ליקוטי חבר בן חיים ז נט

יום א' ומ"מ נראה לא הפסדה חולי ישראל עי"ז ולא תקלה מתקנת מרע"ה ונתרפאו כולם מע"ש בלי ספק וכיון שכן היו הולכין ברגליהם בע"ש וגמרה פליטתם בע"ש מיד וכיון דטבילה בזמנה מצוה מסתמה הי' טובלים מיד בע"ש ושוב לא פלטו שהרי הלכו ברגליהם ונתנה תורה למעורבי שמש אבל מ"מ מוכח שראוי הי' להנתן לט"י שהרי לפי מחשבתו של מרע"ה שיצטרכו ג' ימים לפליטה ולא יטבלו עד ליל שבת ויהי' ט"י ש"מ ראוי לתנה לט"י וק"ל: דף מ"ב ע"א איכא דאמרי לא שמיע לי' וכו' מדאחמיר רחמנא אבעלי קריי' בסיני וצ"ע הא מעיקרא אמר מסתברא דנוגעת וכ' תוס' דפשיטא לי' דמסיני לא ילפינן דחדוש הוא ואיך חזר ואמר למילף מסיני וי"ל דודאי היכא דגבי דבעל לא מחמרינן כגן בפני' כבחוץ ז"א א"א למילף מסיני דחדש הוא אבל להשוות הא דבעל לסתור ולטמוי במשהו זהו רק גילוי מלתא בעלמא זה מבעי לי' אי נילף מסיני או לא והשתא בתחילה אמר אי שמיעי' לו הא דר"ש פשיטא דמגעת הי' משמע דפשיטא לי' דבהס"ד דאי אינה מטמא מבפני' כבחוץ ממילא הו' נוגעת גם לסתירה ולטמוי במשהו ועל אותה ההכחה אמר ואי לא שמיעי' לי' מסתברא דנוגעת הו' דהרי מסיני ליכא למילף שתטמא בפנים כבחוץ להיות חמורה מבעלה ומכיון שאינה מטמא בפנים כבחוץ ממילא נמי שלא תסתור ולא תטמא במשהו אמנם אח"כ כי קמבעי' לי' לר"ש ולטמא בפנים לא קמבעי' לי' כו' הרי דלא תליא זה בזה ואע"ג דלענין פנים כבחוץ לא מבעי' לי' מ"מ אפשר שתטמא במשהו ותסתור נמי ועפ"י ההנחה זו אמר דאמת דלא שמיעא לי' וסמוך אמאי דאמר לעיל דלטמא פנים כבחוץ לא מבעיא לי' דלהוי עדיפא מבועלה לא נילף מסיני ולא מבעי' לי' רק לסתור ולטמא במשהו ונראה דלרבא דלעיל ל"ג ע"ב דאמר א"א שתסתיר יום א' משום דכתיב ואחר תטהר ולסתור ז' דיה כבועלה וכבר כתבתי דלענין דיה כבועלה לא ילפינן מסיני א"כ לדידי' לא קמבעי' לי' אלא לענין לטמא במשהו והיינו דאמר רבא רואה הוא ולא צריכא להגיה רבה במקום רבא ועיי' מ"ש בסמוך אי"ה: ואליבא דרבנן לא קמבעי' לן פי' רש"י דכיון דמטמא בפנים כבחוץ מגז"ש דמטמא במשהו ולסתור נמי מיהי' זובו וכ' מהרש"א לרוחא דמלתא כ' כן ע"ש ונראה דהרויח בזה דאי מק"ו מבעלה שאינה מטמא בפנים כבחוץ ואפ"ה סותר ה"א מנ"ל דמשום קרי סותר דילמא משום דפתיכא בה צחצוחי זיבה וכר' הונא לעיל כ"ב ע"א לכן מפיק לי' מיהי' זובה ועמ"ש רמב"ן בשמעתן דלא קייל"ן כר"ה הנ"ל וסוגי' דלא כוותי' מ"מ הי' מקום לטעות לכן כ' רש"י לרוחא דמלתא מיה' זובה: א"נ י"ל דאי מק"ו ה"א די לבא מן הדין להיות כנדון מה הוא אינו סותר עד שיצא טומאתו לחוץ אף הי' נמי נהי דמטמאת בפנים כבחוץ מ"מ לסתור יומה לא תסתיר עד שתצא לחוץ כיון דמק"ו דבועלה נפקא לכן כ' דמיה' זובה נפקא: ובזה נ"ל לומר הא דאמר רבא לעיל ל"ג ע"ב לפום חורפא שבשתא ע"ש לא דס"ל לרבא דאינה סותרת כלל דלא כהלכתא אלא ס"ל לרבא בודאי כשיצאה טומאתה לחוץ סותר מק"ו דבועלה וסותר יום א' ולא ק' מדכתיב אחר תטהר שלא תהי' טומאה מפסקת ביניהם דגם רבא ס"ל דוקא טומאת ז' של זיבה לא תפסוק כמו גבי בועלה דכתיב לטהרתו ולא איכפת לן בטומאת קרי ה"נ גבי פולטת אמנם כל זה כשתצא טומאתה לחוץ דהאי מק"ו דבועלה נפיק אבל לטמאת בפנים כבחוץ א"א דמהי' תיתא ע"כ מיהי' זובה וא"כ הרי מרבינן לפולטת כזובה והרי כ' אחר תטהר שלא תהי' טומאת זיבה מפסיק ביניהם וא"א לתפוס החבל בשני ראשי' לומר שזה אינו טומאת זבה אלא טומאת קרי שהרי מה שמטמא בפנים ע"כ מטעם זיבה מרבינן דיהי' זובה ע"כ א"א שתסתור עד שתצא לחוץ זהו סברת רבא והי' סבירא לי' לרבא מדבעי רמי בר חמא מהו שתסתיר בזבה ולא קמבעי' לי' סתם רואה הו' או נוגעת הו' ונפקא מיני' נמי לטמוי במשהו ובפנים כבחוץ ומ"ש ששאל דוקא על סתירה אע"כ פשיטא לי' שמיעא לי' ברייתא דרבנן מרבינן טומאת פנים כבחוץ מוהי' זובה ומכש"כ דמטמא במשהו והא דבעי רמא בר חמא על סתירה אע"ג דהא נמי אתי' מק"ו מ"מ בעי אפולטת בפנים אי סתרה או דרשינן נמי מיהי' זובה לענין סתירה שתהי כזובה ועל זה אמר רבא לפום חורפא שבשתא כנ"ל אבל לעולם מודה רבא דביצא לחוץ תסתיר ועמ"ש בסמוך אי"ה: א"ל שפיר אמרי לך ע"כ לא קאמר ר"ש וכו' כ' מהר"ם לובלין דרב שמואל בר ביסנא אמר כלכם ברוקא חדא תפיתו פי' אמרתם דברי' בלא ראי' ואמר אביי ראיי' מדר"ש שאמר דיה כבועלה ולא אמר סתם נוגעת הי' אע"כ דוקא היכא דשייך דיה כבועלה והיינו לענין פנים כבחץ אבל באינך מילי רואה הי':