ליקוטי חבר בן חיים ז עג

כנ"ל מיהו טעמא בעי מה דקדקו בזה לגרוס יביאו אקרבי ולא תביא ראי' הי' בעצמה בשלומא אי גרסי' יביא ראי' אפשר לומר אורחא דמלתא שהיא לא תביא ראי' על עצמה או קרובה לא יביא ראי' וטוב לה להתייבם מלומר שהיא איילונות וטב למיתב טן דו מלמיתב וכו' אבל אי גרסי' יביא ק' ואפשר דקמל"ן דאפי' הקרובי' הטועני' ברי שהי' בת כך וכך מ"מ צריכין להביא ראי' עדים כשרים והם אינם נאמנים על זה דבעי' לזה עדים כשרים וכ"כ הרמב"ם וכ' ה"ה דנפקא לן מש"ס דקידושין ס"ג ע"ב דאפי' האב אינו נאמן אלא לקרבן ולא למלקות ולעונשין וה"ה ליבום וחליצה ע"ש ולפי הנ"ל יש מזה רמז במתניתן: ורמינהו א' לי' בן ט' שנים ויום א' וא' לי' בן עשרים וכו' ויש להקשות דלמא ברייתא אתיא כמ"ד דשלימות בעי מעל"ע ועשרים שנה דבריי' באינם שלימות תדע שהרי בן ט' הזכיר יום א' ובבן עשרי' לא הזכיר יום א' וא"כ ל"ל לתרץ לרב ולאוקמא מתניתן בסימני סריס תיפוק לי' דלדידי' בלא"ה איכא תנא דבעי מעל"ע ומשנתינו כמ"ד דלא בעי מעל"ע כמסקנא דשמעתן וא"כ מדוע לא תי' כנ"ל וי"ל דע"כ ליכא למ"ד דלא בעי מעל"ע אלא למסקנא דמיירי שצמחו סי' סריס וס"ל דתוך זמן כלאחר זמן לגבי סי' סריס אע"ג דגבי שערות לא קייל"ן הכי מ"מ אפשר דגבי סי' סריס אמרינן כן להך מ"ד אבל להס"ד דלית לי' סי' סריס אין שום סברא דלא נצטרך מעל"ע ולפי אותה הה"א הא דקתני מתניתן בת עשרים ולא קתני יום א' כבאידך ע"כ משום דזמנו הוא בן ט' ויום א' והיינו בן עשרים שנכנס לה יום א' שפיר פריך מברייתא וע"כ הוצרך לתרץ שנולדו בו סי' סריס וממילא שפיר איכא למימר בן עשרים כפשיטא ולענין סי' סריס נמי תוך זמן כלפני זמן ומב"ב הנה אין ראי' דגם לענין סי' אמרינן כלפני זמן דאפשר דהתם לענין למכור בנכסי אביו ושדרבנן הוא: עד רוב שנותא כ' תוס' ומכאן ואילך גדול הוא יראה דרצונו בזה דאע"ג דפליגא רב ושמואל אי נעשה גדול למפרע היינו בשנולדו בו סי' סריס הוא דאית לי' לרב דאמדי' אי לאו דהוה סריס והי' מביא שערות מסתמא הי' מביא כרוב עולם משמלאו י"ג שנים ויום א' ונמשה גדול למפרע ושמואל ס"ל דלאו רובא מעליא דאית לן חזקה דרבא לענין מיאן ולא לחליצה וכדלקמן מ"ח ע"ב משא"כ בזה שגם סי' סריס לא באו בזמן שהרי המתין עד ל"ה שנים והרי נפיק נמי מרוב סריסי' גם רב מודה שאינו נעשה גדול למפרע אלא מכאן ואילך ובזה זכינו להבין טעמו של הרמב"ם שפסק התם כשמואל דהשתא הוא דנעשה ולא למפרע ובנב"י בחלק א"ע דחק בזה הרבה ולפי הנ"ל א"ש משום דקייל"ן חזקה דרבא למיאן ולא לחליצה וק"ל: שיצאו ממנו למ"ד יום הרמב"ם מפרש לי' שחסר ממנו למ"ד יום פי' שהי' בן י"ט וי"א חדשים שלמים וחודש אחרון חסר ס"ל דשלושים ימים האחרונים של כל שנה ושנה שלאחריה נגררים בתר שנה הבאה וה"נ ס"ל לענין שני ערלה עיי' במס' ר"ה ט' ע"ב בסופו שם פי' רש"י אם נטע פחות מלמ"ד יום לפני ר"ה לא עלתה לו עד ר"ה הבאה ומשמע דאותן פחות מלמ"ד נטפלים לשנה הבאה וכן פי' הרמב"ם והאריך בזה בטורי אבן בדברים נכונים ע"ש וה"נ דכוותי' שנה האמורה בקדשים וכו' שנתם שלו וכו' הק' בטורי אבן במס' ר"ה ט' ע"ב והא ל"ל קרא תיפוק לי' מדכתיב יהי' לומר דמחשבי' שעות ש"מ דבעי שנה שלימה ונכנס בדחוקי' ולפענ"ד למ"ד למ"ד יום לפני ר"ה עלתה ואותן למ"ד יום קמל"ן קרא דמחשבי' שעות לכן בעי שנתו וא"כ ממילא לק"מ נמי לאידך מ"ד דס"ל יום א' בשנה חשוב שנה ולדידי' אפי' נולד רגל אחד לפני ר"ה עלתה לו שנה מ"מ לא הו' ידעינן הכא מדכתיב יהי' לשעות דמחשבי' שנתו ולא שנות עולם דמנל"ן להוציא חידוש כולא האי דלמא למ"ד יום קמל"ן דהכא לא סגי ביום א' אלא בלמד יום עם השעות ועוד בלאה"נ א"ש לענין ז' דהרצאה בעי שעות דוקא לכן אצטרך שנתו ולק"מ: אבל אי ק' הא ק' מ"ש תוס' בערוכין וכו' ל"ל שנתו תיפוק לי' דלא משכחת שום תמיד בר"ה שהכל י"ה עברה שנתו ותי' דסד"א דלא בעי מעל"ע פי' דלא הוי ידעינן שעות וק' הא שעות מיהא נפקא לן ע"כ צ"ל כמ"ש הטור אבן הנ"ל דה"א י"ה אתמיד האי ולא אשעות שלפניו אלא אתמיד שלפני פניו ודוחק אמנם לפי שיטת הרמב"ם דלעיל א"ל דה"א דנהי דלא מחשבי' לשנות העולם דע"כ לא משכחת שום קרבן בר"ה מ"מ שנתו של עצמו עלתה לו אחר י"א חדשים שלו כמו שנת העשרים הנ"ל לכן אצטרך שנתו שיהא תמים ואצטרך נמי יהי' דמחשבי' גם השעות: והשתא לפי"ז צ"ל הא דבערכין וכל הנך ליכא אלא חד קרא דאזלינן בתר שנתו ואמאי לא נימא דבי"א חדשים סגי בשלומא בקדשים מוכח דבעי י"ב חודש שלמים מדאצטרך קרא כלל דבלאה"נ נידע יא"ח דאל"כ לא משכחת קרבן בר"ה אבל בשארי שנים מנ"ל וצ"ל דילפינן שנה שנה מקדשים בשלומא אי לא