ"ל דמסברא חיצונה לא מיבדק שפיר בלא כיבוד ומשו"ה קמבעי לי' מי נימא חזקתו בדוק ומשו"ה שפיר קתני עד שיאמר בדקתי הא קמל"ן דכיבוד בלא בדיקה ובדיקה בלא כיבוד מהני ולאפוקי מסברא חיצונה דלא מיבדק בלא כיבוד ופשוט דחזקתו בדוק ולא מתכבד א"כ נשאר הסברא חיצונה דאין בדיקה בלא כיבוד: שהם קוברין שם את הנפלים ממ"ש תוס' שהם קוברין שם נפליהן לפי שעה מוכיח מג"א סי' תקכ"ו דגם בנפלים שייך בל תלין מדלא הלינו הנפלים עד שימצאו מקום לקוברם כ"כ מהרי"א בבינה לעיתים על הלכ' יו"ט ספ"א בכונת מג"א ונכון הוא: לא הי' קוברין הק' מג"א שם דמכאן דאין חייבין בקבורת נפלים דלא כהג"ה מיימיני ובבינה לעיתים שם דחה דברי' דהג"ה מיימיני ומפרש דברי הש"ס כל שיש לו נחלה כפי' הר"ש דמשנה ס"פ י"ב דאהלות דמשום דאין לו נחלה אין לו גבול תפיסת קבר לאסור בהנאה ומשו"ה קברוהו בבתיהם ולא חשו לאיסור הנאה והארכתי בזה בחי' במקום אחר אכ"מ: ברוך נותן תורה ותעודה אשר הי' עמנו בפ' דם הנדה הוא יעמוד על ימיני, בחידושי פ' שמיני: הרואה כתם הק' בכ"מ לטהר מס"ס ספק מגופה ספק מעלמא דלמא מהעלי' פי' כיון דאיכא מיעוטא נמי דשלא בהרגשה ומיעוטא דמן העליה לצרף לפלגא ובצירוף חזקת טהרה של אשה וכמ"ש פלתי רסי' ק"נ ועיי' ט"ז שם ותי' כיון דלית לה למתלי בשום דבר פי' כי בשוק של טבחי' לא עברה וע"כ תאמר עברה ולאו אדעתה א"כ ה"נ תאמר ארגשה ולאו אדעתה וק"ל: האי בבשרה מיבעי לי' שמטמאה בפנים כמו בחוץ כ' בנב"י דהאי בפנים היינו בפרוזדור בין השיניים כדלעיל ר"פ יוצא דופן ומסתמא התם נמי מקום שתרגיש בבשרה דהא מחד קרא נפקא ש"מ דההרגשה אינה כמו שחשב בתשו' שב יעקב פתיחת פה המקור אלא זיבת דבר לח ואני תמה על הגאון ז"ל אדרבא שם הוא פי המקור דבין השיניים הוא מקום שהשמש דש והוא מגיע עד פה המקור כמ"ש הרמב"ם בפ' המשנה ר"פ יוצא דופן ובמשנת פרוזדור וכמ"ש ג"כ בחיבורו אדרבא מהא נפקא לן נמי בבשרה ולא בשפיר ואטו אי תגיע בשפיר עד לפרוזדור ותקבל הדם ותהי' טהור הא כבר נטמאת ביציאתו חוץ מהמקור אע"כ האי בבשרה פה המקור קאמר ובתשו' הארכתי בעזהי"ת: תרתי ש"מ עיי' בחי' הר"ן ועמ"ש בסדרי טהרה ולפענ"ד דתנאי דלעיל ר"פ המפלת דפליגא בדרשה דבבשרה ולא בשפיר בהא פליגא מ"ד בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ומטמא בפלי פלוי וא"כ זיל בתר טעמא משום שהחתיכה חוצץ בין דמה לבשרה משא"כ בפלי פלוי א"כ ממילא ה"ה נמי לשתראה אפי' דם בלא חתיכה רק שלא הרגישה ביציאתו נמי טהורה כמ"ש הר"ן בחי' פה דהיינו טעמא דשפיר משום שלא הרגישה ביציאת הדם אלא לפי"ז סגי בהרגשת זיבת דבר לח וכדעת נב"י הנ"ל אמנם רבנן דס"ל כוותי' לא דרשי' קראי אשפיר וחתיכה אלא אהרגשה ובעי הרגשה ממש פתיחת פה המקור וזיל בתר טעמא מ"ט תטהר כשאינו מרגשת פפה"מ משום שאין דרך נשים לראות כך א"כ ממילא אפי' אי הרגשה רק שראתה בחתיכה ואפי' פלי פלוי מ"מ כיון דאין דרך אשה לראות דם בחתיכה טהורה הוא: ה"ד אי דארגשה לאחר זמן אמאי פטורה מן הקרבן מכאן הוכיח בתה"ד דאשה המרגשת שפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום טמאה דהרגשה סברא דאורייתא הוא מדבעי לחייב קרבן עלה ע"ש וצ"ע דלמא שאני הכא דראתה דם אח"כ בלא הרגשה ורוב דמים אינו אלא בהרגשה וצריכין לדחוק ארגשה ולאו אדעתה משו"ה תלינן בהרגשה דשעת תשמיש משא"כ הרגשה דעלמא לא ולזה נתכון בד"מ סי' ק"ץ לכאורה אפשר לומר דהא שמואל דקיימי' אליבא בשמעתן ס"ל לעיל ט"ז ע"א וסתות דאורייתא והך מתניתן דאותיום מוקמי' לה פ"ב דשבועות בסמוך לוסתה ונמצא שראית הדם עכשיו הוא נגד חזקה דאורייתא דמוחזקת לן אורח בזמנו בא ולא קודם וא"כ יותר טוב הי' לנו לומר דהרגשה בשעת תשמיש הי' בלא דם והדם הי' בלא