ליקוטי חבר בן חיים ז סז

אב"א אשר בשר חמורי' בשרם וזרמת סוסים זרמתם צ"ע מה שינוי הוא זה וי"ל דהנה עפ"י טבע דישראל טבעם מחומם טפי משום דדייגי במצות מבטן ומלידה והריון ואפ"ה לא נתחמם הגוף כל צרכו לקבל הריון עד י"ב שנה מכש"כ בדדהו דמצוננים טפי ועיי' לעיל ל"ד ע"ב אלא דמה שנוגע בענין זה וכה"ג זורו רשעי' מרחם ומתחתמו טבעו שלא כדרך הטבע ומקבל הריון מהר וידוע כי מטבע הסוס להיות שטוף בזימה וטבע החמור להיות מצונן מאוד ומרוחק מתשמיש ע"כ אמרו חכמז"ל חמורה שתבעה וכו' וזהו שאמר הפסוק אעפ"י שבשר חמורים בשרם מצונן כחמור מפני דלא דייגי במצות מ"מ זרמת סוסים זרמתם מפני שהם שטופי זימה והו' שפיר תי' למה שהקשה: א"ל אם כן פסולה את לכהונה י"ל עפ"י מ"ש הרשב"א בתשו' על מי שהעיד על פרה יתירת הרגל שחיתה יותר מי"ב חודש אנו מכחישי' אותו לומר שקר אתה דובר כדי לקיים דברי חכמז"ל וכל כיוצא בזה וא"כ ה"נ אנו אומרי' א' משני' שקר או שלא טעמה טעם ביאה או שטעתתה והיתה יתירה מבת ג' ונאסרה לכהונה ואנו דנון עלי' להחמיר לאוסרה לכהונה ומ"מ יפה השיבו תלמידי' כשם שכל התורה הל"מ וכו' פי' בלי טעם שנדרש טעמא דקרא וה"נ דכותי' מאן לימא לן שטעמו משום שקודם ג' לא טעמה טעם ביאה משו"ה לא נפסלה לכהונה כדי שנאמר זאת שטעמה טעם ביאה היתה יתירה מבת ג' שנים מאן נימא לן טעמא הנ"ל דילמא אפי' טעמה טעם ביאה נמי אין ביאתה ביאה וע"ד צחות י"ל דרמזו לו תלמידים מ"ש במדרש שמרע"ה ביקש שיותן התורה ע"י ר"ע וא"ל הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה לפני וה"נ כשם שמה שכל התורה הל"מ על ידך כשם שזהו בלי טעם נודע לנו אלא שכך עלתה במחשבה לפני' במחשבה ית' ה"נ פחותה מבת ג' כשרה לכהונה וק"ל: בת ט' שנים ויום א' הבעל קנאה לרש"י מדאוריי' ולתוס' מדרבנן בעלמא עיי' פלוגתתם בקידושין י"ט ע"א ובתוס' שם ד"ה ומדאוריי' וכו' ע"ש והא דאמרינן נמי אינו מאכיל בתרומה ופי' רש"י כגן יבם בן ט' כהן הבעי' וכו' והיינו משום דשומרת יבם אינו אוכלת בתרומה בהא נמי פליגא לרש"י מן התורה לא אכלה שומרת יבם ולתוס' מדרבנן בעלמא עיי' פלוגתתם בכתובות נ"ח ע"א תוס' ד"ה ואפי' וכו' וי"ל דלרש"י דס"ל דמה"ת קנאה בביאתו לא הו"מ למימר כהתוס' דשומרת יבם אוכלת מה"ת ורבנן גזרי א"כ אמאי אינה מאכילה בביאתו כיון שהוא ביאה מה"ת ומה"ת אפי' בלא ביאה נמי אכלה ע"י זיקה א"כ מה ראו חכמי' להחמיר כ"כ בזה אע"כ דשומרת יבם מה"ת לא אכלה וחכמי' עשו ביאת בן ט' כאילו עדיין היא זקוקה ומשו"ה אינה מאכילה בתרומה ולתוס' לשיטתו תלי' נמי זה בזה ואין להאריך: אינו מאכיל בכאן פי' רש"י דקאי איבם ובסנהדרין נ"ה ע"ב בסוגי' דתקלה נקלינן פי' רש"י דקאי אכהן בעלמא והתוס' הק' על פי' זה דמתניתן לא מיירי מדין קנין לקטנינן אלא מה שהוא מדין ביאה ומסקי כפירושי' דהכא ועמ"ש בסמוך אי"ה ביישוב סתירת רש"י: לכשיגדיל בגט סגי לי' וכו' פי' דהוה סד"א דקמל"ן שאין לו יד לגרש ומשו"ה פריך לאשמעינן נמי שאין לו כח לתלינן שאין לו שום קנין ומשני דמתניתן לא עסיק כלל בדינא קנין אלא מה שנוגע לדיני ביאה והכי קאמר ביאתו ביאה לקנות יבמתו אבל לא להפקיע זיקתו כדי לפוטרה בגט לחוד אלא כשיגדיל יבוא עלי' ויתן גט ומשו"ה לא תנן במתניתן אינו מקדש בביאה ואין חייבי' על אשתו משום א"א דמה שנוגע לשום קנין לא מיירי מזה מתני' מיהו בלאה"נ י"ל דסמך עצמו מדנקט במתניתן דלעיל מתקדשת בביאה וחייבי' עליה משום א"א ממילא נדע מדלא נקט נמי הכא ש"מ דאינו מקדש בביאה ואין חייבי' עלי' משום א"א וראשון נ"ל עיקר שהרי כ' הריב"א ביבמות נ"ז ע"ב ד"ה וחייבי' עלי' וכו' דבהמה אינו בכלל כל עריות והא דלא נקט נמי בהמה ברישא גבי תינוקת משום דאתי' מטפוי דחייבי' עליה משום א"א וכו' ע"ש ואם איתא הא אצטרך למתניתן משום דיוקא דסיפא דאין חייבי' על אשתו של בן ט' אע"כ לא אצטרך להאי דיוקא דמה שנוגע שאין נוגע לענין ביאה רק לענין קיניין שאין אשתו קנוי לו לחייב אחר עלי' זה לא נחית לאשמעינן: ובזה י"ל מ"ש רש"י בסנהדרין נ"ה ע"ב ואינו מאכיל בתרומה בכהן שבא עליה ולא פי' ביבם כמו שכ' בשמעתן י"צ דהי' ק' לרש"י על הפשטן ממנ"פ אי לא ידע הך שינוי דכיון דמזיד הוא איכא תקלה הו"ל להקשות ממתני' קמייתא דתנוקת כדהק' שם באמת ר' יוסף אע"כ צ"ל דרבא הי' מפרש למתניתן בא עלי' יבם בכהן דעלמא איירי שפיר נמי מדיני קיניין וכד הוה ס"ר בשמעתן נמי דפריך ולכשיגדיל בגט נמי סגי וכמ"ש לעיל ה"נ הו' ס"ל לרבא והי' ק' לו מ"ט לא תני נמי אין חייבי' על אשתו משום א"א כיון דעסיק ובא נמי בדיני קנין וע"כ צ"ל דסמוך אדיוקא דרישא גבי תנוקת דתנו חייבי' עלה משום א"א וכנ"ל וא"כ לא