ליקוטי חבר בן חיים ז ח

ש"ס הכי לומר דמפני כן לא מחשב בתרתי למעליותא המקום והזמן מפני שעשוי להתגלגל ממקום: ה"נ נימא עורב אתא שדא עמ"ש תוס' ד"ה ה"נ עי' הכונה קרוב למ"ש לעיל כיון דסברת שאני אומר חזקה ואלימא כ"כ לנגד סברת מצוי ליפול לעשותו ספק מקל ומקלינן כשאין בו דעת לשאול א"כ בקופה שאינה עשוי ליפול א"כ לימא עורב אתי שדא ולהוי טהור: ואב"א הכי בטומאה דרבנן ה"ק דלשטת רש"י הו"ל לפרש דס"ד דמדף הייני בגדי ע"ה ולפענ"ד מדף הייני טומאה קלה במינה אי בדאוריי' הייני עליונו של זב דקיל מתחתונו ואי מדרבנן הייני בגדי פרושים דקיל מבגדי ע"ה אבל לפרש מדף בגדי ע"ה דחמיר במיני זה לא ס"ל לרש"י: דיקא נמי דקתני מדף וכו' עיי' רמב"ם פ"ו ממשכב ומושב דעליונו של זב אינה אלא מדרבנן וכ' כ"מ דס"ל ואב"א דשמעתין נמי מעליונו של זב מיירי ופסק כן דהו מדרבנן ע"ש וא"כ לא מפרש לי' בככר תרומה ומדרס פרושים מונח תחתיו ע"כ יש להפליא במ"ש ז"ל בפי"ו מה"ל אבות הטומאה ככר של תרומה מוכח על גבי דף ומדרס מונח תחתיו מ"ט כ' מילתא בתרומה ומ"ט כ' מדרס וי"ל דצ"ל אהש"ס מ"ט לא מוקי באמת בתרומה דהרי כ' הרמב"ם פ"א מהל' תרומה דמעזרא ואילך כל התרומות דרבנן וא"כ דין ה' להקל בה ואמאי דוחקו להו לאוקמי בטומאה קלה וי"ל דידע הדיקא נמי מדקתני בדף ש"מ בטומאה דרבנן מיירי וא"ל הוא גופא ק' אמתנותו מ"ט נקיט מדף הלא בלאה"נ תרומה במה"ז דרבנן די"ל דמתני' אתי' כרב יוחנן דתרומה בזה"ז דרייתא משו"ה דקדקה מתני' ותני מדף משא"כ הרמב"ם דפסק תרומה דרבנן אע"ג דבכל מקום החמיר בה בכל דוכתא כדאוריי' מ"מ בהא מודה דאמרינן שאני אומר כמ"ש והאריך מ"ל בהלכ' תרומות מסוגי' דסוף פ' הערל ע"ש א"כ יפה כ' ככר של תרומה ואפי' מדרס דאוריי' מונח תחתי' נמי אזלינן לקולא שאני אומר אדם בא ונוטלה: פשיטא כיון דבדקה עצמה בשעה ראשונה דקדק הש"ס בקו' ראשונה לומר הי' ע"פ מ"ש הר"מ לובלון במתניתן דכל בדיקה שאינה מתקנת חכמים כמו שחרית וערבית אותה אינה ממעטת ע"כ מקשה פשיטא כאן דמיירי בבדקה בשעה ראשונה דייקא שהו מתקנת חכמים פשיטא שהו ממעטת: איכא בינייהו דאתנסו ולא בדקה יל"ד מ"ט לא מייתי הרמב"ם הך דאתנסו לא מטמא מעל"ע דהא מדרבנן אזלי' להקל וככה"ג פסק פ"ג ממשכוב ומושב לקולא כלישנא בתרא לקמן ע"א הנ"ח מעל"ע דרבנן ע"ש וא"כ ה"נ דכותא וי"ל משום די"ל כלישנא קמא מלקמן ל"ט ע"א גבי י"א יום שבין נדה לנידה הרי הי' בחזקת ולא בעי בדיקה ומ"מ מטמא מעל"ע ומייתי לי' תוס' בשמעתין ד"ה כל אשה וכו' עיי"ש וא"כ התם הלא שפיר עבדה דלא בדקה בתוך י"א יום ואפ"ה מטמא מעל"ע וע"כ משום שלא תחלוק במעל"ע וכל"ק וא"ש הרמב"ם וק"ל: דף ה' ע"א לחומרא מוקמינן מ"ש תוס' דמעיקרא דמתניתן ככ"ע לא מהדר לאוקמי לחומרא משא"כ עתה דברייתא לא אתי' ככ"ע דהו"ל דוחק מ"מ עדיף מתניתן טפי לאוקמי ככ"ע מברייתא אבל לולי דבריהם הייתי אומר דמשום חומרא דמל"ע שבנדה ניחא לי' טפי לאוקמי מתניתן ככ"ע אפילו לקולא דמל"ע שבנדה גופא חומרא בעלמא הו' אבל השתא שמעינן בברייתא דטמאות כתמים בהא תלינן לכן אזלינן לחומרא טפי מבתל"ע: ר' מאיר הי' דמחמיר בכתמים פי' תוס' שרגיל להחמיר בכתמים פי' ומשו"ה סתם דברי' כברייתא ואמר סתם כתמים טמא ולא מפרש שהוא למפרע משום דהאי תנא ר"מ שדרכו להחמיר בכתמים וסתמא כפרושא שטמא למפרע כנ"ל וא"צ למ"ש מהר"ם לובלין ז"ל עד שלפני תשמיש אינה ממעט כפקידה כבר הזכרתי במשנתינו דרש"י שם לא פי' כן וי"ל משום דשמואל דחק טובא בפי' משנתינו לקיים דבריו כמבואר בשמעתין וא"כ אי לאו שהי' לו הכרח לשמעתין דעד שלפני תשמש אינה ממעט לא הי' נכנס כ"כ בדחוקים ונ"ל ההכרח לדברי' משום דאל"כ מה מועיל עד שלאחר תשמש דממעט ג"כ מה מועיל דהרי כ' תוס' ד"ה השתא מעל"ע ממעטת פי' השתא מעל"ע דפשעה וכו' עכ"ל מ' מדבריהם דלמסקנא תרווייהו צריכה מעל"ע קמל"ן אע"ג דפשעה פקידה קמל"ן אע"ג דאיכא הפסד טהרות וא"כ ק' אי אמרינן דלפני תשמיש נמי ממעטת וא"כ מה מועיל הא דלאחר תשמוש דממעט ואי בעברה ולא בדקה לפני תשמיש ואז ממעט אחר תשמיש וא"כ מוכרח מזה היכא דפשעה ולא בדקה כתקנת חכמים מ"מ ממעט וא"כ מעל"ע ל"ל דקתני ואי נימא דלעולם בדקה לפני תשמיש ונ"מ במה שיגע בשעת תשמיש ותיפוק לי' דבלא"ה נמי מטמאה משום משמשת דטמאה הוי ואין לומר מ"מ נ"מ דמשום מעל"ע הי' מטמא משכב ומושב א"כ ק' מטה ל"ל דתני ואי משום דזהיר דמטמא משכב הא זה כבר אשמעינן כנ"ל אע"כ מזה מוכח דעד לפני תשמיוש אינו