ליקוטי חבר בן חיים ז ט

ממעט וא"ש הכל אך כל זה למאי דס"ד הש"ס משא"כ למסקנא דאר"י טומאה הבאה בידי אדם נשאלין אפי' אין חברותי' וכו' א"כ אמרינן לעולם עד שלפני תשמיש נמי ממעט ושלאחר תשמיש אתי למעט שעת תשמיש ממשכב ומ"מ קמל"ן מטה במתניתן לומר אעפ"י שאין בו דעת לשאול מטמא משום דבא בידי אדם וכר"י לכן פי' רש"י כן במתניתן וק"ל ועמ"ש בסמוך: אינה ממעט כפקידה ואמרו כפקידה נראה כשפת יתר ולולי דמסתפינא הייתי אומר דפקידה שהיא ממעטת מעל"ע הוא דלא ממעט וטעמא משום דפשעה ולא בדקה בזמנה בדיקה הראוי בחורין ובסדקין א"כ אינו בדין דבדיקה כי הא שאינו בחורין ובסדקין תועיל לה לפטרה מקרבן עד שתחזור ותבדוק בחורין ובסדקין באותה בדיקה שעברה על שעתה לכן אינה ממעט כפקידה דוקא אבל מפקידה לפקידה ממעטת ובזה מדוקדק לשון רש"י במתניתן ועוד י"ל לפי סברה זה הו"מ הש"ס למימר דעד שלאחר תשמיש דשייך בי' שמא תתפנה אינה ממעט אלא עונה שנקנסה וחשו להפסיד טהרות והקילו לסמוך אבדיקה שלאחר תשמיש ועד שלפני תשמיש אינה ממעט אותה עונה יתירה כנ"ל אבל ממעט הוא עונה דמשחרית עד עתה נמצא בין שניהם מעל"ע והא בלא הא סגי' ולק"מ קושי' הש"ס אשמואל אלא הש"ס דעדיין לא אסק הך צריכותא דהש"ס דיש להקל משום הפסד טהרות לכן דחוק בפ' משנתינו ולמסקנא לא צריכה לכל זה וגם בזה י"ל רש"י במשנתינו: דף ה' ע"ב והא מעל"ע מטה נמי מטמאה מסעיי' לי' לזעירי כבר כ' לעיל במשנתינו דבפי' המשנה להרמב"ם כ' דוקא בהיפך דלמ"ד נמי דיה שעתה מ"מ מטה מטמאה דבטומאה חמורא כמשכב ומושב מודה דמחמרינ' ע"ש וצ"ל דס"ל להרמב"ם דלמסקנא ע"כ א"א לומר דמתניתן אתי' לדיוקא הא מעל"ע מטה נמי מטמאה דהא לא בא לסתום אלא לפרש וא"כ הרי אכתי לא ידעינן אי במטה מטמאה משום משכב וקמל"ן הא דזעירא או דלמא במגע לבד מטמא וקמל"ן אעפ"י שאין בו הדעת לשאול וכ"ר יוחנן אע"כ למסקנא לא אתי' מתניתן להך דיוקא אלא לדייק הן טהורין הא מטה טמאה אפי' אי דיה שעתה וק"ל: תרגמה זעירא כשחברות נושאות אותה במטה תוס' ריש מכלתן הא הי' וחברות הו"ל ר"ה וראיתי בחי' רמב"ן שתי' דומי' דסוטה בעינן והתם אנשים בעי דאסור ליחד עם ב' אנשים ועוד כ' שם רמב"ן שהנידה דהי' לא אתחשב בהדי תלתא וצ"ע דהא בסוטה תנו אף הוא המטמא ומתחשב בהדי תלתא ודבריו תמוהים מש"ס ר"פ ב' נזירים גופא דמייתי דשם פריך אינהו והך דקאי ורואה ה"ל תלת והו"ל ספק ברה"ר ומאי ק' דילמא בנשים איירי ועוד בלא"ה מוקי לי' התם בנשים משום הקפת הראש ע"ש וא"כ לא הו' ר"ה לרמב"ן וי"ל לפמ"ש תוס' בסוטה כ"ח ע"ב ד"ה ברה"ר ספיקא טהור וכו' הקשה וודאי מגע וספק טמא הא לא דמי לסוטה ואנן דומי' דסוטה ממ"ש בעי' כמו דעת לשאול ותי' דלעולם לא בעי דומי' ממש ויש בו דעת לשאול לא מסוטה גמרינן אלא מדרב גידל והתם כ"א עביד ש"ס צריכותא דאי לאו דרב גידל ה"א מסוטה דבעי דעת שניהם נוגע ומגיע עיי"ש והא"ש דוודאי למאי דקייל"ן דמדרב גידל נפקא לן דעת לשאול ולא בעי דומי' דסוטה ממש מודה רמב"ן דאפי' נשים נמי הי' רה"ר אע"ג דבסוטה אנשים בעי מ"מ הא לא בעי ממש דומי' דסוטה ומשו"ה פריק ש"ס שפיר ריש פ"ב נדרים אך הכא רמב"ן לזעירא דלית לי' האי דספק טומאה הבאה בידי אדם משמא דבעי דומי' דסוטה נוגע ומגיע לכן בעי דעתו נוגע ומגיע לכן בעי נדה יושבת על המטה וגת חברותי' נושאות אותה והם טמאים משא נדה כמ"ש תוס' ועי"ז מטמאות גם המטה וא"כ לטעמא דזעירא יפה כ' רמב"ן דנשים לא משוי לי' רה"ר דדומי' דסוטה ממש בעי וא"ש כנ"ל וק"ל: וא"א אא"כ נגע ש"כ פשיטא ותי' וי"ל לאו א"א כלל קאמר אלא קרוב לודאי וכאן שייך וקמל"ן דלא הו' ס"ס ואין כונתו לס"ס ממש אלא ב' ספקות לטהר פי' נהי דקרוב לודאי שנגע מ"מ קצת אפשרית יש שלא נגע כלל ויש נמי קצת אפשרית שנגע מתחלה לטהרות וא"כ בצורף ב' אילו הו' לי' ספק טומאה ברה"ר או אין בו דעת לשאל וטהר קמל"ן דלאו ובתכם נדחק מהר"ם מהרש"א: אין שונים בטהרות רש"י פי' כאן להדי' דגם ברישא לחומרא אין שונים ולכאורה הוא נגד ש"ס ערוך לקמן נ"ח ע"א ומייתי לי' תוס' בשמעתין וכן פי' רש"י שם לחומרא כאין שינים ונלפענ"ד דס"ל לרש"י דרבנן ורשב"ג בהא פליגא רשב"ג סבר שונון משוי' לי' לודאי לכן ברישא שונון ומשוי לי' ודאי טמא ובא"א אא"כ נגע' שונון ונהי דאיכא נמי סברה להיפך דא"א אא"כ נגע מ"מ אי מקמא הך א"א אא"כ נגע ושינון הו"ל ספיקא טהור ורבנן ס"ל דשונון לא הו' אלא ספק דלמא מעיקרא לא הכי הו' לכן ברישא אין דהא בלאה"נ ספיקא הו וטהור השתא נמי טהור ובסיפא נמי כיון דסברה א"א אא"כ נגע א"כ מה מועיל שונין דלא הו' אלא ספיקא