ליקוטי חבר בן חיים ז עא

בעלה מפיר לה ממנ"פ לשון ממנ"פ אינה מדוקדק וי"ל דרשב"א ביבמות הק' האיך יפר לה ומספי' לה איסור בידים ועיי' מ"ל סוף הל' מאכלות אסורות ולפענ"ד לפמ"ש תוס' פסחים פ"ח ע"א ד"ה שה לבית אבות וכו' דלא אסר אלא דומיא דנבלה ושרצים דאיכא חינוך מצוה שרי וא"כ ה"נ איני דומה לנבילה ושרצים דאיכא חינוך מצוה דהנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאילו מקריב קרבן עלי' ומצוה להפר ומשו"ה מותר להפר לה אמנם זהו אם הוא נדר מה"ת אזי המקיימו כאלו בנה במה אבל אם הוא רק מדרבנן אבל מן התורה אינו אלא דיבורא בעלמא אין מצוה בהפרה אלא דלפי"ז אין כאן איסור דאתו נישואין דרבנן ומבטל נדרים דרבנן והא"ש ממנ"פ אי דרבנן ואז אין מצוה בהפרה נגד זה דרבנן ודרבנן הוא ואי דאורייתא א"כ הא אין ב"ד מצווים להפרישו וא"כ היכא דאיכא חינוך מצוה נחתינן חד דרגא ומספי' לי' בידים אפי': כדר"פ כ' רשב"א ביבמות יש גורסי' אלא כדר"פ וס"ל דעדיין צריכין לשנוי קמייתא פי' דוקא הבעל יכול להפיר ולא אחר אפי' נדריה על דעתו ובעל נמי אינו מיפר בקודמין משום דר' פנחס דכל עצמו לא התירה תורה אלא משום שנדרה על דעתו ושהוא בעלה ומה שהי' קודם נישואין לא הי' על דעתו ולכן הכא בקטנותא הו"ל קטן אוכל נבילות ובגדילתה יכול להפר בקודמין שהרי הוא עתה בעלה וגם שעבר נדרה על דעתו כצ"ל דברי הגורסי' כן אלא דלדדהו ק' קו' תוס' אר' יוחנן ור"ה ומ"ש תוס' דלמסקנא א"ש ליתא דהא אכתי צריך לקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוים להפרישו וי"ל דהא בנזיר כ"ט ע"ב פליגא תנאי אי הלכה הוא בנזיר או לחנכו במצות ומסיק ש"ס דפליגא במופלא סמוך לאיש נמצא דר"י אתא כתנאי ממנ"פ אי במ"ש הלכה הוא בנזיר או מ"ש מופלא סמוך לאיש דאורייתא אלא מ"מ לק"מ אר"י לימא כתנאי משום דזיל הכא קמדחי לי' ולא אתברר לן טעמא לפלוגתתם דהני תנאי דהתם ואפשר משו"ה מסתפק ר"י אי ב"ד מצוין להפרישו או לא דאי פליגא בהכי תנאי במופלא סמוך לאיש א"כ נימא דהך ברייתא אתיא כמ"ד מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא וב"ד מצווין להפרישו אך אי פליגא בהלכה הוא בנזיר ודכו"ע מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא מוכח מהך ברייתא דאין ב"ד מצווין להפרישו וק"ל: וכן י"ל לר"ה וכו' שייך לכאן וכן י"ל לר"ה דמצי סבר בפשיטות דפליגא הכי תנאי במופלא סמוך לאיש וא"ש דהרמב"ם לא מייתי הך ברייתא דתנוקת דס"ל דאתיא כמאן דאמר מופלא ואנן קייל"ן דאורייתא: והנה הרמב"ם פסק מופלא סמוך לאיש דאורייתא ופסק נמי דאב יכול להדירו עד שיביא ב' שערות והוא נגד ש"ס דנזיר שם והרגיש בזה הלחם משנה ולפענ"ד ס"ל לרמב"ם דסוגי' דנזיר למ"ד אין ב' ידים זוכות כאחת א"כ א"א שידירו האב כשיכול הוא בעצמו להדיר א"ע אך אנן קייל"ן נערה הי' ואביה מקבלין את גיטה דשני ידים זוכות כאחת א"כ ה"נ עיי' בגיטין ס"ד ע"ב: עד שלא בא לעונות נדרים וכו' הר"ש ריש מס' תרומות מייתי בשם ירושלמי מאת כל איש ולא קטן אשר ידבנו לבו ולא חרש ושיטה שאין להם דעת לנדור עיי"ש ולכאורה הדבר מובן אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא אבל אי גבי נדר לא מהני מופלא מן התורה שפיר ק' כל איש ל"ל וא"כ צ"ע מאי פריך הכא אדרבא נימא ר"י ס"ל מופלא ס"ל לאו דאורייתא ואייתר לי' כל איש ודריש מיני' אפי' כל דהוא איש כדאי' כה"ג בבכורות ג' ע"ב גבי כל בכור ולפי גי' הר"ש דגרס במתניתן ר"י אומר תרומתו תרומה אעפ"י שלא הביא ב' שערות י"ל דבהא פליגא דבן למר ובן למר מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא ומכל איש מרבינן אפי' כל דהוא איש אפי' קטן ור' יודא סבר כיון דמופלא לאו דאורייתא ממילא אין לו שום מעלה ומרבינן כל דהוא איש אפי' קטן ממש ור' יוסי ס"ל דעכ"פ משכחת שום מעלה במופלא דכותי' כמ"ש תוס' בנזיר ס"א ע"ב וכמ"ש לעיל מוקמי' רובוי' דכל איש אמסתבר אהפחות מופלא סמוך לאיש ומאי פריך וצ"ע גדול: אמנם אי גרסינן ר' יודא אמר אין תרומתו תרומה י"ל קצת דהרי חזינן דר' יודא ס"ל מופלא דאורייתא והוה טעינן דקטן מופלא לא אימעט מאשר ידבנו לבו ומשו"ה אימעט מכל איש ולעולם קטן לא ור' יוסי ס"ל נהי נמי דמופלא דאורייתא היינו לאיסור בל יחל אבל מקרבן אימעט מזה הדבר כדלעיל בברייתא וה"נ מלעשות תרומה וקדשים שיתחייב עליו מיתה וחומש ואינו בכלל אשר ידבנו לבו והוה שפיר בכלל המיעוט מכל איש ל"ל ע"כ לרבות קטן מופלא כל דהוא איש וסברא זו היתה פשיטא כ"כ להמקשן משו"ה פריך מינה וכל זה דוחק והקו' צל"ע: ובסברא זו נ"ל ליישב קו' תוס' והראשונים אשיטת רש"י ביבמות ל"ד ע"א ד"ה