ליקוטי חבר בן חיים ז י

ולא מוציא מידי ודאי סברא דא"א אא"כ נגע כל זה גבי טהרות דעלמא דספיקן טהור ברה"ר או באין בהם דעת לשאול משא"כ לקמן בכתמים דספיקן טמא דתחילתן משום ספק הו' א"כ שפיר שונון לשוי' ספיקא ומטמא והך דהוצרך הש"ס שם למימר דלחומרא שונין תיפוק לי' התם ספיקא טמא ז"א דהרי רש"י פי' התם דמסברא הך דמשמתא קרוב לודאי דלא מגופא אתו כמו א"א אא"כ נגע וא"כ מה מועיל שונון הא אין ספיקא שונין מוציא מידי ודאי א"א דאתו מגופה לכן משני דלחומרא לא"א הך סברה וא"ש: אמר רבא ותסברה הק' תוס' ד"ה ומה כלי חרס וכו' נימא מה לכלי חרס שאין לו טהרה במקוה ולפענ"ד הי' הנותנת אי לאו דגם בשאר כלים דיש להם טהרה במקוה גזרי' במל"ע ואגב גזרי גם אכלי חרס ולולי כן לא הי' גוזרים גם אכלי חרס כמו ש"כ תוס' לעיל ד' ע"א ד"ה שאני אומר ועמ"ש מהר"ם לובלין שם: ודע מ"ש תוס' בתרוצם דהא פשיטא לי' דאפילו משכבות מטמאין במעל"ע כדאמר בבריית' עכ"ל לכאורה נתכונו לבריית' דתני' כותי' דרבא וצ"ע אדרבה שם מוכח להיפך די"ל דוקא כלי חרס חשוב התם משום דאין לו טהרה במקוה ע"כ טמאה במעל"ע בנדה עצמה ומשכב ומושב נמי י"ל טמאה במעל"ע רק כמגע נדה משום דיש להם טהרה נחתנין חד דרגא ושאר כלים טהורים מכללם ע"כ י"ל דט"ס הי' בתוס' וצ"ל שארי כלים במקום משכבה וקאי אבריית' דאבימי' מבואר דעכ"פ שאר כלים טמאים כמגע נדה דהרי אמר כמגעה ש"מ דמגעה שארי כלים מיהת וצ"ע עדיין: דף ל"א ע"ב וא"ל כולן טמאות פי' רש"י במעל"ע שבנדה ובד"ה הו' טמאה פי' משום ולפקידה לפקידה עיי' מהרש"א ולענ"ד לומר דהנה כל דפשעה ולא בדקה בדיקה הראוי' עפ"י חכמז"ל הו"ל בכלל במעל"ע והא"ש דמהר"ם לובלין כ' דכונת רש"י במתניתן דכל בדיקה שאינה כתקנת חכמים אינה ממעטת וא"כ לפ"ז הא דאמר ר"ג הי' טמאה וכולן טהורות ע"כ צ"ל דהך בדיקה לפני כל ככר וככר תקנת חכמים הי' ולא תקנו בדיקת שחרית אלא לעסוקה בטהרות שנעשה על טהרת הקודש אכל לקדש עצמה צריכה בדיקה על כל ככר וככר ומשו"ה הי' ממעט וא"כ לפי ס"ד של ר"ג שלא בדקה וכולן טמאות ע"כ פשעה ולא בדקה וא"כ הו"ל מעל"ע שבנדה דכל שע"י פשיעה הו"ל בכלל מעל"ע שבנדה ובזה י"ל קושי' מהרש"א דלמא חדא בקודש וחדא בחולין שנעשה על טהרות הקודש והא"ש דבחולין שנעטה"ק ע"כ לא הי' תיקן חכמים לבדוק על כל ככר וככר דא"כ למאי הילכתא תיקנו בדיקת שחרית וערבית לעוסקה בטהרות ואע"כ בקודש עצמו מיירי: קבלה מני' ר"ש בר יצחק בחולן שנעטה"ק ויש להקשות מ"מ אין מוכח מדלא תני לי' גבי מעלות דילמא כמ"ש מהרש"א לעיל וכן הו' בתוס' ריש פ' החומר בקודש דב"ה ראשונות לא חשיב משום דררא דאורי' וב"ה אחרונות לא קחשיב משום דאנהו לא נהגו בחולין שנעטה"ק ומעל"ע שבנדה נהוג וי"ל דס"ל לר"ה ורב שמואל בר יצחק כיון דעכ"פ מוכח ממתניתן דמעלות דמעל"ע נהוג בחולין שנעטה"ק מכ"ש בתרומה עצמה אע"ג ד"ה הראשונות נהוג בחולין שנעטה"ק ולא בתרומה התם מעלה בעלמה הכא משום ספיקא ואי מחמרינן בספיקא דרבנן חולין שנעטה"ק מכ"ש דנחמיר על תרומה מצוה דאפי' למאי דקייל"ן תרומה בזה"ז דרבנן מ"מ הרי הי' כדאורי' לכל מילי חוץ שאמר שאני אומר כמ"ש לעיל בשם מ"ל בהלכ' תרומות ובזה ניחא לי מה שפסק הרמב"ם כל"ב דר"ה להחמיר בדרבנן ונדחק בכ"מ משום דלל"ק הקשה הש"ס כמה קושי' ובאמת יש סברה להיפך דהא פשיטא דבריי' דר"נ מסייע' לל"ה והא"ש דס"ל דלל"ק דר"ה ס"ל כר"ל בפ' הער"ל פ' ע"א דתרומה בזה"ז ומעזרא ואילך דרבנן בעלמא ולדידי אפילו עיקרו מה"ת לא הו' כמ"ש מ"ל שם ולך פסק להקל בתרומה משא"כ אנן לא קייל"ן הכי וק"ל: דף ז' ע"ב ובמה אמרו דיה שעתה פי' רש"י בתולה מעוברת וזקנה ושביק מנקת וצ"ע דזהו דלא כרב ודלא כשמואל לקמן יו"ד סוף ע"ב וי"ל דס"ל לרש"י ע"כ לא פליגא רב, וס"ל דמנקת לא דיה שעתה משראתה פעם אחד אלא משום דקייל"ן כרבנן דר"מ לקמן ט' ע"א דאיברי מתפרקין והך אתתא דראתה הרי קמן דכבר נתרפתה א"כ תו לא דיה שעתה משא"כ לר"מ דדם נעכר ונעשה חלב מודה רב דנהי' דראתה ולא נעכרו מ"מ תלינן למחר וליומא אחר יעכר דמה ולא מטמא מעל"ע ולכן כאן דתלי' בפלוגתי דתנאי וסתם משנה ר"מ משו"ה שביק רש"י מנקת: אתה לא שמעתה אלא אי וכו' אמר כן משום דלכאורה במידי דשכיחא טובא קייל"ן דלא ראינו נמי הו' ראיי' עמ"ש ש"ך יו"ד סימ' א' אלא דהכי ממנ"פ או דהו"ל לשמוע מטמאות מל"ע או דדיין וכיון דלא שמע כלל דין ור"א שמע הרבה אמר לו שמעת: משום דר"א שמותא הו' יראה דרש"י נאיד מפי' ירושלמי הו' שקבלתי משום דר"א לא אמר דבר שלא שמע מפה רבי מעולם א"כ כל דברי' דברי שמאי הם וכל החולק עלי' מחבירי' הו"ל כב"ש וב"ה