ליקוטי חבר בן חיים ז עח

וא"כ לאותה סברא אי אירע כן במיאון אמרינן ממאנת דספיקא דרבנן לקולא ואפי' אי נימא דלקולא לא אמרינן אפי' בספיקא דרבנן מ"מ משכחת לה בס"ס כגן שלא נודע לנו שהיגיע לכלל שנותי' להר"ן בחי' דפליג אהר"א וס"ל דאפשר שיבוא העליון קודם שנותי' וא"כ הו"ל ס"ס ספק לא היגיע ואת"ל היגיעה דלמא לא אתא ב' שערות כיון דלא אשכחי' והי' ראוי' שתמאן אלא דרבנן ס"ל א"א כלל שיקדים עליון לתחתון ולא הו"ל ס"ס אמנם בשעת הדחק הוה סמכי' כר"מ יחיד כנגד רבים בדרבנן מיהת היינו בלא בעל וקמל"ן הלכה כרבנן לגמרי ואפי' בשעת הדחק ולא עבדי' כר"מ וא"כ מאי קושיא פשיטא וצע"ג: גם יש לעיין בכל זה בהני כללי דכייל בערובין מ"מ עיי"ש מ"ש תוס' בע"ז ז' ע"א ד"ה פשיטא גם שם יש עיון מקום בזה: אמר ר' יודא לאתוי ממזר פי' רש"י שפסול לדיני נפשות משום דכתי' כולך יפה רעיתי ומום אין בך וצ"ע דהתם בסנהדרין דחי' לה הש"ס דלמא מום ממש קאמר ומפיק לי' מאתך ע"ש וי"ל דהתוס' הק' שם דלמא אתך בדומה לך נמי להכי הוא דאתי שיה' נקיים ממום ולא לענין יחוס ע"ש וס"ל לרש"י דהש"ס אה"נ קאמר דאתך אתי לכל הפחות לנקי ממום ואייתר קרא דשלמה דכולך יפה רעיתי ואיהו נמי מעיקרא אקרא דתורה סמך אדאתך וא"ש פי' רש"י דשמעתן ודוחק דקרא דשיר השירים לא תורה היא אלא שבחא דכנסת ישראל קמסדר: א"נ י"ל כך דצ"ל הא דפריך התם דלמא מום ממש הא ע"כ מיעקרא לא נעלם זה מעיני הש"ס דפשיטא דקרא מום ממש קאמר ואלא מדכפלי' קרא למילתי' ואמר כולך יפה רעיתי ומוסיף עוד ומום אין בך והיינו הך אע"כ לטפוי' אתא שיה' נקוי משפחה וא"כ מאי פריך וי"ל דבסוטה ל"ו ע"ב פליגא בקרא דכתיב גבי מרע"ה בפ' שמות והנה נער בוכה מר ס"ל קולו כנער וא"ל ר"י א"כ עשית למרע"ה בעל מום ובחי' תורה כתבתי דלת"ק ס"ל כמ"ש בירושלמי דפסחי' גבי בג' כיתות הפסח נשחט דנתן הקב"ה כח בקולו של מרע"ה שיה' הולך מתחילת מתנה ישראל עד סופו ע"ש וזה רמז ליה הקב"ה בתחילת לידתו שיה' עתיד להשמיע קולו לרבים שלא כדרך הטבע וא"כ אין גנאי ומום למרע"ה וא"כ י"ל קרא כפל למילתי' ואמר כולך ופה רעיתי ומום אין בך לומר דאעפ"י שאין זה כלל מוכח שאין בך מום שהרי מרע"ה בעצמו הי' בו מום שקולו עבה מ"מ היינו יפיפיותי' ולכן מדייק כולך יפה ומום אין בך המבטל יופי שלך אלא אם נמצא בך מום ע"ד נס אינו אלא ליפותך וא"כ המקשה הק' שפיר דלמא מום ממש וכר' נחמי' וא"כ יפה השיב לו המתרץ מאתך בדומין לך והשתא אין לומר בדומין לך בלא מום דהא השתא קיימי' לר"נ דמרע"ה גופא הי' בעל מום אלא לגבי דידי' לא הי' מום אדרבא למעליותא הוא אבל מ"מ אם יהי' הזקנים בדומה לו ולהם מום יחשב ומה"ת לומר כוותיך עייל שלמים לא תעייל עיי' פ"ק דע"ז בסוגי' דאתך נמצא ממנ"פ לר"י דקייל"ן כוותי' דלא הי' קולו כנער עיי' רמב"ן על התורה פ' שמות לא מוכח מידי מאתך דאיכא למימר בדומה לך בלי מום כקו' תוס' מ"מ לדידי' מוכח שפיר מכולך יפה מדכפלי' קרא למילתי' ש"מ לפסול משפחה אתיא והיינו דפי' רש"י דשמעתן דנפקא לן מכולך יפה והש"ס דסנהדרין רוצה ליישב גם אליבא דר' נחמי' דסוטה הנ"ל וק"ל: ואע"ג דרש"י בחומש בפ' שמות מפרש כר' נחמי' אין זה קו' כידועה אלא דעדיין צלע"ג מ"ש תוס' דלמא אתך בדומין לך לענין מומין מ' דפשיטא להו דלא דומה לכל מילו קאמר אלא דוקא בדבר א' ומשו"ה הק' דלמא לענין מום קאמר וכן בדין דודאי א"א שיהי' דומי' ממש למרע"ה דא"כ תאמר דגם לענין רוה"ק ונבואה יהי' דומין וזה א"א אפי' בענוה ויראת חטא א"א שהרי אפי' נבוני' לא אשכח אלא ע"כ במילי חדא קאמר כצ"ל בכונת תוס' וא"כ לפי"ז אכתי ק' דלמא בדומה לך שיה' עכ"פ אמו מישראל מנל"ן דבעי ייחוס הראוי' לכהונה כלל: בשלמא הא לא ק' דלמא לא אתיא אלא למעוטי או גר או ממזר ומנל"ן למעוטי ישראל חלל דאיכא למימר דחד טעמא אית להו כיון שממעטי' גר שאמו מישראל או ממזר דתרווייהו אתך ממש קרינן בהו ורק שאינם מיוחסים א"כ ה"ה חלל אבל הא ק' באמת שלשתן כשרי' ולא ממעט אלא גר שאין אמו מישראל ולא מבעי' למ"ד פ"ק דחגיגה כללות נאמרו בסיני ולא פרטות נמצא שלא נאמר פ' מקרב אחיך תשים עליך מלך עד משנה תורה א"כ פשיטא שהוצרך לומר אתך שלא יתמנה גר שאין אמו מישראל אלא אפי' למ"ד כללות ופרטות נאמרו מסיני מ"מ פרשת מינו המלך לא נאמרה שהרי קודם יתרו לא צוה הקב"ה על מוני' השופטי' כלל כדי שיזכה יתרו ויכתבו פ' זו על ידו כידועה והנה קודם שחטא מרע"ה לא הי' שום הו"א שלא יכנס מרע"ה לארץ ישראל רק