ליקוטי חבר בן חיים ז פב

לילה מבכל עת ע"כ להכשיר נמי סומא וכ' הר"ן בחי' בשם רמב"ן דלתחילת דין נמי סומא כשר משום כיון דעכ"פ בלכל מראה עיני הכהן לא מפסל סומא לדון דלענין מראה עיני' לא מקשינן ריבי כמוכח מבכל עת וא"כ נהי דלילה מפסל לדון תחילת דין מביום הנחילו מ"מ סומא לא מפסל מהך קרא דאם ממעט לילה ולא ממעט סומא ע"ש ובזה נ"ל ליישב מ"ש רמב"ם דילפינן היקישא למפסל תחילת דין בלילה ומ"מ בסוף דין מכשיר מבכל עת עיי' בהלכ' עדות וכ' בכ"מ דלא רצה רמב"ם למילף מביום הנחילו את בני' משום דקייל"ן דצריכא קרא לדר"י אמר רב שלשה שנכנסו לבקר את החולה ע"ש ומקשי' העולם עכ"פ ק' אהש"ס דסנהדרין מ"ט לא אמר נמי לרבנן כן וי"ל דס"ל להש"ס התם כס"ד בב"ב קכ"ח ע"א דלא בעי תחילתו וסופו בכשרות או ס"ל נמי כמסקנא דהתם אלא ס"ל דדיינים לא ילפי' מעדות ולא בעי תחילתו וסופו בכשרות כמ"ש תוס' בשמעתן וא"כ ע"כ ס"ל לר' יוחנן דרבנן לית להו היקישא כלל וילפי תחילת דין מביום הנחילו דאי ס"ד מהיקשא ילפי' וכרמב"ם א"כ ק' סומא בא' מעיני' נמי לפסול מהיקשא דא"ל לעיל דהוא נגד הסברא דאם יפסול לתחילת דין יהי' נמי פסול לגמ"ד משום תחילתו וסופו בכשרות ובעדות כשר סומא בא' מעיני' וסופו בלילה ז"א דסוגיא דהתם ס"ל דלא בעי תחילתו וסופו בכשרות וא"כ נימא דסומא בא' מעיני' פסול לתחילת דין כמו לילה ובגמ"ד שניהם כשרים ואע"כ צ"ל כתי' הרמב"ן דנפקא לן לילה מביום הנחילו ומזה לא אמעט סומא וא"ש: אמנם אנן סמכינן אתלמודא דב"ב קי"ג ע"ב וקי"ד ע"א דמבואר דקייל"ן להלכתא הך דשנים שנכנסו לבקר מביום וקייל"ן נמי כר' יוחנן דמתני כר"מ ואנן קייל"ן כרבנן וע"כ צ"ל דנפקא להו פסול תחילת דין בלילה מהיקישא וגמ"ד כשר מבכל עת וסומא כשר משום שהוא נגד הסברא וכשר נמי לתחילת דין כי היכא דלהוי תחילתו וסופו בכשרות דגם גבי דיינים בעי תחילתו וסופו בכשרות דלא כתוס' בשמעתן אלא כתוס' ב"ב מ"ג ע"א ע"ש ובזה יתישב גם סתירת רש"י דשמעתן עם רש"י סנהדרין וק"ל: והנה יש נפקותא רבה דלמאי דנפקא לן מביום י"ל כהסמ"ע דלילה כעין יממא כשר ולמאי דנפקא לן מהיקישא לנגעים והם נפקא מלי ולא לאורי פסול גם לאור הנר ועמ"ש ר"פ ראוהו ב"ד מה שק' משם אהסמ"ע ולפי הנ"ל י"ל ואין להאריך וק"ל: דף נ"א ע"א המפקיר כרמו וכו' כ' תוס' תרתי שמעת מיני' נ"ל דהנה במתניתן דפאה רפ"ד ילפינן מתעזוב שהם יבוזו ולא יחלק להם והיינו מדשני קרא בלישנא דנהי דלא הו"מ למכתב לשון נתינה משום הא דחולין קל"ד ע"ב מ"מ הו"ל למכתב והי' ומ"ש דכ' לשון עזיבה ע"כ למדרש מיני' הנח לפניהם והם יבוזו והשתא כיון דכ' בפרשה תעזוב א' באמור וא' בקדושים כפי' רש"י בחולין ובדוכתא טובא א"כ חד לגופא וחד למפקיר כרמו וחד דשני ולא כתיב יהי' להנח לפניהם והם יבוזו ואידך שינוי דקרא למדרש מיני' או כרבא או כאביי: ולפי"ז צ"ל דרבנן דר' ישמאעל אליבא דרבא דלית להו תרתי שמעת מיני' צ"ל א' מתרתי או דלא דרשי כלל הא דשני בלישנא למכתב תעזוב ואה"נ דלית להו סתם מתניתן דהנח לפניהם והם יבוזו או אית להו ודרשי' אידך תעזוב לדב"ש דמתניתן דפאה רפ"ו המפקיר לעניים הפקר ומפקי' לה מתעזוב ע"ש בפי' הר"ש ויה' איך שיהי' לית הלכתא כהני רבנן והשתא א"ש דפסק הרמב"ם כר' ישתאל ועיי' בכ"מ שנדחק והא"ש: דף נ"א ע"ב כל שיש לו קרנים יש לו טלפים עיי' ר"ן בחולין פ' אלו טרפות פ' כר' דוסא מסתם מתניתן דהכא וצ"ל דאע"ג דסתמא דהכא לאו גבי הלכתא דדינא מתני כדלעיל נו"ן ע"א ס"ל להר"ן דהיינו לגבי סתם מתניתי אמרינא דתני גבי הלכתא דדינא משא"כ נגד רבנן דברייתא עדיף סתמא דהכא וס"ל לכן כפי' רש"י ולא כפי' המשנה להרמב"ם ופי' ר"ת דהתם דא"כ אתי' מתניתן אפי' כרבנן אלא ס"ל כפי' ריב"ן דמייתי התם תוס' והוא פשיט: ומזה הק' ר"מ רבק"ש בשם מהר"ם קראשניק אמ"ש הר"ן בר"ה דאין תוקעין בשופר של בהמה טמאה הא לדידי' לא משכחת לי' דכל שיש לו קרנים וכו' כן הוא בפלתי סי' ע"ט ועיי' מג"א הל' שופר ותי' בבאר הגולה שם דמשכחת בטהורה הנולד מן הטמאה דיש לה קרנים וטלפים וטמא: ובפלתי תי' דמתניתן קרנים כקרני חיה קאמר אבל קרני בהמה משכחת לי' אפי' בלא טלפי' וזה דוחק ועיי' היטב במ"ש בתשובת, חו"י סי' כ' שדברי' תמוהי' ולא ראה דברי הר"ן בר"ה הנ"ל: קרנים יש לו וטלפי' אמרו הטבעי' כי בעלי חי' שאין להם שיניים העליונים שהם המה בעלי מעלות הגרה להם הוציא הטבע הקרנים במקום שיניים העליונים ועיי' בזה בס' שערי שמים לאבא של רשב"ג