ליקוטי חבר בן חיים ז פג

ובזה יובן קצת הא דפ' במה מדליקין דפ' הש"ס דתחש שהי' בימי משה טהור הי' מדאמר קרן אחת הי' לו במצחו פי' דסמוך אמתניתן שלא תאמר קרנים שנים קאמר אבל הא מדלא הי' לו אלא קרן א' א"כ ע"כ הי' לו שיניים העליונים דלחסרוני' בעי ב' קרנים ומדהי' לו שניים העליונים לא העלה גרה לזה אמר הרי שור שהקריב אדה"ר ככה הי' לו ש"מ דבקרן א' סגי להשלים החסרון ויותר נראה דצ"ל בלאה"נ דקאמר התם לשעה הי' ונגנז מה"ת נאמר כן הלא אין חדש תחת השמש ולא נמנה תחש בדברים שנבראו בין השמשות: ועוד מה צורך לקבלה זו לכאורה י"ל ל"א מב' פנים דודאי יש מיני' תחשי' עדיין בעולם והם ידועי' או נאמר שהמה טמאים ורק אותו שבימי משה ע"ה נשתנה לשעה והי' טהור בסי' וככה קבלנו כדי לקיים הכלל שבידינו לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד והיינו דקאמר קרן א' הי' לו במצחו דהאי תנא ס"ל כר' דוסא דכל שיש לו קרנים וכו' וסגי לו בקבלתו שהי' לו קרן לחסרון שיניים העליונים שלו ומזה נדע נמי שהי' לו טלפי' או נאמר בהיפך שמין תחש הידועה מין טהור הוא בקרנים וטלפים ואותו שבימי מרע"ה נשתנה לשעה והי' טמא מטעם ידוע אצל בורא ית"ש וליתא להא דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה לבד ונפקא מיני] נמי לענין חליצה דילפינן נעל עור מנעלך תחש ולר"ת בעי עור טהורה דוקא דומיא דתחש והשתא אדרבא הא דבימי משה הי' ומייתי לזה ראי' מדלא הי' לו רק קרן א' ולהשמר מזה מסיק הש"ס מדאמר קרן א' הי' לו ע"כ לסימן טהרה אמר דא"א לומר סי' טומאה שהרי אותו שור שהקריב אדה"ר דכתי' גבי מקרין וטהור הי' ואעפ"י שאין מזה ראיי' שגם זה התחש יהי' טהור מ"מ כבר מוכח שא"א שיהי' קרן א' סי' טומאה ומדלא הו' סי' טומאה א"כ ממילא הו"ל סי' טהרה דאל"כ למאי נפקא קיבל התנא ולאיזה צורך היתה הל"מ בענין זה: ויש שיש לו טלפי' ואין לו קרנים יש לעיי' דהו"ל לעשות כלל כל הכשר לשופר כשר לחצוצרת ויש כשר לחצוצרת ופסול לשופר ומאי ניהו של פרה דפסול לשופר כבמתניתן ר"ה כ"ו ע"א וכשר לחצוצרת כתוס' ע"ז מ"ז ע"א ד"ה קרניה: ואולי משום דלא מתני לי' שפיר כיון דאשתני שמא משופר לחצוצרת כבסוף פ' במה מדליקין ודוחק דהכי הומ"ל שופר של ר"ה וחצוצרת של תעניות או של מקדש דתו ליכא למטעי מיהא הו"מ למתני עוד טובא כל החייב במ"ע שהז"ג חייב בל"ת ויש שחייב בל"ת ואינה חייב בעשה ומאן נינהו נשים ועבדים כל מנחה הטעונה שמן נקמצת ויש נקמצת ואינה טעונה שמן מאן נינהו מנחת חוטא וקנאות ולחה"פ שאינה טעונה שמן אינה נקמץ ולהפוסקי' דעבד כנעני ליתא בשבועה דאין גופו שלו למתסר גופא אבל ישנו בנדרים דמתסר חפצי הוא אלא שרבו כופו בדבר שיש בו עינה נפשו א"כ הו"ל למתני כל שישנו בשבועה ישנו בנדרים ויש שישנו בנדרים ואינו בשבועה ומאן נינהו עבדים ועוד כל שישנו בנדרי' ישנו בנזירות ויש שישנו בנזירות ואינו בנדרים ומאי נינהו קטן שהאב מדירו בנזיר דוקא ולא בשאר נדרים מיהו למ"ד מופלא סמוך לאיש דאוריי' לא מתניי' שפיר דלדידי' אין האב יכול להדירו אלא עד שיגיע לעונות הנדרי' ואותו שנה ישנו בנדרים לענין היקדש הוא ואכלו אחרים וליתא בנזיר כלל אפי' בנזירות דנפשא דהוא לאו בר עונשי' דללקי אשתיית יין ולאתוי קרבן נזירות אמנם לאידך מ"ד ק' עיי' בנזיר י"ט ע"ב ועוד כד מעיינת בי' משכחת טובא וצ"ל תנא ושייר טובא אלא דק' מה ראה רבי למשבק הני שהם כהלכה ותנא כללא שאינו כהלכה כהא דכל הכשר לדין כשר להעיד: ה"א מאי קשקשת דכתי' סנפיר בחולין נ"ג ע"א כ' תוס' בסוף הדיבור משום דקשקשת הוא דבר שהיד מפכסך בו ה"א היינו סנפיר מ' להדיא דקשקשת הקבועה מאוד ואינו נרגש ביד כשהיד עוברת עליו אע"פ שנראה למראית עיין לא הו' קשקשת: ומזה ראיי' לרמב"ן על התורה ותובא בה"ה ובש"ע דהנוטל בכלי ולא ביד אין לו דין קשקשת וצע"ק בע"ז פ' אין מעמידין ושם ביארנו בעז"ה ע"ש והנה בחולין פא"ט מ' להדיא בחי' הר"ן דה"ה אי כתיב סנפיר ה"א שהוא קשקשת וכצ"ל במהרש"א דשמעתן למה שתי' גם כי דברי' קצת מגומגמים והנה בסנפיר א"ש דהוה לן מקום לטעות משום דלפענ"ד אין דרכו של סנפיר להשיר במים כלל וגם לא לגדל אחר זמן אלא נולד עמו מיד ודלא כדמ' מפלתי וא"כ הא דכתיב אשר אין לו סנפיר לרבות אעפ"י שאין לו עכשי' ועתיד לגדל אחר זמן או שהשירו במים כדאיתא פ' אלו ט' זה לא שייך בסנפיר וא"כ הי' ק' אין לו פי' דדרשי' מיותרא דיו"ד עת"ח וע"כ הי' לן לומר מאי סנפיר קשקשת אבל אי הו' כתיב קשקשת והו' טעי' סנפיר זה ק' קצת לאמרו.