ליקוטי חבר בן חיים ז ז

טעם דהרגשה שייך גם אצלה ומש"ה נאדו מהך תירוצא ומשני משום איתא מעיקרא הו' אתי דזה לא שייך במוך וגם פו"ר נמי לא שייך גבה ובדין הו' דתה' טמאה: המדלה עשרה דליים עיי' היטב לשון הרמב"ם דפי"ז מהל' אבות הטומאה הו' תמוה וכל דברי כ"ת אין להם שחר ועלה ברעיוני לומר דס"ל לרמב"ם ז"ל דספק אם הו' השרתן בכלי או בדלי הו"ל ספק טומאה צפה על פני המים וטהור אך אם יש לו אוגנים א"כ אין בה ספק טומאה צפה דוקא אי הטומאה ודאי צפה וספק נגע זהו טהור אבל ס' אי הו' צפה או לא זהו טמא לכן אי יש לו לדלי אוגנים אפשר נתעכב השרתן אחר המים וספק אי הו' צפה או לא הי' צפה זו ספק טומאה משום דאדם אוחז הדלי בידו והו"ל בידי אדם זהו דין הדלי אך שאר הכלים לא תליון בזה דאם נטהר הדלי ממילא כל המים טהורים ז"א דכן מצינו במשנה פו' דטהרות המסיכן ברהי' עיי"ש וה"כ אין זה תלי' בזה וא"כ הי' ראוי לטמא כל הכלים אלא משום שהכלים אין בהם דעת לשאול אלא מ"ש אח"כ המערה מכלי אל כלי, א"א לישבו לפ"ז צ"ע א"נ מיא לא קפיד עלה ונ"מ בין הני לישנא יין ושמן דשתקי וקפיד נמי עלי' כמו פירי וק"ל: דף ד' ע"א כי פליגא חזקי' ור"י ה"ק תוס' מראוהו חי מבערב ולענ"ד דבתשו' נב"י יהיב ב' טעמים על ראוהו חי מבערב א' כיון שבאותו מקום בעצמו ראוהו ע"כ ליכא למימר כאן נמצא מת וכאן הי' מת מעולם שהרי ע"כ שעה אחת הי' חי כאן כשראוהו חי מבערב, עוד טעם אחר משום שנגע ב"א בלילה ולא ידע מני הרי כבר נסתפק הנוגע בעצמו אי טהור אי טמא הו' ויצא מחזקת טהרה שלו משא"כ בשראוהו חי מבערב הרי כשנוגע בו הרי החזוק עצמו לטהור כמו שהי דמסתמא עודנה חי כמו שראוהו לכן השתא נמי דנמצא מת מוקמינן האדם בחזקת טהרה ע"ש ונפקא מינה בין הכי תרי שינויה דנב"י הנ"ל הי' לתי קמא בעי דוקא חי באותו מקום ממש ולשינויי בתרא מהני אפילו במקום אחר והא"ש דחזקי' ס"ל משו"ה מטמאי התם ברה"י דמיירי בראוהו חי במקום אחר ומ"מ ברה"ר טהור כשינוי בתרא דנב"י הנ"ל אבל הכא בקופה דבמקומה הי' ובדקנוהו משו"ה טהור ור"י ס"ל התם נמי בראוהו חי באותו מקום דוקא ואפ"ה ברה"ר טמא וה"נ דכותי' ובמקום מציאתן דטעם משום כאן נמצא וכאן הי' עיי' פ' המדיר בסוגי' דמומין דברשות אבי' אמרינן כאן נמצא וכאן הי' כבר מאז קודם ארוסין ובנמצא ברשות בעלה אמרינן כאן הו' דנמצא וכאן הי' ולא ברשות אבי' והן הנה ב' חזקות הנזכרות פה שעת מציאתן הו' כמומין בבית אבי' ומקום מציאתן בבית בעלה ולזה כיון רש"י בד"ה טהורה ולטמא וכו' אלמא כל הטומאות כשעת מציאתן וקס"ד דה"ה למקום מציאתן וכו' פי' כאן דמשורש אחד יצא ב' חזקות א"כ ס"ד דה"ה מקום מצאתן ועיי' מה שכ' בסמוך אי"ה: והתנן נתן הככר על גבי הדף יל"ד אין זה מדרך הש"ס כיון דאין קושי' והתנן תלי' בקו' ראשונה של מחט ושרץ שרוף ואותה הקו' נדחת בוכ"ת א"כ למאי מייתי לי' ש"ס כלל וי"ל דידע שפיר לחלק ולומר דגבי קופה ליכא אלא חדא חזקה הייני כ"נ בשעת מציאתן אבל חזקה דמקום מציאתה מנגד לזה, אך משא"כ גבי מחט ושרץ שרוף תרווייהו איתנהו המקום ושעת מציאתן ומש"ה נבון בתרומה בין בתרומה בין בקדשים דין ה' שי' טהור לגמרי וזה ממש קו' התוס' ד"ה ומי תלינן אלא שזה דוקא אי אמרינן בקופה תלינן מן התורה בין בתרומה בין בקדשים א"כ י"ל דחילוק זה ה' מה"ת דבתר חדא חזקה לא אזלינן בתר תרי חזקה אזלינן והכא א"ל לרבא בערובין ל"ב ע"א וא"כ כיון דמדאורייתא הי' א"כ ק' מככר מה תאמר שאני ככר דחולין הו' כמו שכ' תוס' ד"ה שכל וכי' משא"כ בקופה מיירי דוקא בקדשים וטהרת תרומה וכמש"כ תוס' ריש מכלתין א"כ ע"כ תאמר מה"ת סגי' במקום או שעת או מקום ורבנן עבדי מעלה לתלית א"כ ק' ממחט ושרץ דבדרבנן אין לחלק בין חדא לב' כיון דעשו מעלה על דין תורה וסברה זו כ' פנ"י פ' כל הגט גבי נתנה בחזקת שהוא ע"ש וא"ש וק"ל: ככר ע"ג הדף כ' תוס' וז"ל וי"ל דפריך אי בשום מקום וכו' פי' לפירושם כיון דככר שע"ג הדף מצי ליפול ואם נאמר דאזלינן בתר מקום מציאתן חל השתא להקל משום שאין בו דעת לשאול ע"כ צ"ל דבמקום מציאתו הו' סברה מעליא כמו מצי ליפול דככר דאז הוה ספק שקל ומפני שאין בו דעת לשאול אזלינן להקל כך צ"ל וא"כ בקופה דאין ס' מתנגדת הו"ל למיזל בתרה לגמרי כיון דמוכח דס' מעליותא הי' וק"ל: ואר"א לא נצרכה אלא למקום מדרן פי' התוס' שהדף במקום מדרן כ"כ לפמ"ש בד"ה שאני אומר דמוכחא מילתא שאדם טהור הורידו בכונה לתקנתי' והייני ע"כ משום שהדף העליון הי' מדרון ועלול הככר ליפול ע"כ לתקן זאת בא אדם להסירה וא"כ מה חידש לן ר"א ועוד דהכי הול"ל לא שנו אלא במקום מדרון אע"כ בא ר"א להוסיף שגם הדף נמי מדרון ומייתי לי