ליקוטי חבר בן חיים ז סב

לח ולא יבש והחתים לחתימת פי' האמה והא דכ' החתים בשרו מזובו לא אתי לממנא אלא מקצת זובו נמי בעי החתים דבין ראי' א' בין ב' וג' לעולם בעי החתים אבל לס"ד דאתי' קרא אלא לא בעי' למימר דמזובו אתי לומר אפי' מקצת זב נמי אינו מטמא יבש דמה"ת יטמא יבש עמ"ש תוס' לעיל ר"פ המפלת ד"ה אם נמוחו וכו': לרואה במשהו כן פסק רמב"ם פ"ה מה' אבות הטומאה דרואה במשהו ואינו מטמא עד שיצא לחוץ במקום שחותם פי' האמה ולפיכך הרואה קרי בקיסם טמא פי' לפיכך הואיל ודרשינן מיני עד שתצא לחוץ א"כ לא דרשינן מיני' ממנו ולא בקיסם לכן הרואה בקיסם טמא ולעיל כ"ב ע"א דאמר ר' הונא תיפוק לי' דהוא עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי' האמה פי' ר"ה ס"ל נוגע הו' והקפיד הכ' שתצא לחוץ ותגע בחתימת פי' האמה ובקיסם אינו נוגע כי לפי האי שיטה פי' קיסם הוא שפופרת דק מן הדקים אמנם למאי דקייל"ן רואה היה לא הקפיד קרא אלא שתצא לחוץ עד אותו מקום שחותם פי האמה אפי' שלא נגע א"כ טמא אפי' בקיסם ודברי רמב"ם שם נכונים ולחנם היניחו בכ"מ בקושי' ע"ש: דין מכה עמ"ש בס' באר יעקב בכללי סוגי' כלל שלמים ועמ"ש בחי' לפ' שבועת העדות ל"א ע"ב: דף מ"ד ע"א מנה"מ דת"ר אשה פי' רש"י גבי נדה משתעי קרא ותמה בס' טהרה הא לעיל ל"ב ע"ב מסקי' דקרא גבי נדה אתי' למעוטי איש מאודם ומזבה ידעינן נדה דאין זבה בלא נדה ע"ש ולפענ"ד דודאי אין הקושי' כפשיטא דא"א לזבה שלא תהי' מטמא נדה תחילה ואם יהי' גז"ה שזה הדם לא יהי' טמא משום נדה משו"ה א"א שהדם שלאחריה יהי' זבה זה לא נ"ל ולא מ' כן מתוס' ל"ד ע"ב ד"ה ורב אדא וכו' מהקושי' נראה להדי' דאפשר לטעות ולומר שתהי' זבה אעפ"י שדם שלפני זה לא הי' מטמא אעפ"י שבתי' לא מסקי כן מ"מ מוכח שאפשר לטעות בזה וא"כ אצטרך קרא עכ"פ דלא נטעה כן ומכש"כ לפי ר"ח בתוס' שם האמת כן הוא דמנינן נדה וזבה אפי' בדם שאינו מטמא וכמו שפירשתי דבריו לעיל וא"כ אין ק' להש"ס ל"ל קרא פשיטא הא אין זבה בלא נדה אינה אלא כך הא א"א עכ"פ אלא שתראה דם בת יום א' ותמנה ממנו ימי נדה וזבה ול"ל קרא שתהי' טמא דמה"ת לא תטמא בשלמא בזבה א"נ לא הו' כתי' אשה ולא קטנה נמי ה"א דם של גדולה הראוי' להוליד וכה"ג הוא מטמא כמו בזרע שראוי' להזריע דוקא אבל דם קטנה הו"ל כמו דם מנחירי' קמל"ן ואשה אבל השתא דכבר גלי לן קרא גבי זבה בת יו"ד ימים לזבה וא"א בלא שתראה תחילה דם הראוי' לנדה מה"ת נטעה שלא תטמא הלא כבר גלי לן בזבה שגם קטנה מטמא וה"ה לנדה ואין לומר דה"א אשה למעוטי קטנה לכן אצטרך ויו ואשה לא לכתוב לא ה' ולא וי"ו וע"ז משני דאצטרך אשה למעוטי איש מאדם והשתא ה"א אשה ולא קטנה אצטרך וי"ו לרבות קטנה ואייתר אשה ולא איש ומצא למסקנא אקרא דנדה קאי וכפי' רש"י ולא אזבה וק"ל: ופוטר מן הייבם פי' רש"י אם נולד לאחר מיתת אביו הנה גם במס' שבת קל"ו סוף ע"א פי' רש"י ג"כ שנולד אחר מיתת אביו שם בחידושינו בארנו דרצה בזה דאילו הי' נולד קודם מיתת אביו נמצא דבשעת מיתת האב הי' לו בן ורובן בני קיימא יולדת והי' לאשה חזקת היתר לשוק תו לא הו' ס"ד דרב שרבי' שם לחמיר עליה אפי' כשהי' אשת כהן אע"כ שהאב מת והניחה רק מעוברת ונתחזקה בחזקת איסור לשוק ואח"כ מת הבן בתוך שלושים יום בכי הא החמיר ר' שרביא א"כ י"ל ס"ל לרשי' ז"ל דהמקדש תוך תשעים ימי הבחנה כופין לגרש אפי' בשוגג עיי' ת"ה סי' ר"נ ועיי' ש"ע א"ע סי' י"ג ס"י ובחלקת מחוקק שם סק"ח וא"כ אס"ד שהילד נולד קודם מיתת אביו ומת תוך שלושים ונתקדשה אחר מיתת הבן פשיטא שלכ"ע תחלוץ אפי' ניסת לכהן כיון שכבר מת הבן הי' לה לאסוקי דעתה שלא תתקדשה ואי קודם שמת הבן וסמכה ארובא בן קיימא מ"מ ע"כ נתקדשה בתוך תשעים יום וצריכא גט אפי' מכהן ובמאי נתחבטה שם אע"כ נולד אחר אביו אחרי ככלות ימי הבתנה ונתקדשה קודם מיתתו של בן בהיתר ואח"כ מת כך נדחקתי ליישב דברי רש"י שם אבל כאן לא ידעתי לפרש אם לא נאמר דמשום דיוקא דמעוברת כ"כ דבן יום א' הוא דפוטר הא עובר אינו פוטר ועובר ע"כ נולד אחר מיתתו של אב וקאמר דהניחה מעוברת אינו פוטר עד שתלד ויחי' והיינו אחר מיתת אביו ודוחק: בכהן שיש לו ב' נשים הק' תוס' לרש"י דפי' דמשום דאין זכיי' לעובר באשה א' גרושה סגי ולפענ"ד מכאן ראיה לפסק הרמב"ם פ"א מהלכי תרומות לפי הבנת כ"מ שם דלרבנן דר' יוסי דעובר אין לו זכיי' היינו כשיש לו אחין אבל כתאין לו אחין יש זכיי' לעובר ע"ש דהי' ס"ל לרמב"ם מלשון לאפוקי מר' יוסי דאמר עובר נמי פוסל משמע דלא כפי תוס' דמרמז על ר' יוסי דחייש למעוטי אלא קאי אר' יוסי