ליקוטי חבר בן חיים ז סט

לעיין למרחק והוא טועה ברוב ע"ד אגב חורפא שבשתא א"כ צריך לזה מידה אחרת והוא הדעת ליישב הדברים בלבו ולעיין באחריתא הטובה הוא אם רעה והנה אין בינה לבעלי חיים מפני כן אינם יודעי' לעשות רע ולהשכיל על דבר אמנם בן אדם שיש לו בינה צריך להיות ממוזג בדעת ואם אין לו דעת אזי בינה שלו כסולות הומי' וסכלות תשיג וע"כ אמר חכמז"ל ת"ח שאין בו דעה דייקא אלא כולו בינה לא מבעי' שבהמה בחיי' טובה המנו דנהי דבינה אין לבהמה מ"מ יש לה חכמה בשלה כידוע מכמה חכמת לבעלי חיים וא"כ שהבהמה טובה היינו אלא אפי' נבלה שגם חכמה מכללת גם הוא טובה המינו והנה נדרים המה סייג לפרישות וכל העלול ומכור לתאותו צריך לנדרים לעשות סייג לפרישות ולהיות כי הנשים אין דעתן שלימה ולהדיא מרגלא בפומא דחכמז"ל נשים דעתן קלות ובינה שלהם יתירה מדעת שלהם ואינו ממוזג ע"כ צריכין סייג לפרישות יותר משום כן הקדם להם שנה לפלות נדר או נדבה כנ"ל לפרש וכן בתנוק להיותו מתרבה בקטנותו עם רעים רבים בבית הספר ואיננו מתבודד רחוק הוא מפרישות והוצרך לנדרי' לעשות סייג לפרישות וק"ל: איבעי' להו תוך כלפני זמן או כלאחר זמן יראה שמספקא להו אי הלל"מ הוא שהסי' הבאי' בשנת יג מהני וא"כ יום א' בשנה נמי חשיב שנה ותוך זמן כלאחר זמן והא דתנן בכל מקום י"ג ויום א' משום דיש מקדים בתחילת שנת י"ב ויש מאחר וא"כ אי לא בדקינן מסתמא אחר שעבר שנת י"ג כולו כבר הביא אבל אה"נ אי בדקי' ואשכחינן לי' סימני' מתחילת השנה נמי מהני או דילמא דוקא קאמר שנת י"ג ויום א' ולא קודם: אי דלא אתיא ב' שערות קטן הוא הא דקטעי רבא בדרו המנונא ולא אסיק אדעתא הך דיוקא נ"ל משום דהו' ס"ל לעולם בדלא אייתי ב' שערות וחיישי' שמא נשרו ור' המנונא ס"ל לא חיישי' שמא נשרו א"כ י"ל דר' המנונא גופא לא מתמה כ"כ בפשיטות אי דלא מייתי קטן הוא אלא משום דס"ל הוא עצמו לוקה ונהי' דביודע להפלות גזה"כ שיה' זה במקום שערות אפי' להלקותו דגלי רחמנא דלענין נדרים הוא יודע להפלות סי' מעליא כמו שערות בשארי מצות מ"מ כשאינו יודע וגם לא הביא ב' שערות מהכ"ת להלקותו וא"כ כל זה למ"ד הוא עצמו לוקה משא"כ למאי דקייל"ן כר"י ור"ל דשמעתן דאחרי' לוקינן על הקדשו ולא הוא אין כאן תימה אם נאמר דמיותרא מרבינן אפי' איש כל דהוא פי' שהגיע לכלל שנים אפי' אינו יודע להפלות וגם אין לו סימני' מ"מ דיבורו דיבר לגרום מלקות לאחרים מידי דהוה אבן ט' שביאתו גורמת מיתה לאחרים ומשו"ה קטעי רבא והא"ש מ"ש רמב"ם דאפי' בלא אייתי ב' שערות ואינו יודע להפלות נמי מכיון שאתא לכלל שנים נדרו נדר והיינו כנ"ל דפסיק או חוששי' שמא נשרו או דאחרי' לוקין וק"ל: ועוד מתיב ר"ז וכו' הא דאלימא לי' ברייתא ממתניתן דקדייק מיני' ר' המנונא י"ל דס"ל לר"ז חוששי' שמא נשרו וליכא שום דיוקא ממתניתן דלעולם בלא אייתי ב' שערות ומשום שמא נשרו הוא אבל מקרא דייק שפיר דאצטרך קרא למעוטי ספיקא דפשיטא דספיקא לחומרא וא"כ זהו ר"ז לשיטתו דס"ל בכריתות דמביאין אשם תלוי בכזית ומחצה אפי' לא איקרע איסורא ולדידי' ספיקא דאורייתא מן התורה להחמיר שפיר דייק מקרא דאצטרך קרא למעוטי ספיקא משא"כ למאי דפסק רמב"ם דהיכא דלא איקבע איסורא הו' ספיקא לקולא מן התורה שפיר אצטרך קרא הכא להחמיר בספיקא לק"מ קו' ר"ז וק"ל: מה צ"ל איש לרבות בן י"ג שנים ויום א' פי' דאין לומר דאתי להקל ולומר אעפ"י שהוא איש ממש מ"מ בעי יודע להפלות דא"כ לא לכתוב רק כי יפליא דמסתמא בגדול איירי כמו בכל התורה כולה אע"כ ה"ק או איש או כי יפליא ועמ"ש ונדחק בסט"ה בזה: וטעמא דבן י"ג ויום א' צ"ע אטו בן י"ג ויום א' כתיב בפרשה איש כתיב הל"מ דתוך זמנו נמי איש הוא קאי אתוך זמנו נמי ומאי קושיין ואי משום לשון הברייתא דנקטי בן י"ג הברייתא לא נחית לכך ועל הרוב ידבר להבא בן י"ג וה"ה לתוך זמנו ומאי קושיא וצ"ע: כל שישנו בהפלאה יש בבל יחל עיי' תוס' נזיר ס"א ע"ב ד"ה הניחא וכו' מבואר דלכו"ע אית להו הך היקשא דלמ"ד מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא מקיש בהיפך כל דליתניהו בבל יחל ליתני בהפלאה ולמועטי לקטן ישראל מהפלאה ומוקי לי' בנכרי סמוך לאיש דידי' דאורייתא משום דלא אתא ליד בל יחל לא שייך כל שאינו בל יחל אינו בהפלאה ע"ש וק' לר' יוחנן ור"ל דשמעתן וקייל"ן כוותי' דס"ל מופלא סמוך לאיש דאורייתא אפי' בישראל ואינו לוקה א"כ הך היקשא מאי עבדו להו וי"ל ס"ל בחגיגה יו"ד ע"א דיליף היתר לנדרים מלא יחל ומקשי כל שישנו בהפלאה ישנו בהיתר נדרים ולומר דיש היתר לנדרי קטנים דהו"א אין לך בו אלא חידושא וכמו ש"כ משנה למלך בנדרי גוים אם יש להם היתר דיש פלוגתא בירושלמי ע"ש סוף הלכ' מלכים ה"נ גבי קטנים ואינך אמורמי