ליקוטי חבר בן חיים ז סד

נראה דעובר שסופו להיות נפל יש לו זכיי' למ"ד המזכה לעובר קנה משום דכל זמן שלא אפלת הרי הוא בחזקת קיים מ"ת למ"ד לא קנה לא נימא דירושה דממילא זכה דמשמים זכה לי' ז"א דקמי שמיא גליא שסופו להיות נפל ומודה ר"ל דלא זכה והשתא ניחא דס"ל להראב"ד בין לאביי בין לרבא ירושה דממילא זוכה העובר שסופו לצאת לאויר העולם והתם גבי גר שמת שאני דהפילה ורבא ס"ל כר"ל דפסק כוותי' בתלת שם ר"פ החולץ ומשו"ה הוצרך לשנוי משום רפוי מרפא בידים אבל משום ירושה דממילא לא דאי לאו משום זכיי' וקנה משום ירושה דממילא פשיטא דלא יקנה ושפיר מייתי ר"ש ראיי' אי לאו משום דרפוי מרפא בידי' ואביי ס"ל כר' יוחנן דר"פ החולץ וא"כ אין שום הו"א דמפלת ממש קאמרי ברייתא אלא בכלו לו חדשי' והוציא ראשו מת דהו"ל כמונח בקופסא ובזה שפיר יש לדחות שאני ירושה דממילא נמצא דלפי"ז י"ל דלכו"ע ירושה ממילא שאני וכהראב"ד הנ"ל: אי בעי מאבות לרתו עיי' בסדרי טהרה דנ"מ בנו של מת יש עלי' כתובת אשה שאינו נוטלת כראוי' א"נ בכור שלו ע"ש וכה"ג איכא נ"מ בכתובת בנין דיכרין עיי' כתובת צ"א ע"א וכתובת בנין נוקבין עיי' ר"פ מי שמת ועוד נ"מ טובי והש"ס חדא מיניי' נקט עמ"ש בסמוך: נוחל ומנחיל נוחל בנכסי האב להנחיל לאחים מן האב יל"ד כל האריכות הזה למה ובמתניתן נמי הו' סגי אי הו' תני מנחיל הא עובר אינו מנחיל וגם בשנוי דרבא למעט בחלק בכורה ק' איפכא דלא הו"ל למתני אלא נוחל הא עובר אינו נוחל ול"ל למתני מנחיל והנלענ"ד בזה דהש"ס ידע שפיר דמנחיל קאי אנכסי האם ונוחל נמי הו' ידע דאתא למ"ש לעיל בסמוך או דאתא לגר שמת והניח אשתו מעוברת וכה"ג ומ"מ ק' ארב ששת והוא חדש לנו תי' חדש דהכל קאי אנכסי האם ואשמעינן אעפ"י שהוא נפל ולא כלו לו חדשי' ותחילת נוחל שלו הוא רק ע"מ להנחיל דידעינן בי' שלא כלו לו חדשי' מ"מ זוכה בנכסי' ע"מ להנחילם משא"כ עובר משום דאיהו מיית ברישא וזהו ראיי' ברורה לפסק הרמב"ם שפסק דאפי' לא כלו לו חדשי' נמי נוחל ע"מ להנחיל והראב"ד הישיג עליו ע"ש בה"ה והא"ש דמוכת דוקא גבי אבל אמרינן דבעי כלו לו חדשי' ולא בנחלה: ובזה מיושב מה שמקשינן מ"ט הק' הש"ס דוקא א"ר ששת ולא אכמה אמוראי' דמודי' בירושה דממילא והא"ש דאפשר גם הש"ס ידע דיש לתרץ נוחל ע"מ להנחיל קאי אכפל אבל עובר שסופו להיות נפל לא זכה אפי' בירושה דממילא ודוקא עובר שסופו להיות בן קיימא זוכה בירושה דממילא אבל ר"ש דאמר מנא אמינא לה ומייתי מגר שמת והתם נמי נפל הו' ש"מ דלא שאני לי' בין עובר שסופו להיות נפל בין סופו להתקיים לכן מק' שפיר ממתניתן ותי' משום דאיהו מיית ברישא ולפי הנ"ל י"ל רבא דמשני למעט בחלק בכורה לא אתא אלא לתרץ נוחל אבל מנחיל קאי שפיר אנכסי האם אלא שלא רצה לאוקמי בשאינו בן קיימא משו"ה משני נוחל למעט חלק בכורה ומנחיל לענין נכסי האם ומשום דאיהו מיית ברישא ובזה מיושב הא דפריך הש"ס בפשיטות לשמואל מהא דר"ש בעירוכי' ולא משני דס"ל כרבא והא"ש דמ"מ בהא כו"ע מודא דמנחיל קאי אנכסי אם וא"כ לשמואל דס"ל ג"כ עובר יורש ע"כ צ"ל הטעם משום דאיהו מיית ברישא מיהו י"ל לפמ"ש דלמא שמואל ס"ל דהיכא דנעשה נפל שאני אך למ"ש לעיל בדברי הרי"ף י"ל וק"ל: מ"ט דהוא מיית ברישא בערוכי' פי' רש"י דלפעמים הי' מיית ברישא וצ"ל דס"ל לרש"י דלשון מת לא שייך על נהרגה ולכן לא הו"מ לפרש אשה שישבה על משבר ומתה שנהרגה דלא שייך מתה אלא במיתה מחמת עצמה ולא ס"ל מ"ש תוס' דבנעקר הולד יכול לחיות לכן הוכרח לפרש דלפעמים יכול הוא לחיות ולדבריו צ"ל ג"כ גבי הך דמתה אמי' והדר ילדתי' משום דלפעמים יכול כן בבכורות נ"ז ע"א במתניתן ע"ש: א"כ י"ל ס"ל לרש"י נמי כהתוס' דבנעקר הולד יכול הוא לחיות ואדרבא רובן לחיים דרוב נשים בני קיימא ילדן ואינם מתים במיתת אמן אם כבר נעקרו והא דלא מוקי דברי ר"נ אמר שמואל בכה"ג משום דא"כ מה קמל"ן סד"א התם אית לי' חזקת חיותא וכו, אדרבא הכא עדיף דהכא רובא עדיף מחזקה והתם רובא למיתה דרוב גוססי' למיתה משא"כ הכא רובן לחיים ואדרבא קמל"ן שמחללי' השבת אע"כ מיירי בלא נעקר הולד ובמתה מחמת עצמה נמי דבכה"ג רוב הולדות למיתה וגם לית לי' חזקת חיות וקמל"ן טובא וק"ל: והנה שם אמרינן דיושבת על המשבר ממתינן לה עד שתלד ואעפ"י שיש בה משום עינוי הדין וצ"ל דזה עדיף ומשמע קצת משום כיון שנעקר הו"ל כיולד וק' ממס' אהלות ומייתי לי' פ' בן סורר ומירה ע"ב דבמעי אמו חותכין אותו איברי' ומשמע אפי' נעקר דדוקא הוציא ראשו לא יגע בו אבל במעי אמו לא חשיב כחי אפי' עקר ואין לומר דבמעי אמו היינו