ליקוטי חבר בן חיים ז ס

וק' אכתי רבא דאמר נמי רואה הו' מה ראיי' יש לו מר"ש דהשתא נמי דאמר דיה כבועלה נכלל הכל דלא לטמא בפנים כבועלה ודלא לטמא במשהו כבועלה דבעי חתימת פי' האמה לר"ש ודלא לסתור דדיה כבועלה דאינו סותר ז' כדאמר רבא בעצמו לעיל ג' ע"ב וממילא לא תסתיר נמי יום א' מדכתיב אחר תטהר נמצא במה דאמר ר"ש דיה כבועלה הורה לן כל מה דאפשר לרמז כשיה' אומר נוגעת הו' ומה ראי' יש מר"ש אליבא דרבא דאמר לעיל ל"ג ע"ב לראויי' סתירה דיה כבועלה מיהו למפ"ש לעיל בסמוך דביצא לחוץ לא שייך דברי רבא לעיל ל"ג ע"ב א"כ א"ש דהו"ל לר"ש למימר נוגעת הו' למימר דאפי' ביצא לחוץ לא תסתיר אע"כ רואה הו' ורק במה שנוכל לומר דיה כבועלה לא הו' כרואה וק"ל: דף מ"ב ע"ב ה"נ כשיצא לחוץ לרבא היינו שיצא לבית החיצון כמ"ש תוס' ונראה כששמשה אז כשהדם בבית החיצון בעלה טהור דהו"ל מגע בית הסתרים כחי' שהשיטה דאי לאו דגזרינן אטו הוצא ולד ראשו חוץ לפרוזדור הא טהורה משום מגע בבית הסתרים והכא לא גזרינן מידי ובועלה טהור מ"מ נראה לי היינו דוקא בימי טוהר דעסקינן בה אבל באשה דעלמא שירדה לטבול לנדתה ונעקר דם ויצא לבית החיצון וטבלה ונשאר הדם שם דפשיטא דטהורה לבעלה ומ"מ טמאה לטהרות מפני משא דם טמא שבבית החיצון כל זה פשוט ונראה דבכה"ג גזרו טומאה לטהרות על בועלה אע"ג דהו"ל מגע בית הסתרים מ"מ שייך למגזר אטו אי יצא עתה דם ממנה מן המקור היא מטמאתו לבועלה כדכתיב ותה' נדתה עליו ה"נ גזרינן עתה שתהי' טומאתו עליו משא"כ בימי טהרה דא"כ נעקר עתה דם ממקורה לא שייך ותהי' נדתה עליו דהרי דם טוהר הוא אין מקום לגזור עלי' טומאת מגע בית הסתרים כן נ"ל: וחרוחנו בזה במה שהק' מהרש"א אהא דקאמר שמעתא אפרוך אלא יולדת וכו' והק' נמי דילמא כשנעקר דם ויצא לבית החוצץ ותי' דלא הו' דומי' דנדה וזבה דאינהו במגע נמי מטמא ותמה עליו בסדרי טהרה מה מגע שייך הכא ע"ש שהאריך מאוד ודברי' נכונים ולפי הנ"ל א"ש דלענין מטמא בועלה במגע בית הסתרים איכא טובא בין יולדת לנדה וכנ"ל: הוין לפרוזדור העיקר כתי' ב' של תוס' דילדה לחוד ונדה לחוד דצואר הרחם הוא פרוזדור והוא בית החיצון מקום שהשמש דש וכמבואר ברמב"ם והיותר נ"ל לומר דנהי דצואר הרחם הוא הנקרא לגבי דם שעיקרו במקור ופרוזדור שלו הוא צואר הרחם מ"מ לגבי ולד שדר במדור העליון קודם צאתו לאויר העולם כמבואר לעיל ס"פ המפלת ובשעת לידה מתהפך ויוציא נמצא שהמקור שהוא הנקרא חדר לגבי דם הוא בעצמו פרוזדור לגבי ולד שמדורו למעלה ממנה והשתא הוצא ראשו חוץ לפרוזדור היינו חוץ למקור אל תוך צואר הרחם שהוא הי' בעצמו פרוזדור של דם: אמר רבא ס"ד דהאי גברא לא ידע דשרי למול בשבתא יראה מעיקרא סבר רבא דהאי גברא מספקי' לי' אי מותר לי' למול בנו בשבתא כמ"ש הרב"י בא"ח ססי' של"א בשם פוסקי' דס"ל דהאב אסור למול בנו כשיש מוהל אחר ודבריהם בנוים עפ"י ש"ס פר"א דמילה קל"ג ע"א ורבא פסק כהלכתא דשרי הדר אמר רבא ס"ד דהאי גברא דייקי דעם הארץ הי' לא נתכוון לזה בוודאי דמנא ידע שיש חשש איסור גבי אב טפי מאחר: כגון שתחבה לה חברתה הומ"ל שתחבה לעצמה וטבלה והנבילה עודנה שם אי בלוע הו' טהורה ואי בית הסתרים הו"ל טובל ושרץ בידה אלא דנבעי' למימר נפקא מינא מעין מנא אמינא לה דמייתי רבא דהיינו ש"ז שבאותו מקום שהבועל תוחב שם ואין צריך לכל מ"ש ב"ס סדרי טהרה: אביי אמר טומאה בלועה הוא לאביי וודאי ק' למה לי קרא לר' ישמעאל לטהר עוברה הא טומאה בלועה לא מטמא וע"כ צ"ל לדידי' כשיטת תוס' דבהמה המקושה דמייתי מהרש"א בשמעתן לטהר אפי' הוצא ודי' לחוץ ממש אבל מ"ש מהרש"א בתוס' דלרבא נמי צריכין לכך ליתא וכמש"כ בסדרי טהרה דאפי' בפנים נמי מטמא אפי' במגע דיד חי' עם העובר הו"ל כשתי טבעות דנהי דטהורה בבליעה מ"מ טמאה בבית הסתרים כמבואר בבהמה המקשה שם: שתחב לו חבירו כזית נבילה לתוך פי' רש"י דאי תחב הוא לעצמו הא אטמא לי' עכ"ל לא בא למעוטי תחב הוא בעצמו בידו בלא כוש וברכה דא"כ לעיל גבי תחבה לה חברתה הו"ל לפרש כן אע"כ הא פשיטא דתחבה בידה נטמאת ולא משכחת אלא ע"י פשוטי כלי עץ ומ"ש היינו חברתה ולא אתא הכא אלא לאפוקי הגביה בשיני' וקבלו לתוך פיו דה"א גם פיו הו"ל מקום נבילת עוף טהור קמל"ן דאפי' במגע נמי אטמא לי' דהלשון מיטמא במגע כמבואר בקידושין כ"ה ע"א וק"ל: