ליקוטי חבר בן חיים ז סה

טעמא משום דהו"ל כשבע בן בכרי כפי' רשי' שם שאם לא ימותו העובר ימותו שניהם ולעולם הו' לי כיולד דהא אי רוצים להרוג האם בידים לא ימות העובר וא"כ מאי חזית להמית העובר בידים להציל האם איפוך אנא ומן הדין לא לנגוע בהן וימותו שניהם אע"כ מ' דבמעי אמו לא חשיב חי' וא"כ מ"ט ממתינן לה עד שתלד ולא ניחוש לעינוי הדין שלה ואין לומר דבמעי אמו לא שייך מאי חזית כיון דלהולד אין לו חזקת חיות ולאם יש לה חזקת חיות א"כ דמה דידה סומק טפי ז"א דהא ר"נ אמר שמואל דחי זה וצ"ל באמת אין לעובר חיות אפי' נעקר ומ"מ תתתינן לה כיון דעכ"פ מצוה להחיותו ותחללי' שבת משום הך פיקוח נפש כמ"ש תוס' א"כ ה"נ צריכה הי' שתמחול על עינוי הדין שלה ומזה נראה קצת ראיי' לפי רש"י ז"ל דמיירי קודם גמר דין דאי אחר גמר דין מנ"ל הא דכיון דהוכתנו דאין חיוב מיתה בההורג העובר ורק מצוה להחיותו א"כ מנל"ן לענות דינה בשביל זה אע"כ דמיירי קודם גמ"ד: וס"ל לרש"י דודאי קודם גמ"ד נמי איכא קצת עינוי הדין ומשום הכי ברישא במעוברת שלא ישבה עדיין על המשבר דאפי' מצוה ליכא להחיות העובר אין ממתינן לענות דינה במקצת והא דאמרינן בסנהדרין דאין דנין בע"ש וגומרי' בא' בשבת משום דמנשו לטעמא ולא אמרינן בקיצור משום עינוי הדין כקו' תוס' בערוכי' לזה י"ל דלא הומ"ל הכי משום דעכ"פ נשאר חבוש בבית האסורים וכ"כ עינוי יש לו בחבישותו בבית האסורי' ג"כ משו"ה אמרי' דמנשי לטעמא אבל מ"מ מיום שנחבש עד שנגמר דינו יש לו עינוי הדין אלא אחר שנגמר דינו ואינו מצפה עוד שחי' יש לו עינוי יותר גדול אבל מקתו הכי יש לו ג"כ עינוי קצת ומשו"ה אין ממתינן לה עד שתלד אבל בישבה על המשבר תתתינן לה וצריכה שתמחיל על אותו קצת עינוי כדי לקיים הולד דילפי' ק"ו דהרי קיום הולד כזה דוחה שבת להביא לו סכין לקרוע בטנה וכו' ושבת דוחה עינוי הדין כזה שהרי נשאר חבוש עד אחר השבת א"כ מכש"כ שולד כזמ ידחה לעינוי הדין שלה וק"ל: ויש להביא ראיי' דלפני גמ"ד נמי שייך עינוי דהרי תי' משנה למלך פ"א דסוטה על ק' תוס' לשיטת דשי' דמעוברת משקי' אותה אמאי לא נתתינן לה הא לא גלי קרא גם שניהם אלא גבי מיתת ב"ד ועוד הק' משנה למלך הא סוטה כקודם גמ"ד דמי ותי' דכל עצמו לא צריכין לומתו גם שניהם אלא משום דדמי ולדות שייכי' לבעל והכא בסוטה הרי בעל בעצמו משקה אותה ע"ש וק' הא ע"כ איכא קצת איסור בהרוגת עובר אפי' לא נעקר כלל דאלת"ה ק' קו' תוס' סנהדרין י"ט ע"א דיה ליכא מידעתוכו' ונעלם מהרא"ם פ' משפטים ועיי' חו"י וא"כ כי מקשה הש"ס בערוכי' פשיטא שאין ממתינן לה אע"ג דאסורא מיהת הו' ע"כ היינו משום דעכ"פ עינוי הדין שלה דוחה לאיסור כל דהוא דעוברי' ועל זה משני דס' "א לא נפסד דתי ולדית קמל"ן ומתו גם שניהם וא"כ סוטה דהו' כקודם גמ"ד אס"ד דליכא שום עינוי הדין מ"מ הדרא קו' לדוכתא למה נשקה אותה ולא ניחוש לאיסורא דהרוגת עוברין אע"ג שהבעל מוחל על דמי' עכ"פ איסורא מאן מחיל אע"כ איכא נמי התם עינוי הדין עכ"פ אע"ג דסוטה מחשב כקודם גמר דין כמ"ש משנה למלך הנ"ל: שום ע"ב וילדו לו בעי' משמע מהתוס' דלמ"ד המזכה לעובר לא קנה אייתר וילדו לו ואינו מוכרח ועיי' וק"ל: ועיי' מ"ס קידושין ע"ח ע"ב וב"ב קכ"ב ע"ב דפריך לרבנן דר' יודא יכיר למה לי המ"ל להך דהכא אלא דבעי למימר נמי למ"ד המזכה לעובר לא קנה ולדידי' אייתר וילדו לו ודרשינן מיני' בכור הנולד אחר מיתת אביו אינו נוטל פי' שניים עיי' ב"ב קמ"ב ע"א בתוס' ואייתר יכיר ופריך שפיר וכבר כתבתי בחי' ב"ב ישוב אחר הק' ע"ז תלמידי הבחו' כ"ה מאיר מא"ש למ"ד המזכה לעובר לא קנה בלא"ה לא פריך התם לר"מ יכיר ל"ל דילמא אצטרך לשיהי' ב' נשיו מעוברת ואמר על עובר שהוא יהי' בכור דאי בעי להקנות לא קנה וידע זה מזמן תשמישו עם נשיו וקמל"ן דנאמן אפי' לא נודע אח"כ איזה יצא קודם לחבירו ועמ"ש בסוגי' דיכיר על זה ומשום יכיר קנה וא"כ מאי פריך לר"מ דאמר אדה מקנה יכיר ל"ל הא אצטרך לכנ"ל וי"ל דמ"מ יכיר ל"ל דמגו דאי בעי מקנה לעובר בקנו ע"מ להקנות דקנה לכו"ע כמ"ש לעיל בשם הש"ך רפי' ר"י ושפיר פריך יכיר ל"ל א"כ י"ל כיון דמשמעותו של יכיר מ' שמכירו א"א לרבות בן עובר שאין מכירו וע"כ לא מיירי בשהי' ב' נשי' מעוברת וק"ל: הא לא שהה ספיקא הוה וי"ל דלמא רובא הו' ומיהו בבכור בעינן שלושים יום משום דאוקי מיעוט נפלי' בהדה חזקה שאינו בכור ועוד אין הולכון בממון אחר הרוב ובבהמות קדשים נמי אי לא שהה שמנה ימים סמכינן מיעוטא לחזקה שאינה קדשה וכ"כ תוס' בחולון גבי חליצה תי' אחר והומ"ל נמי דמוקי מיעוטא לחזקת איס' לשוק והכא באכל אדרבא מוקמי' לי' בחזקנה שאינו אבל ופריך שפיר אבל במס' שבת פריך ממהל