ליקוטי חבר בן חיים ז סג

דמתניתן שם דעובר יש לו זכיי' וקאמר לאפוקי מיני' דעובר אין לו זכיי' ודוקא ביש לו אחים ומשו"ה הוצרך שיש לו בנים מאשה כשירה ועובר מגרושה אלא שק' מהא דאמר שמואל ביבמות אם אין לו אחים שאכלו בשביל כל המשפחה כולה מ' להדיא אפי' אין לו אחים נמי אין זכייה לעובר גם מנל"ן לחלק בירושה דאוריי' בין אחים לשארי יורשי' י"ל דהא ר"ל ס"ל ר"פ החולץ חליצת מעוברת פסולה מדכתי' ובן אין לו עיי' עליו ופסקינן שם כר"ל בתלת ע"ש וא"כ ה"נ גבי פ' נחלת כתיב ובין אין לו והעברתם נחלתו לבתו אמרי' עיי' עליו למעוטי אם יש עובר במעי אמו לא יתן נחלתו לבתו כל זמן שהעובר במעיי' עד שיתברר וכיון דבעלמא קייל"ן אין זכיי' לעובר א"כ אין לך בו אלא חידושא דוקא גבי העברת נחלה לאחרינא הוא דאמרינן שהעובר קודם אבל גבי אחין לא נימא כן זאת הי' סברת הרמב"ם עפ"י דרכו של כ"מ שם וא"כ תינח לר"ל דהלכתא כוותי' דדריש אין לו למעוטי עובר משא"כ לר' יוחנן דפ' החולץ דלא דריש כן א"כ ה"ה וכש"כ בפ' נחלות דלא דרשינן כן ולדידי' יאכלו בשביל כל המשפחה כולה ואתי שמואל כר' יוחנן ולק"מ הרמב"ם אמנם מה שנלענ"ד בדברי הרמב"ם שם שפסק לא יאכלו עבדים בתרומה בשביל העובר ואם הוא חלל אינו פוסל ויאכלו בשביל האחים דנ"ל דמדכ' ברישא עבדיה ובסיפא עבדים סתם אלא ע"כ הכי קאמר עבדים של מלוג אינם אוכלים בשביל העובר פי' דסד"א דהעובר יאכלום קמל"ן שאינם אוכלים ע"י העובר כי אין לו כח להאכלים כיון שאין לשאר האחים חלק בהם אמנם שארי עבדים כשאינם של מלוג אלא של אביו האוכלים בשביל שארי האחים אותם אינם נפסלים ע"י העובר כי אינו פוסל והלענ"ד עוד בפי' הסוגיא לדעת הרמב"ם דקרא כתיב יליד ביתו יליד מאכיל שאינו יליד אינו מאכיל י"ל שהוא מטעם שאין זכיי' לעובר ולכן דוקא בעבדי מלוג שלו אינו מאכלים אבל עבדי אביו יאכלו בשביל האחים אמנם ר' יוסי ס"ל טעמא דקרא משום עובר במעי זרה זר הוא ולעולם יש לו זכיי' ונמצא פוסל נמי עבדי אבי' אפי' כשיש לו אחים מאביו וחכמים לא הבינו טעמא של ר' יוסי ואולי ס"ל מדגלי רחמנא בנעורי' למעט עובר שלא תחזור לתרומה דבי נשא ועובר במעי כהנת לאו כהן הוא א"כ ממילא אין לנו לומר דעוברת במעי זרה זר הוא וטעמא דאינו יליד אינו מאכיל משום שאין לו זכיי' ור' יוסי דס"ל אפ"ה פוסל ע"כ ס"ל שאינו יליד גזה"כ בלי טעם דפוסל ומשו"ה הק' לו אפי' אשת כהן ובת כהן נמי ומ"מ אסיקנא דטעמא דר' יוסי משום עובר במעי זרה זר הוא אבל לרבנן לעולם מילוד מאכיל נפקא ומשו"ה מייתי רמב"ם הך דרשא הקצרתי כמובן וק"ל: לאפוקי מדר' יוסי הריף ורמב"ם פסקו כרבנן דאין זכיי' לעובר אפי' בירושה דממילא ועיי' בראש פ' אלמנה לכה"ג מ"ש והאריך בזה והנה מ"ש הראב"ד דהריף פסק כר' יוחנן בב"ב דעתו של אדם קרובה אצל בנו וכש"כ ירושה ממילא י"ל ולהוכיח דדעתו של אדם קרובה אצל בנו עדיף מירושה דממילא דהרי כ' הש"ך סי' ר"י דמתניתן בב"ב ע"כ בלא"ה לכו"ע מיירי בשכ"מ מדתנן האומר אם תלד אשתי זכר יטל מנה ש"מ בשכ"מ קיימא דדברי' ככתובי' וכמסורי' דמי דאלו בברי הו"ל למתני הכותב ולא האומר ע"ש וכיון שכן א"כ ק' על ר' יוחנן מ"ט הוצרך לומר דוקא בבנו מיירי מתניתן ומשום דעתו קרובה אפי' אדם דעלמא נמי דהרי אמרינן בב"ב קמ"ח ע"א שכ"מ שאמר הלואתי לפלוני מהני אע"ג דליתא בברי מ"מ כיון דאשכחן עכ"פ במעמד שלשתן מהני בברי מועיל בשכ"מ אפי' בלא מעמד שלשתן ע"ש בתוס' ד"ה שכ"מ וכו' וא"כ ה"נ הא לכו"ע מהני עכ"פ בבריא כשאמר הכי מעכשיו ע"י להקנות לעוברי' וכמ"ש הש"ך ריש דברי' וא"כ כיון דמצינו קנין לעובר ע"י בריא באומר הכי ע"מ להקנות א"כ דין הוא שיקנה ע"י שכ"מ אפי' בלא קנה ע"מ להקנות ואפי' אינו בנו וצ"ל דלית לי' לר' יוחנן הך כל דאיתא בבריא אלא ס"ל כר' פפא שם דשכ"מ מטעם ירושה הוא ע"ש וס"ל לר' יוחנן אין עובר זוכה אפי' ירושה דממילא משו"ה אצטרך לומר דעתו של אדם קרובה אצל בנו כהריף: והנה מ"ש הרא"ש שם בשם הרמב"ן דחיילא דריף מדרבא בב"ב קמ"ב דדחה הך ברייתא דגר שמת דרפוי מרפא בידי' מעיקרא ולא ס"ל כאביי דירושה ממילא שאני יש לדין ולומר הנה לר' יוחנן ר"פ החולץ הנ"ל דס"ל חליצת מעוברת שהפילה לבסוף כשירה דאלו אתא אלי' ואמר דמפלת ע"ש וכו' א"כ אין שום סברה לומר דמהני זכיי' או ירושה ממילא לעובר שסופו להיות נפל ודוקא עובר שסופו לצאת לאויר העולם אבל נפל אין שום סברה שיזכה ולדידי' ע"כ צ"ל בריי' דגר שמת וכו' אי ס"ל כאביי דלאו משום רפוי' אתינן עלה ע"כ צ"ל דמיירי בעובר שכלו לו חדשי' רק הוציא ראשו מת וכרמב"ן בב"ב שם שפי' כן וס"ל זהו מקרי כלו לו חדשי' אעפ"י שמת במעי אמו ולר"ל ר"פ החולץ הנ"ל דאמרי' השתא הא דמפלת