ליקוטי חבר בן חיים ז פ

אתה לשכינה ומכש"כ לסנהדרין א"כ ה"ה בנו רשב"ר וי"ל דר"ח ס"ל דאה"נ דהוא אינו ראוי' למנותו בקביעות רק באקראי בעלמא כמ"ש תוס' לחד שינוי וזה סברת יש פוסקי' דמייתי רמב"ן בשמעתן דס"ל חלל כשר לדין ד"נ ורק למנותו בקביעות פסול אבל באקראי בעלמא כשר: חדא לאתוי גר בכה"ג לח"מ סי' ז' הק' משמעי' ואבטליון שהי' גרים ממש כמבואר בהקדמת הרמב"ם והם הי' נשיאי ישראל ע"ש מ"ש דקבלי עליהם ופי' התומים דקבלת המלך מהני אפי' לנפשות ע"ש והדבר תמוה א"כ איך אמרינן בקידושין ע"ו כל שהחזקו אבותי' משוטרי רבי' וכו' וק' דלמא קבלו המלך עלי' אבל לפענ"ד דקודם הלל לא הי' הנשיאים והאב ב"ד אותם שהי' ראשי סנהדרין אותם הי' ממשפחת בית דוד אע"ג דלא הי' גדולים בתורה וכמו ריש גלותא בבבל שרובם לא הי' גדולים אדרבא מצערי חכמי' הי' ובני ביתם לא מעלי ותחתיהם הי' מתמנים ראשי ישיבות שהי' גדולים בתירה והי' כפופות לר"ג וע"ד הפלא אמרינן בגיטין שאני ר"ה בר נתן דמיכף הי' כייף לרב אשי שר"ה הי' ר"ג והי' צדיק גמור והי' כייף לרב אשי אבל אידך לא הי' לומדי' כ"כ ולא כייפו לת"ח וה"נ בא"י הי' בנשיאים ע"ד הללו ואינהיגו בני בתירה ענוה יתירה והורישוהו להלל תורה וגדולה במקום א' וכן הי' אז לכל זרע הלל אבל לא לפני זה תדע דהא כי חשיב בפ' אין דורשין הזוגות דפליגא בסמיכה אמאי לא קחשיב נמי בני בתירה שהי' לפניהם שמהם קבל הלל נשיאותו ואין לומר דלמא אינהו לא הו' פליגא בסמיכה הא קחשיב התם אפי' מאן דלא פליג ע"ש ועוד הא באבות לא קחשיב לבני בתירה כלל במקבלי ממי קבלו ומי קבל מהם אע"כ לא הי' מגדולי התורה אלא ראשים ע"פ מלך או שהי' מזרע דוד ואינהו הי' נשיאים בהרבצת לא לחק ומשפט והיינו דאמרינן ר"פ אלו דברים מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם תרי מילי הוה ולשניהם זכה הלל משא"כ אותן שלפניהם וקרוב לזה נוטה דעת התומים אלא דלא נחית למ"ש והמעיין יבחר: דקאתי מטיפה פסולה מלשון זה מ' לי' לתוס' דמיירי באמו גוי דאלו אמו מישראל טפה כשירה מקרי דמקוה טהרה היא לו והנה מבואר בתוס' יבמות דלאו דוקא אמו מישראל אלא מכש"כ אביו מישראל ואז לא בעי אמו מישראל אבל דעת הרבה פוסקי' אינו כן אלא דלא מהני אביו בלא אמו ע"כ ועיי' היטב מ"ש והאריך בכה"ג לח"מ סי' ז' הנ"ל ובזה הבנתי תרעומות השבטים הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז יהרג נשיא שבט מישראל ובא הקב"ה ויחסו בן אלעזר בן אהרן הכהן פי' הם טענו כיון שהי' נשיא שבט ש"מ שהי' מיוחס ממש מאביו ומאמו וא"כ פינחס שאין אמו מישראל שהרי אבי אמו פטם עגלות לע"ז לא יתכן אלא לדין כיוצא בו וכמש"כ תוס' גר דן גר חבירו אבל להרג נשיא שבט מיוחס מי נתן לי' רשותא ואע"ג בל"ז נ' אפילו לגר כמותו אינו דן מ"מ אמרי כן על צד ההפלגה דחפי' לד"מ אינו ראוי' לדין אתו מכש"כ להורגו א"כ בקנאי' פוגעין לא בעי למידיינהו ומ"מ לא פשיטא להו דלא גרע מדיני ממונות ומשו"ה בזוהו ובא הקב"ה להוציא מלבם ויחסו אחר אביו לומר כיון שאביו מישראל תו לא איכפת לן ועוד כבר כתבנו לעיל דבלאה"נ לא איכפת לן במה שהי' קודם מ"ת דבשעת מ"ת הוכשרו כולן כנ"ל באריכות: אימא לא צריכא עמ"ש תוס' שיטת רש"י דדוקא לד"נ בעי אמו מישראל אבל לא לד"מ וק' א"כ אמאי אמר דרב מרי בר רחל אמו מישראל ומאי נפקא מיני' הא רבא לא הוה דד"נ וי"ל דס"ל לרש"י כהסוברי' דעדות איסורי' דד"מ כגון גיטין וקידושין וכדומה הו"ל כד"נ כמ"ש ב"י פלוגתתם בח"מ סי' למ"ד מחידוש ב' ע"ש והה"נ לענין דינים וממוניהם כצ"ל: צריכא לכאורה נ"ל פשיט דאפי' לפמ"ש תוס' לקמן לחד שינוי דאשה כשירה לדין מאשר תשים לפניהם מ"מ לד"נ פסולה דלא יוכל להכחיש ילפותא דשבעים איש כתיב גבי סנהדרין וכתיב וישארו שני אנשים עיי' בירושלמי ר"פ שבועות העדות ועיי' בחי' שם וס"ל להירושלמי דליכא למדחי שאני התם משום שכינה דודאי אשה ראוי' להשראת שכינה וז' נביאות יוכיחו וע"כ משום דפסולה לסנהדרין וא"כ הומ"ל לאתוי אשה דכשירה לד"מ ופסולה לדנ"פ אלא דפשיטא לי' דמיירי מפסול משפחה דשייכי הך מתניתן למתנית' דסנהדרין וק"ל: ובזה נדחה מ"ש לעיל דכל הכשר לשכינה כש"כ דכשר לסנהדרין דאשה יוכיח דכשירה לשכינה ופסולה לסנהדרין ואי נימא דאינה ראוי' כלל לד"מ נמי לק"מ אבל אי נימא כשירה לדון רק משום מעלת סנהדרי' לא חזי שפיר נדחה מ"ש לעיל ועמ"ש בסמוך אי"ה: כל הכשר לדין כשר להעיד עיי' ב"ק פ"ח ע"א יליף פסול עבד לעדות מפני שאין אח במצות כבה