ליקוטי חבר בן חיים ז סו

היכא מהלינן לק"מ לפי הנ"ל ונ"ל דקו' הש"ס למ"ד דלא ס"ל סמוך מעוטא לחזקנה עיי' קדושי' פ' ע"א: ובזה י"ל מה דק' אמאי דמשני התם מוהלי' אותו ממ"נ וק' אכתי איך מהליון אותו שמא אצטרך לחלל שבת אח"כ באספלוני' וכמון וכדומה ואפי' ג' ימים קודם שבת מחמיר התשבץ במילה שלא בזמנה וא"כ במאן דפליג נמי אהתשבץ מ"מ מודה הכא דלא נמהלי' בשבת מספק ואין לומר דהו"ל ס"ס שמא כלו לו חדשי' ואת"ל לא כלו לו שמא לא נצטרך לחלל שבת אח"כ ומשו"ה מלין ואם אח"כ יהי' שום סכנה משום דפ' פיקוח נפש ז"א דמשמע נמי דוקא בודאי נפש וס' פקוח נ' מחללון אבל הכא דהוא גופא ספיקא מנ"ל לחלל וכה"ג צריכין לחלק במה שפסקו הפוסקי' בהא דמס' שבת קכ"ט ע"א במאמיתי פתיחת הקבר שפסקו להחמיר בספק נפשות משום דאיכא ספיקא אי איכא סכנה כלל או לא וה"נ קצת דכוותא מ"מ ק' כנ"ל וצ"ל דהרי קו' הש"ס אינו אלא לחד מ"ד דס"ל לא אמרינן סמוך מעוטא לחזקה ואיהו אפשר ס"ל כמ"ד אין למצוה אלא מקומה ושעתה ומותר למול עתה ואין אנו צריכין לחוש לזה שיה' אחר המילה ועיי' פלוגתא זו ברשב"א ר"פ ראד"מ ובזה י"ל הרי"ף והרמב"ם דפסקו הא דרשב"ג ופסקו נמי ס' בן ז' ספק כן ח' אין מחללין עליו שבת וק' לדדהו ממהול היכא מקלינן וע"כ מהלינן ממ"נ וא"כ ספק בן ז' ספק בן ח' נמי וכקו' הש"ס שם ולפי הנ"ל א"ש דלמאי דקייל"ן דספק בן ז' משום שמא יצטרך לחלל אח"כ וכנ"ל וא"כ ק' ממהל היכא מהלינן סתם תינוק י"ל דקייל"ן רובא אינם נפלים ודוקא בבכור וקדשים וחליצה מחמיר רשב"ג משום סמוך מיעוטא לחזקה אבל לא במילה ולכן מהלינן סתם תינוקות דרובן לחיים משא"כ ס' בן ז' לא מהלינן דהכי לא שייך רובא כיון שהס' לפנינו ואינו מסתם תינוקות הקצרתי ועמ"ש בש"ע ש"ך יו"ד סי' רס"ב בישוב דברי רי"ף ורמב"ם הנ"ל: וחייבי' עלי' משום א"א עמ"ש תוס' יבמות נ"ז ע"ב ד"ה וחייבי' עליה וכו' וריבא פי' וכו' ע"ש היטב ולולי דבריהם הי' נ"ל דמא"א לא שמעינן שארי עריות דה"א דאבעולתו של בעל קאי אם בעלה בקטנותו נעשי' אשתו להתחייב עלא משום א"א לכשיבוא עלי' א' בגדולתה דבעל עשה אותה בעולה בקל לכן שמעי' מסיפא דבא עלי א' מכל עריות בקטנותה דמומתי' על ידה ואי אשמעי' סיפא דכל העריות מומתי' על ידה ה"א עריות כגן אבי' ואחי' אבל עריות שע"י חתנות לא אע"ג דא"א נמי ערוה הי' ואנן כל עריות תנן ז"א בודאי א"א ערוה הי' אם הי' א"א אבל הכי לא נעשית בקטנותה אשתו של איש להתחייב עלי' ואינו בכלל עריות כלל והא דקאמר הש"ס פ"ד מיתות בפשיטות דבכלל כל עריות דמתניתן א"א בכלל היינו משום דתנן ברישא וחייבי' משום א"א אלא דהו' בעי למימר התם חייבי' קרבן ולא מיתה ועל זה מייתי שפיר הא קתני בסיפא דכל עריות מומתי' על ידה וח"א בכלל דהרי כבר תני רישא דעכ"פ חייבי' קרבן על א"א דקטנה א"כ הרי לפנינו דערוה הי' ממילא שהוא בכלל כל העריות מומתי' וא"ש אבל אי לא הי' קתני רישא ה"א דא"א דקטנה לאו בכלל כל העריות הוא וק"ל: אמרי דבי ר' ינאי ערוה איכא בינייהו י"ל דבהא פליגא לר"מ אמרי' דתרי מקצת היום ככולו דיום הלידה איננו שום וגם יום אחרון ואמרי בשניהם מקצתו ככלו ורבנן סברי חד מקצת היום ככלו אמרינן תרי לא אמרינן ועיי' פלוגתי בפסחים נ"ה ע"א גבי הרכבה שאינו קולטת לשלושה ימים לפי שינוי דרבינא ע"ש: ור' יוחנן אמר שלושים יום בשנה חשיב שנה א"ב נ"ל דבכל כה"ג צ"ל כמ"ש בירושלמי לאל גומר עלי דהרי עפ"י טבע צריך ג' שנים שלימות להחזרת בתולים ומפני הלכה למשה מסיני דשלושים יום בשנה לר"מ אין בתולותיו חוזרת ובודאי מודה ר"מ בב"ן דבעי' ג' שנים ושלימות מיום ליום ואפשר אפי' משעה לשעה ולפי"ז ה' מה דמקשה תוס' מגיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום א' צ"ל דעיקר קושית' אשבוי' סמכי' דישראלית הוא אבל גיורת שהיתה גויה צריכה ג' שנים שלימות גם לר"מ וק"ל: דף מ"ה ע"א הא אחר בא עלי' וכו' הק' תוס' לימא נפקותא בנדה ותי' משום דלא מיתסרא לעולם והק' בסדרי טהרה לימא נפקותא בראתה ג' פעמים מחמת תשמיש דא אתצידי לא מתצדי לא הו' דם בתולים אלא דם נדה ואסורה לבעלה לעולם נ"ל דזהו רק מדרבנן לרוב הפוסקי' משום דקבעה וסת לתשמיש והש"ס ר"ל נפקותא מדאוריי': עוד תי' בתוס' דליכא נפקותא בזה"ז וגם על זה הק' בסדרי טהרה הא נפקא מיני' אי יפרוש באבר חי או לא דאי דם בתולים הוא מותר לפרוש באבר תי וי"ל דלא שכיח כלל דקטנה פחותה מבת ג' שנים תרגיש בשעת תשמיש ותאמר לי נטמאתי באופן שידע הוא קודם פרישה ולא מיירי הכא אלא שמצא דם תשמיש על עד שלו אחר שפירש וכה"ג וק"ל: